אני כתבתי לך היום בבוקר באשכול הישן...
אבל אני לא יודעת אם ראית..
בכל מקרה שיהיה לך המשך ערב מהנה...
ותזכור שהענקית שלך אוהבת אותך המוןן
ולסיכום...
סיפור קצר עם מוסר השכל...
מקווה שתאהב...
חוכמת הזמן:
יום אחד הוזמן מרצה זקן לבית ספר יוקרתי למינהל ציבורי כדי לשאת הרצאה בפני מנהלים בכירים בנושא "תכנון זמן יעיל". למרצה הוקצתה רק שעה אחת כדי "להעביר את החומר".
המומחה המפורסם הוציא מיכל זכוכית גדול וכתריסר אבנים והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המיכל. כאשר לא ניתן היה להוסיף ולו עוד אבן אחת, שאל המרצה: "האם מלא המיכל?"
כולם השיבו: "כן".
המרצה המתין כמה שניות והוסיף: "האומנם?",
אז הוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ.
הוא שפך את החצץ מעל לאבנים וניער את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות, עד שהגיעו לתחתית המיכל. שוב הרים המרצה הזקן את מבטו אל הקהל ושאל: "האם מלא המיכל?"
עתה התחילו מאזיניו המבריקים להבין את כוונתו....
אחד מהם השיב: "נראה שלא!"
"נכון", ענה המרצה הזקן, והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול לתוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?" שאל המרצה.
השיב אחד המאזינים: "אנו למדים שככל שהיומן שלנו נראה לנו גדוש בהתחיבויות, אם באמת מתאמצים, תמיד ניתן להוסיף עוד פגישות ועוד מטלות". "לא", השיב המרצה הזקן, "מה שמוכיח לנו הניסוי הוא שאם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות , לעולם לא נוכל להכניס את כולן אחר כך.
המלצה לסיום:
מהן האבנים הגדולות בחייכם - בריאותכם? המשפחה? ידידיכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להלחם למען מטרה נעלה? לקחת זמן לעצמכם? משהו אחר? חשוב להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ, החול) יתמלאו החיים בדברים הקטנים, ולא ישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת".




