--פשוט אהבה (; --

כותתבת 😊

מוקדש לך,
ילללד - אני כ"כ אוהבת אותך .




הפלאפון שלי צלצל, זה היה צלצול הזיהוי של עידני,
עניתי ישר ..
"הלו?"
שאלתי איך שעניתי,
"יפה שלי… "
אמר עידן בקולו הרך – בקול המתוק הזה שאני כ"כ אאוווהבבת .
הוא לא היה נשמע טוב בכלל, החלטתי לא לנטור לו טינה על איך שדיבר לפניי זה…
לא יכולתי להיות קשה איתו, הוא ריכך אותי בשניות.
"מה יש חיים? אתה לא נשמע טוב בכלל .."
אמרתי בקול עצוב, ופניי הפכו עצובות..
"אני בא אלייך עוד כמה דק'.. טוב מאמי שלי?"
"שאלה טיפשית, בטח יפה שלי.. אני מחכה לך חיים"
"טוב מאמי כבר בא.. ביי"
אמר ועדיין לא ניתק, חיכה שאני אענה
"ביי מאמי"
השבתי, ואז ניתק.


המשך:


"יפה שלי.."
אמר עידן ישר כשנכנס לחדרי וחיבק אותי חזק.
"מה יש חיים שלי? למה אתה ככה?"
שאלתי מודאגת,
הוא הלחיץ אותי כ"כ.
"את אוהבת אותי?"
שאל בקול רך… שהמיס את ליבי.
"הכי בעולם מלאך שלי "
השבתי וחייכתי, חיוך מזוייף.. עדיין לא הבנתי מה קורה.
"תברחי איתי?"
שאל, ולא הבנתי למה התכוון
"לברוח איתך ? "
צחקתי.. "לאן?"
הוספתי וחיכיתי שייענה.

---

"תברחי איתי?"
שאלתי, מסתכל בעינייה היפות…
שכלל לא הסתכלו לכיווני .
פרצופה הפך לספק מערער ספק לא מבין
"לברוח איתך?"
שאלה וצחקה..
"לאן?"
חייכה ושתקה.
"ליאת.. יש משהו שאת צריכה לדעת .."
אמרתי והסתכלתי בעינייה היפות, בעיניים האלו שאני כ"כ אוהב.
"צריכה לדעת מה עידן? אתה מלחיץ אותי.."
אמרה ליאת והרחיקה פניי מרגלייה.
"סתם צחקתי"
אמרתי ונשקתי לליאת על אפה.
"טיפפש.. נבהלתי"
אמרה ובקולה נשמע תחושת הקלה
"אוהב אותך"
אמרתי וסחפתי אותה לצרפתית מדהימה.

---

"אממממאאאאא"
צעקתי לאמא מעליית הגג
"ממה"
השיבה בשניות
"מצצאתתיי את המסמכים שחחייפפששת"
צעקתי לה בחזרה ותוך כמה דק' כבר הייתה למעלה.
"גדולה!! מאיפה מצאת אתזה!?"
שאלה והציצה במסמכים הישנים שלה
"פה"
אמרתי והצבעתי על אחד הקרטונים שהיו מונחים ליד הספרייה הישנה שפעם הייתה בחדרי
"מצאתי גם את זה" הוספתי וצחקתי.
"מזה?"
שאלה אמא וחטפה מידי את קופסאת הזכרונות שלה ושל אבא
"חח כל מיני"
צחקתי וברחתי ללמטה.
"חטטנייית"
צעקה לי מלמעלה ואני רק צחקתי.

"שמןן!?"
צעקתי לקובי בדיוק שנכנס בדלת ביתי
"רזזה"
צחק בקול פאקצי בדיוק כמוני ובא לחבק אותי
"ללא" אמרתי והתרחקתי ממנו.. "אני מסריחה"
הוספתי ועשיתי פרצוף עצוב / נגעל .
"גם אם תטבעי בשלולית חרא של פילים אני יוציא אותך משם ויינשק אותך בכל הגוף"
אמר קובי וחיבק אותי אליו
התפוצצתי מצחוק..!
"חחחח דפוווקקקקק"
אמרתי ממשיכה לצחוק…
"ככה זה שאוהבים"
הוסיף והשתיק את צחוקי בנשיקה.
"אז מה עושים היום שמן?"
שאלתי מיד לאחר שהתנתקנו מהנשיקה
"אממ.. מה את רוצה לעשות?"
שאל וחיכה שאענה,
"אין לי מושג.. בינתיים!? להתקלח! "
אמרתי ושנינו צחקנו.
"תעלי.. אני בחדר שלך"
אמר , נישק אותי
ואני עליתי להתקלח.

---

הגעתי לבית, העייפות והעצב השתוללו בתוכי
הייתי מיואש, לא ידעתי מה ואיך לעשות עם עצמי.
"אני חייב לדבר עם ההורים"
דיברתי עם עצמי מבלי לשים לב שספיר בסביבתי
"על מה?"
שאלה והמשיכה לארוז את בגדייה בקרטונים הגדולים שאבא הביא.
"לא עניינך" .!
השבתי בגסות ונזרקתי על המיטה.
"שיהיה"
השיבה והמשיכה בעיסוקייה.

"את חושבת שהם יקשיבו לי בכלל?"
שאלתי, יצאתי טיפש.
"יקשיבו למה?"
שאלה מבלי להסתכל עליי
"כלום עזבי.."
אמרתי ביאוש והיא המשיכה בשלה.. היה ניראה שהיא ממש מאוכזבת ממני.
"טוב צאי מהחדר אני רוצה להתקלח"
אמרתי דוחף אותה אל מחוץ לדלת,
"שניייהההה"
צעקה והשתמשה בכוחה – כנגדי.
"ספיר את תחטפי מכות נשבע לך עופי לי מהחדר ועכשיו!"
צעקתי עלייה, הוצאתי עלייה הכל, את כל התסכול , העצבים, והאכזבה.
"תחנק"
אמרה ולפנייה דבק מבט שונא,
"פפפפפסדר אני יינחק אללה סעי לי מהחדר"
אמרתי וטרקתי את דלת חדרי בפנייה.
"בןןןןןןן…"
אמרה ועצרה את עצמה
"אווחח מעצבבןן!"
שמעתי שצעקה אל מעבר לדלת חדרי, לא התייחסתי..
ידעתי שאם אמשיך עם ההתנהגות הזאת אני סתם יגרר.
נכנסתי להתקלח, שטפתי את עצמי מכל הגועל שנהייתי בזמן האחרון
יצאתי מהמקלחת ולקחתי את הטייפ הקטן של אבא + קלטת טייפ להקלטה חדשה.
הדלקתי את מסך המחשב, המחשב היה דלוק…
חפשתי בתיקייה של השירים שיר מסויים ולחצתי עליו פעמיים – להפעלה.
לחצתי על הכפתור האדום שבטייפ, נשכבתי על המיטה..
ופשוט נתתי לכל הכאב לצאת מתוכי – אל הקלטת.

ברקע התנגן לו השיר "הכי יפה בעולם.."
שיר שבזמנו הקדשתי לליאת, והשיר שהיא הכי אוהבת..
השיר שהכי משקף אותה, היא כ"כ יפה …
מבפנים, מבחוץ.
היה לי קשה… ממש קשה, אבל לא נתתי לזה להביס אותי,
לא שתקתי, הוצאתי הכל.
בכיתי מלא, הדמעות שהוצאו מגופי זרמו כמו נחלים שלמים..
"אוהב לנצח.."
אמרתי בבכי בסוף ההסברים שלי.. "עידן"
הוספתי וכבר לא יכולתי יותר.
לחצתי "stop" בטייפ, ופשוט פרצתי בבכי.
ספיר ששמעה אותי מיהרה לחדרי, "עידני תפתח לי"
צעקה ודפקה על דלת חדרי "עופי מפה אני לא פותח לאף אחד!"
צעקתי לה בבכי ולא עניתי לה יותר.. שתדפוק כמה שהיא רוצה.
"עידן תפתח את הדלת מיד!"
צעקה אימי מעבר לדלת חדרי, "לא פותח אמא אל תתני לי להתחצף אלייך אני לא פותח וזהו"
עמדתי על שלי, שמתי שירי דיכאון בפול ווליום ולא הקשבתי לאף אחד..
רק בכיתי כמו מטורף, כמו תינוק.
"אני אוהב אותך"
אמרתי נושק לתמונה של ליאת שהייתה מונחת על השידה בחדרי.
"אוהב…."
הוספתי ללא קול והנחתי ראשי על מיטתי,
תוך שניות ספורות,
נרדמתי.







קצצר, אני אשתדל להמשיך יותר מצטערת!
ליל"ט , אוהבת - ותגייבבבו!

מדהים!
אני כל כך שמחה שבסוף החלטת להמשיך את הסיפור- הוא מושלם :]
תמשיכי שתוכלי..

3>

אמא איזה עצובבבבבבבבבבבבבבב 😢
תמשיכיי!

יאו מה הוא רוצה לעזוב אותה?!!? למממהה?!?!?
ייייייייאו הממממשך
איזה עצובי :[

איזה עצובבב.\
😢 😢 😢
מסכן עידןןןןןן

פרק מדהיםםםםםםםםםםםםם..
המשך ודחוףףףףף

QUOTE (אליונת @ 05/08/2007) פרק מדהיםםםםםםםםםםםםם..
המשך ודחוףףףףף
😮

תודה
עוד תגובות 😊

איזה מסככן יאווו :[
פרק מדהים !@

המששך 😛

מדהיםםם

מדהיםםם

מדהיםםם

מדהיםםם

מדהיםםם