אני וחבר שלי שבוע הבא שנה ביחד בלי עין הרע
ולא יודעת רציתי לשאול אותכם אם לפי דעתכם זו באמת אהבה
אנחנו לא גרים באותה עיר ושנינו בני 16 וברור גם שלא יהיה לנו אוטו ולהורים שלנו גם אין
יש בנינו הפרש של שעה נסיעה
הוא בא לפה כמה פעמים נגיד בחודש..לפעמים הוא בא לחודש שלם לפעמים לשבועיים תלוי איך זה מסתדר לו ואם יש לו בכלל כסף לנסיעות כי הוא לא רוצה לבקש מההורים שלו..והוא גם לא עובד
תמיד בסוף שיחה שלנו בטלפון הוא עושה לי "עדי אני אוהב אותך" או שלפעמים הוא לא אומר כלום..רוב הפעמים הוא אומר
אין לו שיחות בפלאפון אז אני צריכה להתקשר אליו כל הזמן ולפעמים כשיש לו ממי להשיג הוא מתקשר
בחצי שנה הראשונה תמיד תמיד היינו חייבים לריב כמעט כל יום וילדים תמיד היו מסכסכים בנינו אני לא רציתי לדבר איתו כי רציתי שזה יבוא ממנו ובאמת זה בא ממנו הוא בא אליי ואמר לי שהריבים מפריעים לו ואז הסכמתי איתו ובאמת מאז טפו טפו טפו אנחנו לא רבים יש ריבים קטנים על שטויות אבל לא כמו פעם
גם פעם אחת דיברתי איתו על סקס..ואמרתי לו שאני מפחדת..כי אני עדיין לא עשיתי את זה אז הוא אמר לי אל תדאגי אני לא לוחץ עליך אנחנו לא נעשה את זה...והוא טיפוס כזה שמת לעשות את זה
פעם אחת הוא בא אליי כזה כולו בוכה והייתי בהלם..הוא עושה לי עדי אני אוהב אותך ואמר לי כל מיני דברים יפים כאלה
תראו..הוא לא טיפוס רומנטי או משהו וגם הוא לא קונה לי ממש דברים כי אין לו כסף כמו שאמרתי הוא לא עובד אז אתמול הוא דיבר איתי והוא אמר לי שהוא מחפש עבודה והוא רוצה להשקיע בי קצת ומן "לפרנס" אותי כזה כמו זוג נשוי
כל פעם שאני איתו אני מרגישה הכי טוב שבעולם ואני כל כך נהנת איתו ונכנסתי לקשר הזה אחרי שנתיים שלא רציתי בן כי רק שיחקו בי ובגדו בי וכבר "פחדתי" מבנים
לפעמים אני מרגישה שהוא כבר מפסיק לאהוב אותי לא יודעת למה
קיצר..תגידו אם זה נראה לכם אהבה..?
מי שקורא..כל הכבוד לו חחח 😉




