עוד קשת עולה
מסמנת לי להסחף אחרי הגוונים
ואני כתועה , מתקדמת ,
ממשיכה , אל עבר הלא נודע
משהו בתוכי אומר לי שאסור
ואני מסתחררת בין כולם סביבי
כבר דבר אינו אמיתי ,
- והאם אני רק הוזה ,
האם באמת קיימת אהבה ?!
כבר אין במה להאמין ,
רק לצעוד , לעלות מדרגה
מדרגה
יחפה , רגליי עייפות מלצעוד
והלב , הלב עייף מלאהוב ,
עייף מלכאוב . והעיינים ,
העיינים עייפות ,
עייפות מלבכות.
"כיסיתי את עייני
בסרט שחור ,
העיקר לא לראות ,
העיקר לא לכאוב.




