שתיקות דומיות

אז ככה ,
אני אדם דתי (חוזר בתשובה),
בגיל 21 אחרי צבא,
אומרים שאני שקט , קצת יותר מהרגיל , אני לא יודע אם זה נכון בוודאות -
אבל תמיד היה לי החשש הזה שנניח אני יצא עם מישהי ויגמרו לי המילים
ואז יגיעו שתיקות שנראות כמו נצח, והפגישה מן הסתם לא תהיה סיפור הצלחה ,
העניין הוא שאני שונא רגעים שקטים אבל אני ,כנראה, שקט או אולי לא מספיק פתוח
בשביל להרשים בחורות.
בכל אופן , בפגישה האחרונה שהייתה לי , יצאתי עם אחת ש"סידרו" לי (גם דתייה),
טיילנו מהתחנה המרכזית לאיזה גן אזורי- על-מנת להכיר זה את זו (היא באה מחוץ לעיר)
ודיברנו בעיקר על נושאים כלליים כאלה :
שאלתי אותה שאלות , היא שאלה אותי...אבל הרגשתי שהפגישה היא די מתה
והייתה לי הרגשה לא טובה בכל העניין וקלטתי את המבטים שלה -
כאילו אני מאיר איזה אור שחור שדוחה אותה במובן מסוים,
בסוף הפגישה ליוויתי אותה לתחנה , והגענו חצי שעה לפני שהאוטובוס צריך להגיע..מוקדם מדי
היה נראה כאילו היא חכתה שכל אחד ילך לדרכו , הניפה מבט בפלא-פון לראות מה השעה מדי פעם
(לא סימן כ"כ טוב) ובסוף כשהאוטובוס הגיע היא עשתה לי שלום קר כזה .
והאמת, לא נדלקתי עליה , אבל ראיתי בה צדדים טובים - ראיתי שיש לה ערכים..
אח"כ הרגשתי רע מאוד עד עכשיו בעצם , כאילו רמסה אותי משאית .
וכשחזרתי הביתה התקשרו ושאלו אותי החברים ש"סידרו" לי אותה מה אני חושב עליה וכאלה,
ואמרתי שנראה לי שעשיתי עליה רושם לא טוב (לא צריך להיות גאון כדי להבין את זה)
והם אמרו לי שהם הספיקו כבר לדבר איתה ולהפתעתי היא אמרה עליי דברים טובים כמו למשל,
שאני נותן כבוד לבחורות , ויש לי מידות נפלאות .. ואני נדהמתי קצת לשמוע כי זה היה נשמע
לרגע כאילו שלא הבנתי אותה נכון, והם המליצו לי לדבר איתה ולקבוע איתה שוב..
ואני הרגשתי כאילו ירדה לי אבן מהלב
ואותם חברים המכירים את שנינו הספיקו להתקשר אליה בינתיים שוב ולהסביר לה מה עבר לי בראש.
אח"כ התקשרתי אליה , ואמרתי לה בפליאה שהייתי בטוח ששעממתי אותה ,
ושאלתי אותה אם היא רוצה לצאת שוב, והיא כאילו הסכימה אבל בחצי הסכמה, הרגשתי את זה בקול שלה.
השיחה הייתה קצרה וקולעת..
אח"כ שלחנו הודאות זה לזו והיא שלחה לי "אני מצטערת אם הפחדתי אותך"
ואח"כ שאלה אותי "אם לא אהבתי אצלה משהו" (הייתה לי הרגשה שהיא חותרת למשהו)
ואני עניתי לה שלא מצאתי בה ליקוי מיוחד אבל אולי אני לא מכיר אותה מספיק טוב, ובכל אופן הכימיה בינינו לא טובה...
והיא ענתה שגם היא חושבת ככה ,
ואז שאלתי אותה מה היא לא אהבה אצלי ,
והיא ענתה שאני בן-אדם מקסים בלה בלה אבל שאני מאוד מאוד שקט
והחזרתי לה שאני מבין אותה ושהיא לא צריכה להתפשר עליי,
ואז היא ענתה ורשמה שיש לי מידות נפלאות וכל זה אבל שזה קשה לה שאני שקט ,
ושאלה אותי אם אני תמיד כזה או שסתם התרגשתי/התביישתי ,
ועניתי לה שאני חושב שמטבעי אני כזה , ובסוף סיכמנו שלא נפגש יותר
והיא הציעה שנשאר ידידים ,
ואני אמרתי שזה לא מזיק להשאר ידידים
והיא הציעה גם לסדר לי מישהי .. וככה זה נגמר.
העניין הוא שאני תוהה איך מישהי יכולה לאהוב מישהו אם הוא קצת שקט מדי אפילו אם הוא
בן אדם טוב- להיות אדם טוב זה לא מספיק , ואני מרגיש רע מכל העסק בסופו של דבר
האם לעוד מישהו/י קרה דבר כזה ??