לפני כשנה הכרתי ילדה, דרך המשפחה, היא גרה באותה שכונה שלי, שכבה מתחתי
כשהכרתי אותה היה לה חבר, כשנודע לי שהיא נפרדה ממנו, הזמנתי אותה לסרט והיא הסכימה,
נפגשנו הרבה, כמעט כל יום, והזמנתי אותה הרבה פעמים לסרטים, בגלל שקיוותי שזה יקרב בינינו.
יום אחד שאלתי אותה על הקשר שלנו, אם אנחנו חברים או ידידים, היא אמרה לי שהיא לא יודעת אז הצעתי לה חברות (כן אני יודע, מי כבר מציע חברות...), דיברנו אח'כ והיא אמרה לי שהיא מעדיפה שנישאר ידידים, באותו יום לא דיברתי איתה ולא כלום, בכיתי קצת בצד... ואז היא התחילה לבכות, שאלתי אותה למה היא בוכה הרי היא לא רצתה, אז היא אמרה לי שהיא לא רצתה שנהיה חברים בגלל שגם עם החבר הקודם שלה, הם היו ידידים טובים ואז הוא הציע לה, וכשהם היו חברים הם רבו הרבה ואז נפרדו..., אבל היא לא רצתה לפגוע בי, ושלא נדבר, אמרתי לה שאני לא יודע מה קרה עם החבר הקודם שלה, אבל אני יודע שאיתי זה לא יקרה, ואני לא יכול פשוט שנישאר רק ידידים, זה קשה לי.
אז היא אמרה לי שהיא מוכנה והיא תנסה...
אנחנו חברים כבר חודשיים, וכשאנחנו יוצאים אנחנו לא מחזיקים ידיים... לא התחבקנו ולא התנשקנו...
כשאני אומר לה שאני אוהב אותה היא אף פעם לא אומרת לי בחזרה, ויש לנו הרבה ריבים בנושא הזה.
דיברתי איתה לפני כמה ימים על זה שזה מפריע לי,ובגלל שאני מעלה את מה שמפריע כל כך הרבה פעמים אנחנו רבים הרבה... ואם אני אמשיך ככה אז ניפרד... ואני חשבתי שאני מעדיף את מה שיש לנו עכשיו מאשר כלום... ואני פשוט אקווה שעם הזמן הכל יפתר... אבל ככל שהזמן עובר אני פשוט רוצה יותר, וזה כואב יותר. ואני יודע שאם אני אפרד ממנה זה יכאב יותר ממה שזה כואב לי עכשיו... אני לא יודע מה לעשות... בבקשה עזרה, אני כבר אבוד!




