חוץ מהשדים מהמיתולוגיה היהודית, יש את הנצרות, שבה השדים מתוארים כמנוגדים לאלוהות (קצת כמו ביהדות, מה שלא מפתיע כי הנצרות צמחה מן היהדות) וכיצורי הגהנום ועובדי השטן. אך יש את המיתולוגיה הדימונית העשירה ביותר שנתקלתי בה עד עכשיו והיא תרבות המזרח (סין ויפן בעיקר). הנה כמה "דוגמאות" לשדים שמתוארים שם-
אוני (oni)-
שדים מהתרבות היפנית שדומים במראה הכללי לבני אדם, חוץ מזה שיש להם 3 עיניים, פה גדול, קרניים וטפרים. הם חוטפים את הנשמות של אנשים רעים לאחר שהם מתים.
סרי (sri)-
בדת טיבטית מסויימת, קבוצת ה"סרי" הם קבוצת שדים שחיים מתחת לפני כדור הארץ. קבוצת שדים זו ניזונה מגופות.
ג´יקינינקי (Jikininki)-
במיתולוגיה היפנית, הג´יקיניקי הם שדים אוכלי גופות האוכלים גופות של בני אדם מתים. השדים האלה הם הרבה פעמים רוחות של אנשים מתים שצערם מונע מהם להגיע למקום יותר שקט. הם ממשיכים לחיות "חצי חיים" ע"י אכילה של גופות אדם. סיפור נפוץ במזרח מספר על אדם בשם מושו קורושי (Muso Kokushi) שהמשיך לשבת ולצפות בגופה של אדם מת, לפתע הגיע שד ג´יקינינקי, האדם מושו קורושי התפלל והתפילה שלו שיחררה את נשמתו של שד הג´ינינקי.
אהורה (ahura)-
בפרס העתיקה, אהורה (שפרושה "לורד"-“lord”-אציל, מלך, תואר אצולה), היא המילה לתאר אלים (gods), והשם לאלים ורוחות. השם נוצר כדי ליצור הבדלה ברורה בין הדאיואס (daevas - פירוט למטה) לבין ה-אהוראס. שבמקור שייכים לאותו סיווג של "אלים".
דאיואס (daevas)-
במיתולוגיה הפרסית העתיקה אלה הם שדים המביאים איתם מחלות ומגפות ואשר נלחמים בכל צורה של דת. אלה הם המשרתים הזכרים של אנגריא מניאו (angra mainyu), שמזוהה גם עם השם "אהרימאן" (ahriman). הצורה הנשית של המשרתים נקראת דראגס (drugs).
במקור, הדאיואס, ביחד עם אהורה (ahura), נחשבו לסיווג אלים ורוחות. בדת הפרסית המאוחרת יותר הם "הורדו בדרגה" לקיום נחות יותר, שדים. המילה "דביל" (devil), שטן, מקורה בשם שלהם.




