קוסמטיקה ועידן האבות – המפגש הבלתי אפשרי. מי מרטה שערות? מי לא? ואיך מזהים פמיניזם מוקדם? דברים שיורמים יודעים
מאיזה תקופה נשים הסירו שערות ממקומות מיותרים? האם בתקופת התנ"ך גילחו הנשים את רגליהן? ואיך? האם היו עוד תקופות (חוץ מעכשיו) שגם גברים הורידו שיער?
תשובה תלויית-תרבות
"מקומות מיותרים" הם, כמובן, תלויי תרבות: קשה לדעת איזה שיער נחשב "מיותר" בעיני תרבויות שלא השאירו עדויות כתובות לאידאל היופי שלהן (ציידים-לקטים פרה-היסטורים).
המלכה נפרטיטי. מרטה, ככל הנראה (מוזיאון ברלין)את שעירותן של כמה מגיבורות התנ"ך ניתן לשער לפי הידוע על הרגלי המריטה של השכנים. למרות שהתנ"ך מקמץ בתיאורים קוסמטיים, סביר להניח שגיבורות עמנו לא נבדלו בהרבה משכנותיהן "בנות הערלים" בהרגלי הטיפוח שלהן; ולכן ניתן לשער את אידאל היופי לפי תרבויות העמים עימם היו במגע.
לא סביר שחווה, שלא הייתה חשופה לתכתיבי האופנה ושלגבר היחיד בסביבתה לא היו אלטרנטיבות, בילתה את הזמן הקסום בגן העדן בגילוח בית השחי. גם רות המואביה, האלמנה הנודדת העניה, לא הייתה "מטופחת" מן הסתם יותר מהומלסיות בימינו. אבל מה בדבר שרה אימנו, דלילה, בת שבע או אסתר המלכה?
האמהות החלקות
נתחיל באימנו שרה, האם יש בסיפור המקראי רמזים לפרטים אלו? התשובה לדעתי חיובית. כשאברהם ושרה יורדים למצריים מתפעלים המצרים מיופיה והיא נלקחת אל פרעה:
"וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִשָּׁה, כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד. וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה" (בראשית י"ב)
יש לשער, אם כן, ששרה תאמה את סטנדרט הטיפוח שהיה מקובל במצרים.
השפחה המורטת, הגר, מגורשת אל המדבר (פיטר פיטרס)אידיאל היופי של המצרים היה מרוט-שיער, המצריות מהמעמדות הגבוהים מרטו את שיער הרגליים, בתי השחי והערווה - הן מסיבות אסטתיות ובעיקר כדי להפטר מכינים: כינים ובייצי כינים שהשתמרו על גופות החנוטים, וכן מסרקים צפופים, מעידים על חומרת הבעיה במצרים הפרעונית.
לצורך כך השתמשו בתער עשוי ברונזה או אבן צור וכן בפינצטה. על פי ציורים המתעדים שפחות המורטות את שיער הגוף של גבירותיהן, סביר לשער כי שרה -שהיתה לה "שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר" (בראשית ט"ז - זכתה ממנה לטיפול דומה .
קוסמטיקה בטעם של פעם
בנוסף לגילוח מרטו המצרים את שערות הגוף ע"י שעווה. בתחילת המאה ה20 נחשפו כתבים המכילים ידע רפואי וקוסמטי מגוון מהמחצית הראשונה של האלף השני לפנה"ס. טקסטים אלו : פפירוסי Hearst - מפרטים גם מתכונים לתכשירי מריטה. מי שרוצה לחזור לשורשים (תרתי משמע), מוזמן לנסות את ההליך הבא (מפפירוס הירסט 155) :
חומרים: עצמות ציפור מבושלות, שומן חזיר, מיץ (או "חלב" ) שקמה, שרף, גוש מלח.
הוראות הכנה: חממו את כל החומרים, מירחו את המשחה המתקבלת על העור, הניחו להתקרר ואז הסירו את החומר עם השיער.
האימהות מרטו
אשר ליתר האמהות - רבקה, לאה ורחל - גם בארם נהריים מולדתן נמרטו שערות הנשים. כתובת ממסופוטמיה מספרת שהמלך דרש שהנשים המובאות אליו יהיו נקיות וחלקות (ללא שיער "מיותר"). אידיאל היופי הזה הורש מממלכות אשור ובבל לפרס, שם מריטת שיער הייתה חלק מטקסי המעבר של הנערה למעמדה כאשת איש.
הכנותיה של אסתר ויתר המועמדות לרשת את ושתי מתוארות במגילת אסתר פרק ב' "וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ--כִּי כֵּן יִמְלְאוּ, יְמֵי מְרוּקֵיהֶן: שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, בְּשֶׁמֶן הַמֹּר, וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים, וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים". ע"פ הגמרא במסכת שבת "שמן המור" הוא אמצעי להסרת שיער "בשמן המור ... ולמה סכין (מורחים) אותו? שמשיר את השיער ומעדן הבשר".
אסתר מצטרפת, לכן, לרשימת גיבורות התנ"ך המרוטות.
עוד רגליים תנ"כיות וחלוצות הפמיניסטיות השעירות
רגליים נשיות מעוררות סקרנות מיוחדת הן, כמובן, רגליה של דלילה: עליהן הניח שמשון הגיבור את ראשו, "וַתְּיַשְּׁנֵהוּ, עַל-בִּרְכֶּיהָ, וַתִּקְרָא לָאִישׁ, וַתְּגַלַּח אֶת-שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ" . לצערנו, איננו יודעים את מוצאה של דלילה וגם אם היא אכן פלישתית, אין עדויות ליחסן של הפלישתיות לשער הגוף. לבמאי הסרט הקלאסי "שמשון ודלילה". ססיל דה-מיל, לא היו ספקות כאלו: דלילה שלו (הדי לאמאר) מטופחת כעלמה אמריקנית לכל דבר. בתודעתנו הניח שמשון את ראשו למנוחה מתוקה אחרונה על ירכיים מגולחות למשעי.
גם על רגליה של יעל אשת חבר הקייני המוזכרות בשירת דבורה
"בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע
נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע, שָׁם נָפַל שָׁדוּד. " איננו יכולים אלא לפנטז.
ומי שמרה על המראה הטבעי? אם להאמין למדרש (תרגום שני למגילת אסתר) היתה זו מלכת שבא שבאה לבקר את שלמה המלך שבחכמתו מצא דרך להציץ מתחת לשמלתה.
"כששמע המלך (שלמה) שבאה (מלכת שבא) קם והלך וישב בבית זכוכית. באה מחשבה בליבה ואמרה שהמלך יושב במים. חשפה שוקיה לעבור ונגלה לו שיער ברגליה. אמר לה: יפייך יפי נשים ושערך שיער גבר . והשיער נוי לגבר וגנות לאישה".
גם אם לא ראה מחבר המדרש במו עינייו את שיער רגליה של מלכת שבא הוא מעיד על היחס המקובל בתקופתו לשיער הגוף אצל נשים וגברים
שיער הגוף וכותבי התלמוד
מסתבר שהזיהוי של פמיניזם עם רגליים שעירות אינו המצאה חדשה: כבר חז"ל ייחסו שיער גוף למי שהייתה מלכה בזכות עצמה (מלכת שבא), וגוף חלקלק למי שחייבת את מעמדה לגברים שבחייה (אסתר).
מי שהרחיק לכת בהערצת הגוף הנשי החלק היה האמורא רב ההשפעה רבא, חברו ללימוד של אביי, שאידיאל היופי שלו מובא בגמרא במסכת סנהדרין: "דרש רבא מאי דכתיב (מהו שכתוב) 'ויצא לך שם בגוים ביפיך'? שאין להן לבנות ישראל לא שער בית השחי ולא בית הערוה".
הגישה התלמודית רואה בהסרת שיער מאפיין נשי מובהק: "אמר ר` יוחנן המעביר (מגלח) בית השחי ובית הערווה לוקה משום (דברים כב) לא ילבש גבר שמלת אשה" (גמרא, מסכת נזיר). כלומר, לדעת רבי יוחנן, אסור לגבר להסיר שיער בית השחי או שיער הערווה משום שזוהי דרכן של נשים, ואסור לגבר להידמות בהופעתו לאישה.
המטרוסקסואל העברי הראשון
ובאמת מה בדבר הגברים בתנ"ך? אמנם שיער גוף נחשב "גברי", ואנו נוטים לחשוב על גיבורי התנ"ך כעל מאצ'ואים, אבל עם ישראל נקרא על שם הגבר החלק הראשון: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-רִבְקָה אִמּוֹ: הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִיר, וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק" (בראשית כ"ז). אבינו יעקב (ישראל) לא נזקק למריטה או טיפולי לייזר; אבל האם גברים בתנ"ך גילחו את עצמם כמטופחי ימינו?
סביר שתכשירים מצריים להסרת שיער מעין אלו שתיארתי שימשו לא רק את שרה אימנו אלא גם את משה רבינו. אידיאל היופי החלק של המצרים היה שוויוני: גם גברים מרטו את שיער הגוף ולא סביר שמשה, שגדל אצל בת פרעה היה השעיר היחיד בארמון. משה מרוויח ביושר את תואר המטרו-סקסואל העברי הראשון.
מקור:
http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=378923&sid=126
