אז ככה,
הכרתי בחור, נפגשנו 3 פעמים, וכל פגישה הייתה יותר טובה מהקודמת. התחלתי להרגיש אליו כל מיני רגשות.. לבסוף הבנתי שאני מאוד מחבבת אותו, אך עדיין לא הספקתי להתאהב. אני רק נמשכתי אליו, רציתי להיות איתו, הוא אחלה בחור. אני מאוד שמחה שזה מה שאני מרגישה כלפיו, והבנתי ששווה לנסות, הרי ככה זה מתחיל לא? יום אחד אני אלמד לאהוב אותו, רק אם הכל יצליח בינינו כמובן. אני בטוחה שהוא מרגיש את אותו הדבר כלפיי. אתמול התקשרתי אליו, זו הייתה הפעם הראשונה שאני התקשרתי אליו, כי רציתי להראות לו שגם אני מעוניינת ולא יושבת בחיבוק ידיים ומצפה ממנו לעשות את כל הצעדים. סתם דיברנו, השיחה הייתה ממש קצרה, אבל היא נגמרה בכך שהוא הציע לי לצאת בערב, וזה היה ממש ספונטני. התלהבתי מהרעיון וחיכיתי בקוצר רוח עד הערב, רציתי לראות אותו, להעביר איתו את זמני, כי באמת כיף לי איתו ואנחנו נהנים ביחד. אתמול הייתה הפעם הרביעית שנפגשנו, והכל היה טוב.
והנה ההרגשה המוזרה שלי, שגורמת לי לחשוש, אני לא יודעת מה לעשות, ואני לא יודעת אם זה בכלל נורמלי להרגיש ככה: כשחזרתי הביתה, לרגע אחד לא הייתי בטוחה שזה מה שאני רוצה, שהוא האחד בשבילי. אני עדיין מחבבת אותו, אבל מצד אחד הרגשתי שמשהו עוצר אותי. התחלתי להתלבט בכל העיניין הזה. אנחנו עדיין לא הגענו לקטע איפה שהוא רואה בי חברה ואני רואה בו חבר, כמו שאמרתי אנחנו רק מנסים לראות לאן זה יוביל... קשה לי להחליט מה לעשות, אני לא רוצה לאבד אותו, כי אני עדיין נמשכת אליו קצת, למרות שאני כבר לא בטוחה (קשה להסביר), כי אני חושבת לעצמי שאולי כל הנחיתות שאני מרגישה עכשיו היא רק זמנית, ואחרי זה יהיה יותר טוב, ומצד אחד אני חושבת שזה מאוד מוקדם להרגיש ככה אחרי הפגישה הרביעית. אני פוחדת שהוא ישים לב לכך ויתחיל להתרחק. ואני גם לא רוצה להגיד לו מה אני מרגישה, קשה לי עם זה. חשבתי שאולי משהו לא הלך בסדר בפגישה שלנו אתמול, אבל עכשיו כשאני נזכרת, דווקא הכל הלך טוב, אין לי מושג מה זה, ומאיפה פתאום זה צץ, כל הפחד הזה שאני מרגישה עכשיו...
מה לעשות?




