אני שמחה.
אני שמחה כי הבנתי שזה לא מאוחר.
אז אני צוחקת.
אני צוחקת גם בלי שתגיד שזה מותר.
אני חולמת.
אני חולמת על כל הדברים שעושים לי טוב.
ואני חושבת.
למרות שאמרת שאסור לי לחשוב.
אני מתחברת.
למרות שלא הרשת לדבר עם אנשים.
ואני מטיילת.
אני יוצאת ורואה מקומות חדשים.
ואני לומדת.
אני לומדת ואז יוצאת לעבוד.
ואני רוקדת.
רוקדת ...פשוט כי בא לי לרקוד.
כי איתך זה רק בגלל שאני חייבת
איתך זה לא בגלל שאני רוצה.
איתך זה לא בגלל שאני אוהבת.
איתך זה בגלל שאני צריכה.
אני מתפרעת.
כי אני לא חייבת כלום לאיש.
ואני צועקת.
כי עכשיו כבר מותר להרעיש.
ואני חיה!
כי אני פשוט רוצה לחיות.
ואני מאושרת!
כי ככה זה צריך להיות.
כי איתך זה רק בגלל שאני חייבת
איתך זה לא בגלל שאני רוצה.
איתך זה לא בגלל שאני אוהבת.
איתך זה בגלל שאני צריכה.
חזרת.
לא בשעה שהיית אמור.
וראית
ראית שאני עושה דברים שאסור.
וצחקת.
צחקת שבלי מילים התחלתי לדמוע.
וסגרת את התריס.
כדי שאני צורחת.. שאיש לא יוכל לשמוע.
רע לי.
רע לי כי הגוף שלי שבור.
אז אני בוכה.
ואתה מכאיב לי כי לבכות זה אסור.
אני זוכרת.
אני זוכרת שהיו דברים שעשו לי טוב.
ואני חושבת.
כי בשקט עוד מותר לי לחשוב.
כי איתך זה רק בגלל שאני חייבת
איתך זה לא בגלל שאני רוצה.
איתך זה לא בגלל שאני אוהבת.
איתך זה בגלל שאני צריכה.




