כמו כל יום שישי התנחלנו אצל ילד אחד שההורים שלו נמצאים בבית לעיתים רחוקות ויש לו רק אח אחד והוא בצבא יחד עם אח שלי.. בקיצור, הבית היה רק שלנו...
היינו משהו כמו חמש בנות מהשכבה שלי ושבעה בנים ששניים מהם בשכבה שלי, שלושה נמצאים שתי שכבות מעלינו, יעני כיתה י''ב... ושנייםסוף צבא שאחד מהם חבר שלי .. שתינו וצחקנו כמו בכל יום שישי... גם החירמונים הרגילים היו...
אבל הפעם נסחפנו..
הגענו למשחק אמת או חובה.. סתם מישהו אמר בואו נשחק כמו שהקטנים עושים.. כולם התלהבו מהרעיון ושיחקנו.. היינו שתויים רצח והמשחק עוד יותר חירמן אותנו.. תאמת יותר תבנים.. למרות שגם אני התחרמנתי ברמות שלא הייתי רגילה אליהם... חבר שלי נשאר צמוד אליי כל המשחק.. למרות שהיו קטעים שנפרדנו כשהתנשקנו עם אנשים אחרים... אבל לא נראה לי שזה הפריע לנו.. אנחנו רגילים למצבים כאלה..
אני זוכרת את עצמי עושה סטרפטיז עם עוד חברה שלי ותוך חמש דקות נשארנו רק עם חוטיני וחזיה..
אף פעם לא הייתי עם מישהו אחר חוץ מחבר שלי וחוץ ממישהו מאוד מבוגר כשהייתי יותר קטנה.. יעני אפעם לא הייתי עם מישהו מהשכבה או שהוא ראה אותי ערומה או משהו... ואני פשוט לא מאמינה על עצמי...
הגענו לקטע שהידיד הכי טוב שלי מהשכבה מחרמן אותי באטרף כשהוא בלי חולצה יעני רק בוקסר וג'ינס וחבר שלי נעלם עם חברה שלי לחדר אחר...
לא יודעת למה... כי כמו שכבר אמרתי היינו רגילים למצבים כאלה שהוא מתנשק עם מישהי ואני עם מישהו כשאנחנו שתויים.. אבל זה איכשהו ממש הפריע לי ויצאתי מהחדר שהייתי עם הידיד הכי טוב שלי.. הוא לא הבין למה והוא הלך אחריי כמו יצור ועשה לי.. שיר נו שנייה לאן את בורחת... לא היה לי נעים לעזוב אותו.. אבל גם הייתי חייבת למצוא את חבר שלי.. חיפשתי כמעט בכל החדרים בבית עד שהגעתי למטבח ומצאתי אותו מחרמן אותה בצורה הכי מפחידה שיש על הקיר ואני הייתי בשוק.. וידיד שלי עוד בא לי מאחורה וחיבק אותי עשיתי לו די תעזוב אותי ואפילו נתתי לו כאפה ומזה אני עוד יותר בשוק למה אני לא ילדה שמחלקת מכות לחברים שלי! אני לא זוכרת שהוא אמר עוד משהו אבל אני זוכרת שהוא התיישב ליד הקיר שם ושתק ואני המשכתי להסתכל על חבר שלי ועל החברה הכי טובה שלי כמו מהופנטת! אני לא יודעת אם זה בסדר לפרסם פה את זה... אבל אני חייבת... הוא פשוט הכניס לה אצבעות וליקק לה את הפטמות ואני לא האמנתי שאני רואה את זה! אני התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה... ואני זוכרת שהרגשתי המון קנאה ובחיים שלי שלא הייתי כל כך פגועה ממישהו...
עליתי למעלה מהר לחפש את הבגדים שלי אבל איפה שהם היו.. חברה שלי ועוד שני בנים היו שם.. ולא רציתי להפריע אז יצאתי משם והסתגרתי בחדר חשוך לבד חצי ערומה כמו סתומה ובכיתי...
אחרי מלא זמן שבכיתי הדלת של החדר נפתחה ומלא אור נכנס פנימה... אני אפילו לא יודעת מי נכנס! אבל אותו רגע הייתי חייבת להחזיר לחבר שלי ופשוט שכבנו על המקום למרות שזה לא היה כיף ולמרות שכל הזמן בכיתי...
אני זוכרת שחברה שלי וידיד שלי אחר העירו אותי בבוקר... חבר שלי לא היה בבית הזה וגם החברה ההיא שהוא הכניס לה אצבעות ומי יודע מה עוד לא הייתה גם..
כבר שלושה ימים שאני לא מדברת עם אף אחד ממי שהיה שם... כל מי שבא אליי לבית אני אומרת לאמא שלי להגיד שאני לא נמצאת.. היום ואתמול לא הייתי בבית ספר כי לא רציתי לראות אף אחד והכי נורא זה שאני מסננת את חבר שלי שמתקשר מהצבא!
אני לא יודעת איך להגיד לו את זה.. ואיך להגיב על מה שהיה לו עם החברה הכי טובה שלי...
אני לא מפסיקה לחשוב על הלילה הזה ועל מה שראיתי ואני מרגישה רע שאני לא מדברת עם חבר שלי.. אנחנו שבעה חודשים מרדימים אחד את השנייה בפלאפון כשהוא בצבא ואני בבית ורק פעם בארבעה שבועות אנחנו נפגשים...
הלוואי והייתי חולה באותו לילה וכל זה לא היה קורה
אני לא יודעת מה להגיד לחברות שלי.. מה להגיד לחבר שלי... ומה להגיד לעצמי!
בבקשה תעזרו לי! אני לא יכולה ככה!
וואי זה עצוב שאת לא מדברת איתו
אבל כאילו תחשבי רגע הוא חבר שלך,כאילו למה הוא מתחרמן עם משיהיא אחרת?תסבירי לו שזה מפריע לך כי זה באמת לא בסדר משהוא עושה ומקווה שיהיה טוב בהצלחה לך
תסבירי לו הכול כמו שזה משהרגשת וזה ויכול להיות כשתספרי לו את זה מאיך שאת ראית את זה הוא יבין את זה יותר טוב 😉
אני מרחם עלייך 😢 סיפור עצוב...אני לא מאוד מנוסה בכל הסיפור...אני מצטער 😢
איזה סיפור עצוב 😢 ..
אני לא יודע מה הייתי עושה במקומך אבל אני רק יודע מניסיון שאם מישהו מישתקר אז הוא לא יודע מה הוא עושה אני חושב שאת צריכה לחשוב 100 פעם לפני שאת עושה משהו אל תעשי טעות שאחר כך תצטארי עליה תחשבי כמה פעמים לפני שאת עושה משהו ...
מקווה שעזרתי מאמי....
אני לא יכולה לחשוב עכשיו בכלל אני לא מצליחה! אני לא יודעת מה לחשוב!
אני כל כך מבולבלת ממה קרה אני עדיין באיזשהו שוק אני לא מאמינה שבה בכלל קרה
והייתי עושה הכל הכל הכל כי להחזיר את זה אחורה
אני לא יכולה ככה בלי חבר שלי אני מרגישה ריקה
אין לי מושג מה אני עושה עם עצמי
כבר יומיים לא הייתי בבית ספר ואני לא מדברת עם חברים..
בחיים אל הייתי במצב כזה ובחיים לא דימיינתי את עצמי במצב כזה
תודה על התגובות.. אני מעריכה את זה..
אם אין הרבה ברירות אז רק שיחה ב4 עיניים תפתור את הבעיה ...
מזכיר לי את עצמי בחצי שנה אחרונה בערך... כל פעם שאני משתכרת (כל יום שישי לפעמים גם חמישי) אני עושה שטויות...
תדברי איתו.. את חייבת להבין אותו הוא היה שיכור!! אני מבינה אותו- אני הייתי במצב שלו בסילבטר.. רק אצלי הכל היה הרבה יותר מסריח... וחבר שלי סלח לי בסוף! וחזרנו להיות ביחד.. ואני ממש מבקשת ממך שתרחמי עליו.. אני יודעת שכואב לך, גם לו כואב! אל תדפקי לעצמך את הקשר איתו בגלל שהוא היה שיכור!
שמעי מאמי זה את הבאת את זה על עצמךךךךךך
אכן, סיפור קשה ובלתי ניתן לתפיסה...
זה אשקרה לקוח מסרט חחח
אבל למה שכבת עם זה שנכנס לחדר?כדי להחזיר לו?עכשיו גם לחבר שלך יש סיבה לכעוס עלייך! היית צריכה לחשוב על זה.
לדעתי תדברי עם חבר שלך- וכמה שיותר מהר!!!
אני יודעת שאני הבאתי את זה על עצמי... וכן.. שכבתי עם ידיד שלי כדי להחזיר לחבר שלי.. אבל תביני.. לא ידעתי מה אני עושה... שתיתי וגם הוא ורק אחרי זה זה מתחיל להיקלט!
בבוקר בכלל לא דיברתי עם ידיד שלי ועם חברה שלי אלה שהעירו אותי ישר הלכתי הביתה בלי לומר כלום כי ישר נזכרתי במה שעשיתי באותו לילה והייתי פשוט המומה מעצמי!
ואני לא יכולה לדבר איתו בארבע עיניים.. הוא חוזר בעוד ארבע חודשים..
וללכת אליו לבסיס אני לי ביצים.. אני בכלל לא רואה את עצמי מתמודדת מולו אין לי מושג איך אני יצליח לעמוד מולו בלי ישר לבכות.. הכל נורא לא מציאותי בשבילי.. אני לא רואה את עצמי פה.. אני רואה מישהי אחרת שאני בכלל לא מכירה וזה כואב לי יותר ממה שאת מתארת
אני יודעת שאם אני יסע אליו.. למרות המרחק.. אני לא יפסיק לרעוד..
ליה_ילדה_יפה
הקטע זה שאני לא יכולה.. כל הלילה הייתי עם הפלאפון בידיים מסתכלת כשהוא מתקשר ופשוט מתחילה לבכות..!
אני יודעת שהוא לא ישן בצבא בגללי כי הצילצולים לא הפסיקו עד חמש... וזאת השעה שהוא בדרך כלל קם..
אני לא יכולה לראות את עצמי מדברת איתו.. אני ישתוק לו על הפלא... ואני לא רוצה שהוא ישמע אותי בוכה...
מסקנה- לא שותים.
לפחות לא עם בנים:]
עם אני שותה זה בחייים לא עם בנים, רק עם חברות או משהו..
כי אני יודעת שהבנים יישרר יינסו דברים, ואני לא רוצה שזה יקרה.
תלמדי מזה!
זה רק ילמד אותך לקח.
את מעדיפה לאבד אותו??
הייתי במצב בדיוק כמו שלך אחרי הסילבסטר.. ואפילו יותר מסריח!! ואני דיברתי איתו! והוא- בדיוק כמוך לא רצה לדבר איתי, ואני התעקשתי והצקתי לו עד שהוא הסכים וסלח לי!!
ככי את עצמך בידיים ודברי איתו לפני שיהיה מאוחר מדי!!
תאמיני לי שלמדתי לקח
אחרי מה שהיה אני לא מפסיקה לחשוב על זה אז אני לא יפיק לקחים?
אני לא מזהה את עצמי בכלל כשאני קוראת את מה שכתבתי..
