היסודות המארגנים
זיקת הגומלין בין האירועים ותהליכים בארצות המוצא ובעולם לבין העליות לא"י
עליה ראשונה פתחה את העליות הלאומיות לא"י שנמשכו עד קום המדינה ולאחריה
יש להדגיש את המשכית והיחודיות של העליות הלאומיות לא"י שכן היתה עליה לא"י לאורך הדורות והתגברה במאה ה-19 עוד לפני עליה ראשונה.
יש להסביר את המושג "עליה" ומדוע לא משתמשים במונח "הגירה".
המפגש בין הרעיון החזון הכמיהה לבין המציאות מוביל להתמודדות ואכזבות שהובילו להתמודדות שונה ופתרונות שונים לפער שנוצר בין חזון והגשמה.לתהליכים אלה יש השפעה על בנין הבית הלאומי היהודי ועל עצוב החברה היהודית בא"י
מפגש העולים והותיקים כמפגש בין שתי חברות שונות המעורר בעיות קליטה והיקלטות מלווים בחשדנות ואיבה.כיצד התמודדה העליה עם המפגש הזה ?
קשיים בהוראת הנושא
הקושי לדלג מבית שני לסוף המאה ה-19.
הקושי של המורה אולי יותר מאשר של התלמיד שרגיל ללמוד ב"קליפים".
הסיבות לעליה הראשונה
תקופת הגירה המונית כללית בהם יהודים רבים
התפתחות טכנולוגית:תחבורה,רפואה וכו'
התעוררות תנועה לאומית יהודית
שיפור התנאים בא"י בעקבות השינויים לי הוןבאימפריה העותומנית
כמיהה משיחית לא"י (כמחצית מהעולים היו חרדים.)
ארצות מוצא :רוסיה,פולין,רומניה תימן וכו'
מעמד בינוני זעיר-בעלי הון זעיר
בעלי משפחות
אידיאולוגיה לאומית או דתית
יחודה של העליה הראשונה
במאה ה- 19 החלו לגבור כלי העליה לא"י עוד לפני העליה הראשונה.מה,איפוא ייחודה של העליה הזאת ומדוע כונתה ראשונה ?
היקף העליה
רציפות
תפרוסת אוכלוסיה
אירגון
אידאולוגיה לאומית
רוסיה
פולין
גרמניה
א"י
רומניה
הקשיים עמם התמודדו העולים
קשים אובייקטיביים
תנאי אקלים קשים
מחלות
העדר כושר גופני
העדר ידע בחקלאות
מחסור בהן להשקעה
קנית אדמות סלעים,ביצות
מפגש עם הישוב הישן
"דחיקת הקץ"
חשש מפגיעה בחלוקה
חשש מהשלטונות
בעית שנת השמיטה
המפגש עם הערבים
לא הכירו את מנהגי המקום
סכסוכי מים וקרקע
חוסר קשורת –שפה
דימוי יהודי בתפיסת האיסלפ
אלימות שוד ביזה
יחס השלטון העותמני
חשש מהגירה מרוסיה
חשש מבעיה לאומית חדשה
"הפיתקה האדומה"
גזירה על בנית בתים
גזירה על רכישת קרקע
המושבות
בעליה ראשונה הוקמו 28 מושבות ממטולה עד באר טוביה ובהם כ-6000 נפש.
המושבה-צורת התיישבות חקלאית שהתבססה על בעלות פרטית של הקרקע,בית מגורים משפחתי וענפי חקלאות שונים.
חלק מהמושבות היו מושבות מטעים-גפנים,הדרים שקדים וזיתים מושבות הכליל היו מבוססות על פלחה.
החקלאות היתה מודרנית-שיטות חדשות וכלי עבודה מודרניים
מפעלים תעשייתיים-יקבים
תשתיות-דרכים,אספקת מים וכו'
ישובים בנוסח אירופה-בעלי מערכת שירותים,מבני ציבור,מערכת חינוך ופעילות חברתית תרבותית.
התארגנות בגופים אירגוניים משותפים
עזרת הברון רוטשילד
הסיבות
מצוקת המושבות
משלחת מחובבי ציון
סירוב הברון הירש
מדוע נענה הברון:
השפעת סביבה מסורתית
השפעת מחנכו-צדוק הכהן
חיפש אתגר נדבני
מטרותיו של רוטשילד
הקמת מקלט ליהודים נרדפים
יצרנות ועבודת אדמה כחלק מהמאבק באנטישמיות
התיישבות עברית מסורתית ולא לאומית
פעולה חשאית תוך ניצול עוצמת המשפחה
"ישוב א"י אני עשיתיו"
רוטשילד לשליחי הישוב
פעילותו של הברון
רכישת קרקעות בהיקף נרחב
תמיכה במושבות-תמיכה חודשית קבועה
הקמת מושבות
תשתית כלכלית-חקלאית
ניסיונות לתעשית מזון
ביטחון
מבני ציבור ומערכת שירותי ציבור
מישגים כלכליים:
העתקת שיטות חקלאיות מאירופה
זילזול בשיטות מקומיות
ענפי מותרות
העדר מערכת שיווק
משק מונוקולטורי
ימי טיומקין
הגל השני של העליה מתחיל ב- 1890
הסיבות :
כירוש מוסקבה והחמרת הגזירות על יהודי רוסיה
הממשלה הרוסית מאשרת פעיולת חובבי ציון
ביטול גזירות העליה בהשפעת רוטשילד
פריחה כלכלית בא"י
רכישת קרקעות ע"י "הועד האודיסאי" של חובבי ציון
התוצאות:
עצומה ערבית (1891) וחידוש הגבלות העליה.
משבר כלכלי-ספסרות,פשיטות רגל וירידה
התערבות הברון והתפטרות טיומקין.
"שיטת האפוטרופסות"-מנגנון הפקידות
מערכת הפקידות שהקים הברון עוררה ביקורת קשה הן בתקופת העליה הראשונה והן זמן רב אחריה.
כפיפות מוחלטת של המתיישבים לפקידות
תלות מוחלטת במנגנון ובמומחים למיניהם.
מערכת שירותים שרירותית שאינה תלויה במקבלי השירות או כפופה לחוק
הווצרות פערים חברתיים
שחיתות המנגנון והשחתה-ניפוח מנגנון והוצאות ענקיות
משבר ערכים בפקידות ובמושבות:התרפסות,תלות,פרוטקציה,חיקוי והתבטלות,עבודה ערבית.
מנטליות שונה-הפקידות ממערב אירופה
המתיישבים ממזרחה.
בוז זילזול והתנשאות
חוסר האימון של הברון במתיישבים
בירוקרטיה מגוננת על עצמה.
פקידות נעדרת חזון לאומי
יחס הברון ופקידיו למתיישבים
שיטת הפקידות –היבטים חיוביים
הזרמת אמצעים ניכרים כ-1.6 מליון ליש"ט
רכישת קרקעות נרחבת (כ-400.000 דונם)
הקמת תשתית חקלאית מודרנית
מנגנון קבע מעניק שירותים מתקדמים
הקמת משטר קהילתי באישור התורכים
ריסון המדיניות העותמנית כלפי העולים והמתיישבים
הכינוי "אבי הישוב" משקף את פעלו שכן בלעדיו ספק אם העליה האשונה היתה יכולה להקים תשתית ישובית חדשה.
העברת הישוב לידי יק"א
ב-1900 העביר הברון את האפוטרופסות על הישוב ליק"א והיכה בהלם את הישוב וחובבי ציון
ההעברה היתה פתאומית
יק"א לא היתה גוף ציוני
ההסכם לא היה ידוע בציבור
המשיך את הפיקוח העקיף-יו"ר מועצת המנהלים
סיבות:
התקשה להמשיך בניהול
השפעת הביקורת
אכזבה מהתוצאות הדלות
פעילות יק"א
קיצוץ בהוצאות וכחו אדם
שיקולים כלכליים טהורים
עבודה ערבית
יוזמה עצמית
התיישבות פלחה בגליל התחתון
תוצאות:
הדגש הועבר לשיקולים כלכליים .
יתה ירידה במתח הלאמי והתגברות תופעת האוגנדיזם
[hr:1e8f876aa0]
רקע כללי
ערב העלייה הראשונה, מנה הישוב היהודי בארץ-ישראל, כ-26,000 נפש, רובם המכריע התרכז בערים הוותיקות. המערכת החברתית-כלכלית שהתבססה על תמיכה מחו"ל, הייתה המקור העיקרי לפרנסת הישוב היהודי. ישוב זה שמר על גחלת הנוכחות היהודית בארץ ישראל מאות בשנים.
לפי דוד בן-גוריון {במאמרו "ראשונים", שנתון הממשלה תשכ"ג): "המונחים השגורים עכשיו בפינו על עלייה ראשונה, שניה ושלישית - הם מוטעים ומטעים, קדמה להם עלייה תימנית, ספרדית ואשכנזית של "חסידים" ו"פרושים", שבנו את הישוב ה"ישן".
העלייה הראשונה (1882-1903) - "עליית האיכרים"
ייחודה של העליה הראשונה ב-1882, מכל העליות שקדמו לה , הוא בכך שעלייה זו סימנה כמטרה - חזרה לעבודת אדמה , ודרכה הקמת הבסיס למדינה יהודית בא"י.
העלייה הראשונה, באה בשני גלים עיקריים: הראשון, ב-1882, והשני, ב-1890-1891 , והיא שהניחה את היסודות לחקלאות חדישה ושינוי פני החברה היהודית בארץ.
הסיבות לעלייה הראשונה:
שינויים חברתיים וכלכליים במערב אירופה, אביב העמים, והתעוררות תנועות שחרור לאומיות, במחצית המאה ה-19 , הביאו גם את היהודים להכרה באפשרות פוטנציאלית לחזרה לא"י. לכך נוספה גם אנטישמיות גלוייה רשמית, חברתית ודתית שכללה חוקים וגזירות כלכליות נגד יהודים במזרח-אירופה,
{מקום משכנם של 90% מן היהודים באותה תקופה}.
פעילות רעיונית, שבמסגרתה לובן רעיון המדינה היהודית בארץ ישראל , שנעשה על-ידי מבשרי הציונות, ועיתוני התקופה, בעיקר ב"מגיד", שעורכו דוד גורדון הטיף להתיישבות בא"י, במהלך שני העשורים שקדמו לעלייה הראשונה.
בראשון במארס 1882, נרצח הצאר הרוסי אלכסנדר השני על-ידי ארגון טרור בשם "נרונדיה ווליה", שאחת מחברותיו היתה יהודיה, ובאמצע אפריל, החלו פרעות ביהודים, בחסות השלטון, כאשר הצבא והמשטרה עומדים מנגד. פרעות אלה נודעו בשם "סופות בנגב". בעקבות הפרעות, הבינו היהודים, שאין להם סיכוי לחיים בטוחים ברוסיה, והכירו בצורך למצוא מקלט חדש, מחוץ לגבולות רוסיה. ב-1882, אפשרו השלטונות ליהודים להגר, רובם היגרו לארה"ב, אחרים לאירופה, ומעטים, שהאמינו כי השיבה לארץ-ישראל, תפתור את בעייתם, הגיעו לארץ והתיישבו בה.
ברומניה , היו היהודים נתונים לרדיפות וגזירות כלכליות קשות, תקוותם לאזרחות ושוויון זכויות התבדתה, ארץ-ישראל הפכה עבורם יעד אפשרי להתיישבות יהודית, בעיקר לאחר בואו של אלעזר רוקח מא"י, ומסע ההסברה שערך בבוקרשט, ובערים נוספות ,למען התיישבות בא"י.
2. האישור שניתן, על-ידי ממשלת רוסיה, ב-1890, ל"ועד האודסאי של חובבי ציון" - חברה שקמה כדי ליישב את א"י, הגביר את הנכונות לעלייה. מעתה יכולים היו "חובבי ציון" לפעול למען העלייה, באופן חופשי, וכן לאסוף תרומות לטובת המושבות.
3.עליית יהודים מתימן - נבעה ממצבם הקשה, עריצות השלטון, וכן, אמונתם ותקוותם המשיחית, כי שנת 1882, תרמ"ב -"בתמר", היא שנת בואו של המשיח.
מאפייני העלייה הראשונה:
1. היהודים שעלו לא"י , ממזרח-אירופה, בתקופת העלייה הראשונה, היוו שבריר אחוז, מגל אדיר של הגירה ,{מעל מיליון}, לאמריקה ולאירופה. הישוב בארץ גדל בתקופת העלייה הראשונה ל-50,000 נפש.
2. העולים שהגיעו, ממזרח אירופה {רוסיה ורומניה), השתייכו למעמד הבינוני-בורגני, הם עלו עם משפחותיהם, היו בעלי הון, וכל מבצע התיישבותם היה על חשבונם. מהם , היו כבר בעלי-מקצוע שנרכש בחו"ל כמו סוחרים ובעלי מלאכה. העולים היו דתיים, חלקם חרדים, ורק מיעוטם היו חילונים.
ביל"ו {בית -יעקב לכו ונלכה}
בין מתיישבי העלייה הראשונה, נמנו גם 30 איש מקבוצת ביל"ו, צעירים, משכילים, חסרי אמצעים כלכליים , שהגיעו לארץ, ביולי 1882. קבוצה זו, התארגנה ברוסיה ,למען תחייה יהודית בארץ-ישראל. חברי הקבוצה עלו בתקווה להקים בא"י מושבה שיתופית מודרנית, לבצע מהפיכה כלכלית- חברתית באורח חייהם, ולקבוע את הקיום הלאומי בא"י. הם היו בעלי שאיפה לבנות בארץ חברה חופשית, המבוססת על עבודת כפיים, בעיקר חקלאות, שתקשור אותם לאדמה.
הבילוי"יים ביקשו, ליישם את האידיאולוגיה שלהם, במימון בעלי הון יהודים, אך לא הצליחו בכך. כאשר לא השיגו אישור לעלייה, עלו חמישה-עשר מהם באורח לא חוקי, למקווה ישראל, ואח"כ, הקימו, לאחר מאבקים קשים, את המושבה גדרה.
העלייה ממזרח- אירופה
ראשית התקומה הציונית, הייתה ברומניה, בתחילת 1882, עת התכנס קונגרס "אגודות ישוב א"י - על-ידי עבודת-אדמה. בקונגרס זה, {קונגרס פוקשאן}, נבחר ועד מרכזי לישוב א"י וסוריה. באותה עת, מרבית יהודי רומניה היו חברים באגודות ישוב א"י ו"בחיבת-ציון". התנועה מנתה בשיאה כ-50 אלף חברי אגודות.
הוועד הרומני היה ארגון ההגירה הראשון ,שכיוון מהגרים יהודיים לארץ ישראל, והפך את הדחף להגירה ,לתנועת עלייה מסודרת. בועידת פוקשאן, שנערכה ב-30 בדצמבר 1881 , השתתפו 51 צירים -נציגי 32 אגודות.
בשנים 1882-1883 , שיגר הועד כשש מאות עולים להתיישבות חקלאית בא"י.
ההעפלה המאורגנת הראשונה - ב-25.8.1882 , הפליגה האנייה "טטיס", מנמל גאלאץ לא"י ,שעל סיפונה 228 נפש, 50 משפחות שיעדן היה הקמת מושבות , ברבות הימים הפכו המושבות, שהקימו עולים אלה, למושבות : זיכרון- יעקב וראש- פינה. בשלוש הפלגות נוספות , ששיגר הועד המרכזי, עלו 120 משפחות נוספות. עולים אלה {600 נפש}, היוו 60% ממתיישבי המושבות הראשונות.
בראשית ההתארגנות, התייחס השלטון התורכי באהדה להתיישבות יהודי רומניה בא"י, אך לאחר מכן, שינה את יחסו, ובנובמבר 1882, סגר את שערי הארץ לעליית יהודים. באביב 1883, נקלע הועד המרכזי לקשיים כספיים, ובספטמבר הפסיק את פעילותו, והעביר את הטיפול במושבה ,זכרון-יעקב, לידי הברון רוטשילד.
קבוצות ובודדים עלו מרוסיה {כולל מפולין, שהיתה נתונה לשלטון רוסי}, והקימו את יתר שש המושבות.
"העלייה הראשונה" של יהודי תימן
מיעוט מזערי עלה גם ממדינות האיסלם. מתימן עלו כמאתיים נפש. מניעי עליית היהודים מתימן היו, בעיקר, זיקה שורשית עמוקה לא"י, שניזונה מתחושות משיחיות חזקות. רוב העולים פנו לירושלים, אך המציאות העגומה טפחה על פניהם: קשיי פרנסה, מצוקת דיור ויחס מתנכר מצד מנהיגות "הישוב הישן", שקיפחה אותם בכספי "החלוקה".
משפחות מעטות עלו בתקופת העלייה הראשונה, גם מעירק, מארצות המגרב, מתורכיה ומבולגריה.
הקשיים של קבוצות העולים:
1. יחס עוין של מנהיגות "הישוב הישן", כלפי אנשי העלייה הראשונה, שחששה שכספי התרומות {כספי ה"חלוקה"}, יגיעו גם לאנשי העלייה הראשונה. לדעתה, אנשי העלייה הראשונה , לא הקפידו דיים בקיום מצוות. עבודת האדמה נגדה את אמונתם של מנהיגי ה"ישוב הישן, והם ראו בכך בזבוז זמן על-חשבון לימוד תורה.
2. יחס עוין של השלטונות התורכיים כלפי העולים: התורכים חששו שמא ההתיישבות החדשה, של היהודים, תיצור בעיה לאומית חדשה באימפריה העות'מאנית, ותסית לאומים אחרים. חלק מהעולים החדשים לא קיבלו אזרחות תורכית, ונשארו עם האזרחות של מדינות מוצאם. חשדם של התורכים היה מן העולים מרוסיה, בהיות רוסיה אוייבת האימפריה העות'מאנית , וחששם היה שהיהודים ירגלו לטובת הרוסים.
3. מצוקה כלכלית - מתיישבי העלייה הראשונה נקלעו למצוקה כלכלית קשה שנבעה מחוסר ניסיון בחקלאות, קרקע לא מתאימה לחקלאות, ותחרות מול החקלאות הערבית,לכך נוסף חסרון כיס שנבע מהפער בין הערכת הסכום הדרוש להקמת מושבה לבין האמצעים שהיו בידם.
4. קשיים כלליים : קשיי אקלים, מחלות ושיעורי תמותה גבוהים, חוסר מים וסכסוכים על מקורותיהם. העדר תמיכה כספית ,מצד "חובבי ציון", גידולים חקלאיים שנכשלו, תחושת בדידות, געגועים למשפחה, שנשארה באירופה, בעיית ההתאקלמות בארץ החדשה. כל אלה הביאו את המושבות לכלל התמוטטות.
מפת ההתיישבות:
בין השנים, 1882-1884 , קמו בארץ תשע נקודות ישוב. המושבות: ראשון לציון, ראש פינה, זכרון יעקב, נס ציונה, יסוד המעלה,מזכרת בתיה , ופרדס סומיל.
בתקופת העליה הראשונה קמו שלושה סוגי מושבות : מושבות פרטיות, שהוקמו בהונם העצמי של המתיישבים, מושבות הברון רוטשילד, ומושבות "חיבת ציון". נס ציונה היתה מושבה פרטית ולא השתייכה לשום גוף. גדרה היתה מושבה שהוקמה על-ידי ביל"ו, בכספי חיבת ציון, עקרון {מזכרת בתיה} הוקמה ביוזמת הברון רוטשילד, שנענה לפניית הרב מוהליבר. פתח-תקווה, נבנתה מחדש בכוחות משותפים של "הישוב הישן" ובני העלייה הראשונה.
בשנות ה-90 של המאה ה-19, החל משבר קרקעות עמוק, הגל הגדול של העולים שהגיע ממזרח אירופה הביא לתופעות שליליות, בתחום רכישת הקרקעות. המשבר חלף, כאשר "חובבי ציון", הגיעו למסקנה כי הקמת מושבות חדשות ,צריכה להיעשות, בדרך של יוזמה פרטית, כלומר אנשי הון ירכשו אדמות, יקימו עליהן משק חקלאי, ויעסיקו בהם שכירים. המושבות רחובות וחדרה קמו בדרך זו.
בעשור השני לעלייה הראשונה, קמו המושבות: משמר הירדן, מוצא, הר-טוב, מחניים ומטולה, המושבה הצפונית ביותר.
בראשית העשור השלישי, בין השנים 1900-1903 , קמו על ידי יק"א {אגודה להתיישבות יהודית}, המושבות: עתלית, גבעת עדה, סג'רה, כפר תבור, יבניאל וכפר-סבא.
הברון אדמונד דה-רוטשילד
פריסת חסותו הכלכלית של הברון, אדמונד דה-רוטשילד, על המושבות הראשונות, משנת 1883 ואילך, מנעה את התמוטטותן ואיפשרה את המשך קיומן ופיתוחן. על כך, זכה הברון, לכינוי "אבי הישוב". הברון רוטשילד קנה אדמות נוספות, והקים בהן מושבות חדשות וחוות רבות. רוטשילד כונה גם "הנדיב הידוע", משום שלא רצה ששמו יוודע, על-מנת שלא תתעוררנה תגובות אנטישמיות כלפיו וכלפי היהודים בכלל. כמו-כן, לא רצה להרגיז את התורכים, פן יפגעו עסקיו הפרטיים. זאת בניגוד לברון הירש {ויק"א לאחר מותו}, שהפנה את מירב כספו להתיישבות יהודית בארגנטינה {45 מושבות}, וארצות הברית.
שיטת התמיכה במושבות - שיטת "האפוטרופסות":
- הברון רוטשילד העניק חסות ואחריות לכל המושבות בא"י.
- המושבות נוהלו ע"י פקידים צרפתיים שהוצבו במושבות כדי לעזור לאיכרים. רוטשילד טען כי ליהודי מזרח-אירופה, אין ידע מספיק בניהול ובחקלאות, ומשטר הפקידות נועד להבטיח את השקעתו הגדולה. הפקידים יצגו את הברון באופן ישיר, הם העבירו את ההנחיות לאיכרים ווידאו את ביצוען.
- לכל מושבה מונה פקיד ראשי ולצדו עוזרים. למושבות נשלחו גם אנשי מקצוע כמו: גננות, מורים, רופאים וחובשים, שהנחו את האיכרים וסייעו להם.
- משטר הפקידות עסק, בין היתר, בהדרכה חקלאית והעניק תמיכה חודשית. פקידי הברון דאגו לחלוקת הקרקעות, לארגון העבודה, להדרכת התושבים בעבודת החקלאות, לקניית עודפי התוצרת החקלאית מהאיכרים, לפיתוח ענפי החקלאות ולהקמת מוסדות ציבור, ארגון המשק, מוסדות המושבה, שירותי דת, בריאות, בתי-ספר, לימוד צרפתית.
- קניית אדמות וייסוד מושבות חדשות - הברון הפעיל השפעתו, דרך הסולטן, לרכישת קרקעות והקמת מושבות נוספות.
- הברון עזר להעלות יהודים לא"י, כמו כן, סייע בפיתוח מפעלי-תעשיה, וסייע לאליעזר בן-יהודה לכתוב את המילון העברי הראשון.
הגל השני של העלייה הראשנה 1890-1891 "העלייה המבוהלת":
באביב 1890 , החלו להגיע מרוסיה גלי עלייה חדשים, עלייה זו מכונה "העלייה המבוהלת". הסיבה העיקרית לעלייה היתה ההחמרה במצבם של יהודי רוסיה. כלכלית - הורע מצבם כתוצאה משפל בענפים היהודיים המסורתיים, תהליך דחיקת היהודים מהכפר נמשך, וצצו גזירות אנטי-יהודיות חדשות, אשר הגיעו לשיא, בגירוש יהודי מוסקבה. ביולי 1891, נאסרה שוב עליית יהודים לארץ וב-1892, גזרה הממשלה על אי-מכירת קרקעות ליהודים. למרות המשבר, הוקמו בגל השני המושבות : רחובות
{1890}, משמר הירדן {1890), עין- זיתים {1891), שפייה {1891), חדרה, מוצא {1894}, הר-טוב {1895}, באר טוביה {1896), מטולה{1896), מחניים (1899).
חינוך ותרבות במושבות:
החינוך והתרבות ב"ישוב הישן", התרכזו סביב ה"חדר", הישיבה ובתי הכנסת של כל עדה. לימודי הדת היוו את עיקר נושאי הלימוד. בתקופת העלייה הראשונה, החל מהפך של ממש, בתחום החינוך והתרבות , בעקבות המגמות הלאומיות של אנשי הישוב החדש, הן התבטאו בשלושה מישורים: א. תחייתה של השפה העברית, הודות לפועלו של אליעזר בין יהודה. ב. הקמת בתי ספר עבריים במושבות, שם שלטה כבר השפה העברית, שדחקה בהדרגה את השפה הצרפתית,{ אותה השליטו פקידי הברון}. ג. "לימודי-חול", שהפכו לחלק בלתי-נפרד של תוכנית הלימודים.
סיכום:
במרוצת שנות העלייה הראשונה, הוקמו בארץ שלושים וחמישה ישובים חקלאיים יהודיים, מחוות בחורן ומטולה ועד באר-טוביה. מספר תושביהן, הוערך, בכחמשת אלפים נפש, ושטח אדמתם ביותר מרבע מליון דונם.
מפעל ההתיישבות היהודית בתקופת העלייה הראשונה מורה על שינוי מהפכני. האדמות שנקנו באותה תקופה, היו פרושות על פני איזורי הארץ השונים. שטחים אלה, היו מיושבים קודם בדלילות, ורובם לא היו מעובדים כלל. אף בנופם חלו שינויים מפליגים: שטחים גדולים, הוכשרו לעיבוד חקלאי, דרכים רבות נסללו בהם ואליהם, הוסדרה אספקת המים, והונחה התשתית שאפשרה פעילות ישובית מודרנית. רוב שטח המושבות בסיומה של תקופת העלייה הראשונה היה מעובד, וחלקו הגדול היה זרוע תבואות-פלחה. על כארבעים אלף דונם היו נטועים מטעים שהיו מעובדים בשיטות חדשות ובכלי-עבודה מודרניים. במושבות החדשות, שהוקמו על אדמות אלה, נבנו ישובים בנוסח אירופי, ובהם מאות בתי-מגורים, ועשרות מבני-ציבור גדולים. במושבות בלטו גם מפעלים תעשייתיים, וביניהם היקב של ראשון-לציון, שהיה אחד היקבים הגדולים והמשוכללים בעולם. במושבות, התנהלה פעילות חברתית ותרבותית, מגוונת, שימת-לב גדלה והולכת הוקדשה לבתי-הספר ולהפצת השפה העברית. לקראת סוף התקופה, החלו תושבי המושבות להתארגן, בגופים ארגוניים המשותפים לכל הישוב החקלאי החדש.
במקביל לצדדים החיוביים , יש לציין, גם את הצדדים השליליים: הבעיות הקשות שליוו את המתיישבים, בעיות, שנבעו מן המשטר הפקידותי המיוחד, של הברון רוטשילד ומן התלות בכספו, והביעו את חותמם על ההתיישבות הצעירה במשך קרוב לשמונה-עשה שנים. רבים מבני הדור השני במושבות, עזבו את הארץ, והיתה נטייה להעדיף את העבודה הערבית, הזולה יותר, על העברית.
המשמעות האידיאולוגית של מפעל אנשי העלייה הראשונה, עלתה בהרבה על הישגיו.
אולם הישגו הממשי, העיקרי, היה בהקמת המושבות הראשונות ובהנחת היסודות לכל המפעל ההתיישבותי הציוני. הפעילות בא"י, בשנים שלאחר העלייה הראשונה נסמכה, בעיקר, על המושבות שקמו באותה תקופה.
העלייה הראשונה, שזכתה לכינויה זה, לאחר תקופתה, פתחה תקופה חדשה בתולדותיה של תנועת-השחרור הלאומית היהודית.
בעלייה זו נכללו, לראשונה, חברים ,בעלי דימוי עצמי של חלוצים העוברים לפני המחנה היהודי, שעתיד להגיע לא"י אחריהם, ועלייתו לארץ, תהווה פתרון לעם היהודי כולו. היא גם נתנה ביטוי לאחת מן השאיפות הבסיסיות של התנועה הלאומית היהודית - הפיכתו של העם היהודי לעם עובד-אדמה. בנרטיב הציוני נעשה עיוות על-ידי מזעור ומחיקה, של ראשית התקומה הציונית והעלייה הראשונה, ששורשיה ורקעה, שונים מאלה של מנהיגי התנועה, בתחילת המאה העשרים.
שנת הקמת המושבה
1878
פתח תקוה (יושבה מחדש ב-1882)
1882
ראשון לציון
1882
ראש פינה
1882
זכרון יעקב
1882
פרדס סומיל
1883
נס ציונה
1883
יסוד המעלה
1883
מזכרת בתיה
1884
גדרה
1887
טנטורה
1889
בת שלמה
1890
חדרה
1890
משמר הירדן
1890
רחובות
1891
עין זיתים
1892
שפיה
1894
מוצא
1894
חוות החורן
1895
הר טוב
1896
באר טוביה
1896
גן שמואל
1896
מטולה
1898
בני יהודה
1898
מחנים
1901
איליה
1901
כפר תבור
1901
יבניאל
1901
מנחמיה
1903
גבעת עדה
1903
בית גן
1903
כפר סבא
1903
עתלית
--------------------------------------------------------------------------------
ביבליוגרפיה
1. האנציקלופדיה העברית, כרך 6, ערך ארץ ישראל, תשנ"ג, תל-אביב.
2. רן אהרונסון, "שלבים בהקמת מושבות העלייה הראשונה ובהתפתחותן",מתוך בין ציון לציונות, ליקט וערך: דר' יוסי גולדשטיין, האוניברסיטה הפתוחה,1994
3. מרגלית שילה, "עליית המונים או עליית נבחרים? היחס לעלייה בימי העלייה הראשונה והעלייה השנייה", מתוך קיבוץ גלויות - עלייה לארץ ישראל - מיתוס ומציאות, עורכת דבורה הכהן, מרכז זלמן שזר לתולדות היהדות, ירושלים.
4. בן הלפרן ויהודה ריינהרץ, הציונות -יצירתה של חברה חדשה, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2000 .
5. המהפיכה הציונית א', ראשית התנועה, תל-אביב, עם עובד והספריה הציונית 1978 .
6. ניצה דרויאן, חלוצי העלייה מתימן - פרקים בהתיישבותם , תרמ"ב - תרע"ד (1881-1914).
7. דוד בן-גוריון, "ראשונים", שנתון הממשלה , תשכ"ג
8. ישראל גלעד, סיפור ראשית התקומה הציונית: התארגנות יהודי מזרח-אירופה לישוב ארץ ישראל.
[hr:1e8f876aa0]
1. התפתחות התנועה הציונית בשנים 1897-1904
א. התפתחות כמותית
תוך תקופה של שבע שנים גדלה התנועה הציונית ונעשתה לתנועה של המוני יהודים. בין הקונגרס הציוני הראשון והשני, שנתכנס כעבור שנה בדיוק מקודמו, התנועה הציונית גדלה פי 8, וגם לאחר מכן חל בתנועה גידול הדרגתי משנה לשנה.
ב. קונגרסים
המוסד הפרלמנטרי המרכזי של התנועה הציונית, הקונגרס, המשיך להתכנס באופן קבוע. בין השנים 1987-1901 התכנס מדי שנה, ומשנה זו ואילך התכנס מדי שנתיים. בקונגרס השני הונחו היסודות לבנק הציוני, בו ראה הרצל מכשיר רב עצמה לפעולה המדינית - כלכלית - ציונית. בקונגרס החמישי אושרה הקרן לגאולת אדמות בא"י.
ג. חלקה של התנועה הציונית הרוסית בהסתדרות הציונית
למן הקונגרס הציוני הראשון, היוותה התנועה הציונית הרוסית את מקור כוחה העיקרי של התנועה . כבר באותו קונגרס מנו באי כוח התנועה ברוסיה למעלה משליש הצירים ובקונגרס הרביעי והחמישי הגיעו מרוסיה למעלה ממחצית מס' הצירים בכלל.
הזדהות היהודים ברוסיה עם הציונות בתקופה זו הייתה גדולה. המוני יהודים משכבות שונות החלו להגיע אל התנועה הציונית. כתוצאה מהצלחתה של התנועה להכות שורשים ביהדות רוסיה, גדלה חשיבותם של ציוני רוסיה במוסדות הציוניים.
עד לקונגרס הציוני השישי הצליח הרצל לעורר, לקיים ולהנהיג תנועה דינמית ומתפתחת. אמנם המטרה שאליה חתר - הקמת מדינת היהודים, עדיין הייתה רחוקה מהגשמתה, אך התשתית המוצקת, ותמיכתם של המוני היהודים בשאיפה הציונית, סיפקו נתונים מבטיחים להצלחת המפעל. הצלחתו של הרצל לגייס את יהודי רוסיה הייתה שלב חיוני וחשוב לתנועה הציונית, מאחר שהתנועה הציונית ברוסיה הפכה לכוח המוביל של התנועה הציונית כולה. בכך יצר הרצל אמצעי חשוב, אשר בבוא היום סייע להשגת המטרה הציונית.
2. אופוזיציה להרצל
בצד ההתפתחות הדינמית של התנועה הציונית, שעוררה גלי התלהבות של המוני היהודים, החלה גם ביקורת נוקבת על דרכה של הציונות. ההתנגדות למדיניותו של הרצל נבעה מכמה כיוונים וזרמים בעם היהודי:
א. חלק מהיהדות החרדית, אשר ראתה בציונות כפירה בעיקרי הדת היהודית.
ב. חלק מהאינטלגנציה היהודית, שראתה בהרצל משיח שקר, ובתנועה שהקים סכנה לאמנציפציה, שלהשגתה נלחמו.
ג. יהודים עשירים ומבוססים היטב מבחינה כלכלית, שחששו לגורל עסקיהם וממונם כתוצאה משינוי לרעה ביחס החברה ליהודים בכלל.
ד. התנועות הסוציאל-דמוקרטיות בכלל, ותנועת הפועלים היהודית "הבונד" בפרט. חברי ה"בונד" טענו כי אין הציונות יכולה לפתור את בעיית היהודים, ולמעשה היא פוגעת במעמד הפועלים היהודי ומחבלת בהכרתו העצמית מעמדית.
3. הפעילות הפוליטית - המאבק להשגת צ'רטר
א. אורינטציה פוליטית ראשונה - גרמניה
הרצל החל בפעולה דיפלומטית ענפה באירופה למען השגת המטרה הציונית הראשונה - מדינת היהודים. הצלחת הקונגרס הציוני הראשון דרבנה את הרצל להמשיך בתנופת הפעילות הדיפלומטית שאותה החל קודם לכן. בפעילות זו שאף להגיע אל השלב הראשון בתכניתו להגשמתה של הציונות והוא: השגת ערובות מובטחות במשפט הכללי, דהיינו, הצהרה פוליטית בינלאומית בזכות הקמת מדינה לעם היהודי, ובשלב השני השגת צ'רטר ליהודים בארץ ישראל, אשר יכיל את כל הערובות הפומביות - משפטיות הדרושות. הרצל העלה את רעיון הצ'רטר לאחר שהתברר לו שטרם נוצרו התנאים להקים מדינה יהודית ריבונית בא"י.
גרמניה הייתה המעצמה האירופית החשובה הראשונה, אשר לה הועיד הרצל תפקיד מרכזי בהשגת המטרה הציונית. עוד בראשית דרכו ניסה הרצל להיפגש עם הקיסר וילהלם השני, כדי לשכנעו בצדקת הרעיון הציוני ולהשיג באמצעותו גישה לחצר השולטן בקושטא. גרמניה הייתה באותה עת המעצמה האירופית המקורבת ביותר לתורכיה .
כאשר נפגש הרצל עם הדוכס הגדול מבאדן, דודו של הקיסר הגרמני, ניסה לשכנע אותו שפגישה בינו לבין הקיסר עשויה להואיל לקידום העניין הציוני. לאחר שנה ומחצה של ניסיונות ומאמצי סרק באמצעות אישים גרמניים רבי השפעה, נקרא הרצל, ששהה באמסטרדאם, אל הקונסוליה הגרמנית ושם נאמר לו שהקיסר הגרמני מוכן לפגוש את הרצל בעת ביקור הקיסר בירושלים.
תחנתו הראשונה של וילהלם השני במסעו לארץ ישראל הייתה קושטא. באוקטובר 1898 נסע הרצל לקושטא ונפגש שם לראשונה עם הקיסר. הקיסר הבטיח להרצל להיפגש אתו שנית בירושלים.
הרצל ומלוויו עלו לירושלים במצב רוח אופטימי כדי להיפגש עם הקיסר. ב- 2 בנובמבר 1898 נפגש הרצל עם הקיסר. יחסו הצונן של הקיסר והצנעתה של פגישה היסטורית זו, לפי הוראת פקידי הקיסר, גרמו להרצל להתפכח ולהבין שוילהלם נסוג מתמיכתו הראשונה בתכנית החסות הגרמנית על ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.
ב. אורינטציה פוליטית שניה - תורכיה
לאחר כשלון המגעים הדיפלומטיים עם גרמניה, החליט הרצל לפנות למנהיגי האימפריה העות'מאנית ללא מתווכים ולבקש צ'רטר בחסות תורכיה. חובותיה הכבדים של תורכיה למעצמות אירופה היו תמצית המשא ומתן שקיים הרצל עם החצר בקושטא. הוא הגה רעיון, כי התנועה הציונית תסייע לתורכיה לסילוק חובותיה, ותמורת זאת יקבלו הציונים צ'רטר להתיישבות יהודית בא"י בחסות תורכית.
חמש פעמים ביקר הרצל בקושטא למטרותיו הפוליטיות. השולטן הציע לו, תמורת סיוע כספי נכבד. ליישב יהודים בסוריה, ארם נהריים, אנטוליה, או בכל מקום אחר באימפריה העות'מאנית - מלבד בארץ ישראל. הרצל דחה הצעות אלה והמשיך במאמצים לגייס כספים למען הצ'רטר, מתוך תקווה שכך אפשר יהיה לשנות את פני הדברים בקושטא. ביולי 1902 הוזעק בדחיפות לקושטא. נתברר לו כי המשא ומתן הממושך, שניהלו עמו התורכים, היה למעשה תכסיס השהייה מתוכנן, שנועד לאפשר להם להתקדם במקביל במגעיהם עם הצרפתים, ולהשיג מהם את התנאים הטובים ביותר שישרתו את האינטרסים של תורכיה.
לכישלון המשא ומתן של הרצל עם התורכים חברו כמה גורמים:
1. נראה שחלק מהכישלון יש לזקוף לחובת הבנקאים והגבירים היהודיים במערב אירופה. סירובם של אנשי הכספים היהודיים להשקיע מהונם במפעל הציוני החליש את עוצמת המיקוח של הרצל.
2. השולטן התורכי מתחילת מגעיו עם הרצל לא ראה בו שותף רציני לעסקה, לנוכח ההתנגדות התורכית העקרונית להתיישבות ציונית בעלת מסגרת מדינית-ריבונית בארץ ישראל.
3. חלק מהכישלון נעוץ בטקטיקה שבה נקט הרצל עצמו. מנהיג התנועה הציונית לא הכשיר כהלכה את הקרקע למהלכיו, והמשא ומתן עם התורכים נעדר כל בסיס ריאלי מבחינת יכולתה של התנועה לבצע עסקה פיננסית מורכבת ומסובכת כזו.
ג. אורינטציה פוליטית שלישית - בריטניה
כישלונו של הרצל בהשגת הצ'רטר על ארץ ישראל מהאימפריה העות'מאנית לא הרפה את ידיו. הוא הפנה את מרצו ליעד הבא - בריטניה.
ההגירה הגדולה של יהודים לאנגליה בסוף המאה ה - 19 החלה להדאיג את ראשי השלטון הבריטי, מחמת ההתנגדות שהתעוררה בדעת הקהל להמשך כניסת המהגרים היהודים. לאחר דיונים בפרלמנט ובעיתונות מינה הפרלמנט "ועדה ממלכתית" לבדיקת שאלת ההגירה. הועדה זימנה את הרצל, כמנהיג התנועה הציונית, להעיד בפניה כמומחה לשאלת ההגירה היהודית. הרצל העריך כי הנסיבות שנוצרו סביב שאלת ההגירה מספקות הזדמנות נאותה לשכנע את ראשי הממשל הבריטי לתמוך ברעיון מדינת היהודים. בעדותו בפני הועדה השמיע לראשונה בפומבי רעיון, שהגה כבר קודם לכן, בדבר התיישבות יהודית בטריטוריה שבשליטה אנגלית בסמוך לא"י - קפריסין או חבל אל עריש שבחצי האי סיני, כמקלט זמני להמוני היהודים הנרדפים. הרצל ראה זאת כתחליף ארעי עד שיבשילו התנאים לצ'רטר על א"י. הרעיון ליישב את הפליטים היהודים ממזרח אירופה בחצי האי סיני בחסות בריטית לא יצא, גם הוא, אל הפועל. גם לאחר כשלון תכנית אל עריש המשיך הרצל לחפש פתרונות ביניים למצוקת היהודים. שר המושבות הבריטי הציע להרצל את אוגנדה שבמזרח אפריקה. הרצל דחה את ההצעה. אולם אז ארע אירוע, שגרם להרצל לשקול מחדש את הצעת אוגנדה.
4. פרשת אוגנדה
א. הרקע - פוגרום קישינב
ב- 1903, בפסחא הנוצרית, פרץ בקישינב פוגרום שכמותו לא ראו יהודי רוסיה. הפוגרום זעזע משכילים רוסים כמו גורקי וטולסטוי ואף את דעת הקהל באירופה.
ב. הרצל ברוסיה
הממשל הרוסי ביקש עתה "לרכך" את השפעת הפוגרום והזמין את הרצל לרוסיה כדי "לשוחח" עם ראשי הממשל הרצל נענה להזמנה משום לרצה להשיג רשיון לפעולת התנועה הציונית ברוסיה. כמו כן ראה הרצל בביקורו הזדמנות לחזק את ידי היהודים ולמתן את יחס השלטונות כלפי היהודים.
ברוסיה נפגש הרצל עם שר השפים פלהבה. מהפגישה לא יצא מאומה, אך הפגישה עם המוני היהודים, שבאו לראות את ה"מלך" הייתה נרגשת ומהממת. תחת הרושם של הפגישה עם המוני יהודי רוסיה ומצוקתם, החליט הרצל לשקול מחדש את הצעת אוגנדה כפתרון ביניים. מרוסיה מיהר הרצל לקונגרס הציוני השישי בבאזל.
ג. הצעת אוגנדה - הקרע והשלכותיו
בפני 600 צירים דיווח הרצל על מסעו ברוסיה ועל כישלון המו"מ עם הטורקים והגרמנים. ואז הטיל את "פצצת" אוגנדה. עתה פרץ ויכוח סוער בין מחייבי ההצעה לבין שולליה. בפני הקונגרס הובאה הצעה לשלוח משלחת סקר לאוגנדה. 295 צירים ענו בחיוב, 175 שללו, 132 נמנעו. הקרע היה בלתי נמנע. תומכי הצעת אוגנדה היו ממערב אירופה. שוללי ההצעה היו ציוני רוסיה (כולל הציונים מקישינב). מנהיגות ציוני רוסיה האשימה את המנהיגים הציוניים ממערב אירופה ובכללם הרצל, כי לא הבינו את הטרגדיה האיומה העוברת על היהודים ממזרח אירופה. הם לא הבינו, כדברי וייצמן (לימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל), ש"יהודי רוסיה, עם כל סבלותיהם, אינם מסוגלים להעתיק את חלומותיהם וכיסופיהם מארץ אבותיהם לכל ארץ אחרת.
מנהיגם של אומרי הלאו להצעת אוגנדה היה ד"ר יחיאל צ'לנוב, שטען כי נצחונו של הרצל יביא להרס התנועה. בעקבות הויכוח הסוער, רבים משוללי ההצעה עזבו את מקומותיהם, בכו, התעלפו וישבו כאבלים על הארץ. היה חשש רציני כי התנועה הציונית הגיעה לסוף דרכה. הרצל הבין עתה את עצמת ההתנגדות והדרך היחידה שעמדה בפניו, הייתה התפייסות. בנאומו האחרון בקונגרס שוב הגדיר את אוגנדה כפתרון זמני והרים את יד ימינו ונשבע "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".
תכנית אוגנדה הוכיחה כי הרצל לא הבין כמה עמוק חדור הרעיון הציוני, בעיקר בקרב ציוני רוסיה (למרות שאוגנדה נועדה לפתור את מצוקת יהודי רוסיה).
פרשת אוגנדה שברה את רוחו של הרצל . במשך שבע השנים, שבהן עמד בראש התנועה הציונית, הלך גופו ונחלש. לאחר פרשת אוגנדה הורע מצב בריאותו. למרות זאת המשיך הרצל במאמציו להשגת המטרה הציונית ונפגש עם האפיפיור מלך איטליה. ביולי 1904 נפטר ממחלת לב. "רק פעם אחת באלפי שנים ייולד איש פלאים כזה" כתב ,לאחר מותו של הרצל, דוד גרין (לימים ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל) בן ה- 17 ובמלים אלו ביטא את תחושת הרבים.
באוגוסט 1949 הועברו עצמותיו של הרצל מוינה ונקברו, לפי בקשתו בצוואתו, בירושלים - בהר הרצל הנושא את שמו.
[hr:1e8f876aa0]
מקווה שעזרתי!! עם את צריכה עוד חומר תגידי ואני ינסה למצוא לך!
