לא היו לי מילים .
שקט.
צמרמורת בכל הגוף,
המבט שלו שאוכל אותי מבפנים ,
לא יכולתי עוד, התקרבתי עליו חיבקתי אותו חזק,
הוא לא החזיר לי חיבוק ,
אך בסוף נכנע וחיבק אותי בחזרה.
-----
לא הבנתי למה היא קראה לי,
שתקנו , שום מילה לא יכולנו להוציא.
המבט שלה , מלא בכאב.
היא לעולם לא תאהב אותי , היא לא תשכח את תום.
היא חדרה עם מבטה לתוך נשמתי ואז לפתע קמה ,
לא הבנתי מה ולמה פשוט הרגשתי את חום גופה,
היא חיבקה אותי,
לא יכולתי לזוז קפאתי במקום, לא יכולתי לחבק אותה חזרה,
הרגשתי קוצים בלב אך לבסוף חיבקתי אותה גם אני.
פרק 58:
"כל כך התגעגעתי אלייך" לחשתי
"תבטיחי לי שלא תעשי את זה שוב בחיים, ואפילו לא תחשבי על מוות..תבטיחי לי" הוא הזיז את ראשי והתיישבתי על ברכיו,
מחבקת אותו.
"אני מבטיחה" אמרתי והבאתי לו נשיקה על הלחי.
"אני מצטער" הוא אמר לפתע , לאחר 10 דקות של שתיקה.
"גם אני " עניתי.
שוב שתיקה , ישבנו מחובקים .
הרגשתי מוזר , כל הגוף היה מוצף בצמרמורת וריגושים , לא הבנתי למה,
הרי זה הוא , זה שון ידיד הכי טוב שלי, אחש לי..אז למה אני מרגישה כאילו זה תום?
"מה איתך ואמר ליאור?" הוא שאל בשקט
"לא יודעת " הבטתי בעיניו
הוא שתק
"הוא ממש מזכיר לי את תומי " קמתי מרגליו של שון והתיישבתי על המיטה
"ראיתי אותכם מתנשקים" הוא אמר
"אולי אני מתבלבלת בין רגשות, אולי פשוט הרגשתי שהוא כאן איתי .." דמעה זלגה מעיני
"תום לא כאן , תביני זאת , ליאור זה לא תום ...תום כבר לא יחזור" הוא אמר בשקט והביט בי במבט כואב.
'תום לא יחזור ..לא יחזור .יחזור ..לא יחזורר ' המילים התרוצצו לי בראש ללא הפסקה
"אל תבכי " הוא התקרב עליי...קרוב כל כך קרוב..
"את יודעת ...אני לא יכול לראות אותך ככה ..אני...אני אוהב אותך" הוא לחש לי והעיף עם ידו בעדינות את הדמעות
"גם אני אוהבת אותך" אמרתי
"לא מלי, את לא מבינה " הוא זז והחזיק את ראשו עם שני הידיים
"את לא מבינה " הוא חזר על המילים
"מה?" שאלתי
"אני אוהב אותך...אוהב ..לא כמו אחות או ידידה אני באמת אוהב אותך , אני לא יכול כבר לשמור את זה ,
שתקתי רק מהכבוד שלי לתום , אבל עבר זמן ואני לא מסוגל יותר ..." הוא אמר ואני? אני היתי בהלם
לא ציפיתי לזה , לא ידעתי איך להגיב , פשוט שתקתי.
"אתה לא... זה לא הגינוי" אמרתי
"לא הגינוי כל מה שקורה , אבל אהבה שלי זה הדבר הכי הגיוני שקיים כרגע.." ענה לי
"אני לא יודעת מה להגיד שון" השפלתי את ראשי
"שאלוווםם " טל שנכנס עם ליז לחדר קטע את השיחה שלנו ואת הלחץ שלי.
"היי" ענה לו שון בשקט
"היי " עניתי
"יוו השלמתםםם??" שאלה ליז והביא לי נשיקה וחיבוק
"זזתי ביי" שון יצא מהחדר
ואני? לא הלכתי אחריו
"מה יש לכם?" שאל טל
"כלום..."
"איפה ליטל?" שאל
"ישנה.."
"בוא נצא לדבר..." ליז לקחה אותי ביד והלכנו לגינה
"נו ספרי..מה קרה.."
"אתמול התנשקתי עם ליאור.." אמרתי בשקט
"דייייייייייייייייייייייייייי ..מה את רצינית?"
"כןן..."
"את מרגישה עליו משו נכון?"
"אני לא יודעת...אני לא מבינה את עצמי , פשוט אני מרגישה שתום איתי כשהוא שם"
"אייי...אין לי מה להגיד לך"
"אולי אני כן מרגישה משו לליאור אני לא יודעת " השפלתי את הראש והתיישבתי על הנדנדה הקטנה שבגינה
"ומה עם שון ? השלמתם?"
"משו כזה..."
"מה זאת אומרת?"
"כאילו השללמנו וזה...הוא אמר לי שהוא אוהב אותי"
" סוף סוף"
"מה סוף סוף?? מה ידעת..?" שאלתי בהלם
"ניחשתי...תשמעי רואיםן על הבן אדם כמה הוא סבל בגללך, כמה הוא סבל כשאת סבלת" אמרה
"אני לא יודעת.....אני לא מבינה כלום....אני כל כך רוצה שכל זה יגמר , אני רוצה שתום יהיה פה,
אני לא יכולה , הכל כל כך קשה מאז השוא לא פה...ושון? אני לא חושבת שאני מרגישה עליו משו"
אמרתי לה
"אני לא יודעת , אולי את פשוט פוחדת?"
"אני פוחדת..אני פוחדת להיות עם מישו אחר, הרגשתי כל כך רע אחרי הנשיקה עם ליאור,
כאילו..כאילו בגדתי בתום"
"את לא בגדת בו, איזה שטויות , תביני הוא ישמח עם תמשיכי בחייך, את כולה בת 16 "
"אני יודעת שאת צודקת אבל קשה לקבל את זה , להבין את זה"
"יפהה שליי" היא חיבקה אותי
שתקנו..
"לפעמים, לפעמים אני מרגישה פרפרים בבטן והתרגשות כזאת, כששון לידי, משו שהיתי מרגישה רק עם תום"
"אולי זאת אהבה" היא חייכה
"אולי..."
טוטו..קיבלתי הודעה בפלאפון.
ליאור-
"מאמי בא לך לבוא איתי היום סתם לטייל?"
"זה ליאור..תראי" הראתי לה
"תלכי...כדי שתביני מה את מרגישה ואיפה את עומדת..." ליז הציע ואני הסכמתי ועניתי לו "סבבה "
"טוב מאמי אני בחדר..." אמרתי לליז והיא עלתה לטל,
ליטל כבר קמה וירדה לאכול
נשכבתי על המיטה ,
הראש מוצף במחשבות,
לא מבינה כלום, במיוחד לא את עצמי.
זה בא לי כזה בבום.
הדלקתי את הווינאמפ ..
בטח היו לי סיבות לעזוב,
כי שוב אני כאן.
ושוב אני קם ונוסע,
סומך על הדרך שתוביל.
אני בוהה בחלון,
רואה את היום.
גם הוא,
מדליק את עצמי בסיפור.
בטח שם הם מחכים לבואי,
מכינים חגיגה.
יש להם דירה קטנה
ואולי שיסדרו לי מיטה בסלון
כי זה מספיק לי.
נמצא עבודה, נרקוד שלא יגמר לעולם.
כמה זמן אני מחכה שיבואו ימים טובים.
כמה זמן אני מחכה שיבואו ימים טובים.
כמה צורות שרציתי לבנות מתאפקות בחלון.
מנסות לברר אם שכחתי
שהבטחתי לנסות להסביר
שורות חסרות משמעות,
או רגשות אפלים.
צלילים, שלא אשאר שוב לבד.
אולי הדיבור על זה יוכל לפרק? היא אומרת אולי.
נעלה על במה בדרום לונדון,
נשיר כמה שירים חדשים,
נבלע סמים לא קשים,
נתעורר חדשים,
נרקוד שלא יגמר לעולם.
כמה זמן
בידיוק כשהשיר נגמר ..שמעתי אואו..הודעה באייסיקיו..
זה היה שון.
אתר האהבה הישראלי