הנה משהו שהוא קצת על החיים, יש לו מין מוסר השכל, מקווה שתלמדי ממנו!
בבית המכירות הפומביות סות'ביס הוצג למכירה כינור ישן. הוא היה חבול ובלוי ואפילו הכרוז לא האמין שמישהו ישלם עליו את מלוא הערכת השמאי, אבל הוא אחז בו בחיוך והחל להכריז: "האם אני שומע עשרה דולרים?" אף אחד לא ענה. "תשעה, שמונה?" המחיר החל לרדת ואיש לא הרים את ידו, איש לא הציע שום סכום עבור הכינור הישן.
לפתע קם איש אפור שיער, אחז בקשת , ניקה את האבק ממיתריו של הכינור הישן, כיוון אותו מעט ואז החלה להישמע באולם מנגינה צלולה, זכה וטהורה. קולו של הכינור היה כקול שירת המלאכים.
המנגינה התפוגגה והכרוז אחז שוב בכינור. "האם יש הצעה עבור הכינור?" מכל קצות האולם החלו להגיע הצעות, אלף, אלפיים, שלושת אלפים דולרים והכינור נמכר. הקהל הריע, אבל אחרים לא הבינו איך ברגע שינה הכינור את ערכו. אמר הכרוז: "בשל מגע ידו של האמן".
בכולנו מסתתרת שירת המלאכים וכולנו זקוקים למגע יד, לאמונה, למישהו שיראה לנו את הדרך על מנת שנוכל לשיר. חפשו את שירת המלאכים בכל אחד ואחד ואל תאמינו למראה חיצוני, לעיתים מתחת לאבק השכיחה מסתתר מה שחיפשת מזה שנים - האני האמיתי שלך.
סתיו יפה שלי, אני מצטערת שזה לא כ"כ מושקע, אני גמורה מעייייייייפות😢
תכננתי לעשות לך עוד כמה דברים היום, אבל לא ייצא לי😢...עכשיו חזרתי ואני נ-ו-ר-א עייפה ויש לי שיעורים, אני מקווה שאת סולחת לי...
כי אני מרגישהה ממש רע עם זה שאני לא מפנקת אותך😢
אני מקווה מחר לעשות לך משו יפההה יפפפהה:]]
מחר היום האחרון שיש לי לפנק אותך..😢
שיהיו לך חלומות מתוקים מלאכית שלי...
א נ י א ו ה ב ת א ו ת ך ! !
שיהיה לך המשך ערב קסווווווום!!!
מווווואה
