-----הסיפור שלי-----

המשךךךךךךךךךךך=]]]
מהמםםםםםםםםםםםםםםםם יצאאאאאאאאאא..

בטח איתיי התקשר=// חח סתםם=]]]]

אהה ונ.ב: לא רבנו התווכחנוו חחח

תמשיכי מאמי שליי

תממששייככיי,אב'יתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת הנשמתתייתת!

חחחחח


רווצצהה הממששךך!#@$@#


ושוובב,לא רבנו אלא התווכחחננו! חחח

סיבכת אותי תאמת.. אוקי המשכת את הסיפור והכול..

אבל איפה היא היתה פרחים שוחרים ואדומים ?!?חחח פאק בילבלת אותי😢

ושמחה שלא הפסקת לכתוב אוהבת תסיפור שלך=]

ממה שאני הבנתי זה סיפור שהיא כתבה
חח הילדה בתוך הסיפור כתבה סיפור בבלוג שלה
חיחיחיחחי

QUOTE (י-ע-ל @ 21/06/2006) יצא מהמםם מאמי חח עלק זוועה
ואני לא כותבת סיפור כי ..אין לי כוחחח
אולי אחרי הבגרות בלשון והמועד ב' במתמטיקה אני יתחיל..חח נראה.. 😁
😊 יאללה תמשיכי בובי שלי
תודההה... לאיזה יחידה את עוה מועד ב'?...ב12.7 לא?..

QUOTE (י-ע-ל @ 22/06/2006) ממה שאני הבנתי זה סיפור שהיא כתבה
חח הילדה בתוך הסיפור כתבה סיפור בבלוג שלה
חיחיחיחחי
נכון...

QUOTE (רונוש_וזהו @ 22/06/2006) סיבכת אותי תאמת.. אוקי המשכת את הסיפור והכול..

אבל איפה היא היתה פרחים שוחרים ואדומים ?!?חחח פאק בילבלת אותי😢

ושמחה שלא הפסקת לכתוב אוהבת תסיפור שלך=]
רשום שם שהיא התיישבה מול המחשב והתחילה לכתוב בבלוג.אז יצא לה סיפור כזה..
ותודה בובה שמחה שאת אוהבת את הסיפור... =]

QUOTE (מורנקוש @ 21/06/2006) המשךךךךךךךךךךך=]]]
מהמםםםםםםםםםםםםםםםם יצאאאאאאאאאא..

בטח איתיי התקשר=// חח סתםם=]]]]

אהה ונ.ב: לא רבנו התווכחנוו חחח
חחחחחחחח אין הבדל ענק מלריב והתווכחף:]
למרות שיש מקרים כאלה שנגמרים בסקס 😛

QUOTE (oshri_Ok @ 21/06/2006) ייצצאא בססטט..

תממששייככיי!!!=]]
טננקקסססס.... =]

QUOTE (odelia_a @ 21/06/2006) לא יצא זוועה..
זה יצא מדהים
המשךךךךך
תודההה..

תראו אני כולי שרופה מהים, אבל שרופה עד כדי כך שני בקושי הולכת.. אני גם חולה בקושי הגבתי לתגובות כל הגוף שורף לי אני מתה מכאבים..אני מבטיחה לרשום המשך ברגע שני יוכל..אוהבת..

QUOTE (דיאנו @ 21/06/2006) זה בכללללל לא זוועה , ! @#
המשך בייבי . .
תודה מאמי..

אוקיי אני אנסה לכתוב אני מקווה שייצא משהוו...
😉

התיישבתי באחת הפינות בגן הגדול, הוצאתי את הסיגריה מהכיס,
הדלקתי אותה ועישנתי,חשבתי על הכל, על מה הכל יכול להסתדר..
וצלצול הפלאפון שלי קטע את מחשבותיי..

=52=
"הלו?" עניתי בהיסוס
"אב', יופי שאני תופס אותך"
"אההה, יובל, מה נשמע?"
"בסדר בסדר חיים את יודעת, איפה את מה את עושה, את עסוקה?"
"האמת שלא, חוץ מהעובדה שמחר יש לי בית ספר"
"לא לא אני מבין.."
הוא דיבר איתי כאילו נורא מיהר לאנשהו, היה לו מן טון לחוץ
דיבור שלו, שרק אני יכולה להזהות.
"אז..מה.. קרה משהו מיוחד?"
"לא לא מה פתאום, רק מלא זמן לא ראיתי אותך, זה הכל.."
"אההה אני מבינה, חחחח אז מתי אתה רוצה לראות אותי?"
"מה דעתך על מחר בלילה? יש יום הולדת לאיציק"
[זוכרים אותו? אחד העובדים של יובל].
"מה באמת?! לא ידעתי..יהה איזה פאדיחה מה עושים"
"לא עושים כלום ניפגש שעה לפני ונקנה לו משהו"
"אמממ טוב...באיזה שעה להיות בבת-ים?"
"מה זאת אומרת? אני בא לאסוף אותך, מחר, ב7 בערב
תיהי מוכנה"
"אוקיי, ביי יובל"
"סלאמת"התבוננתי סביבי, הגן היה חשוך מתמיד. לא סתם קראו לו
"הגן החשוך". הוא תמיד היה חשוך, אפל ומפחיד ומסתורי.
התבוננתי סביבי העלתי את הכלבה חזרה ונורא לא הרגשתי טוב,
ההורים נשארו אצל אחותי ואני חזרתי הבייתה,
איך שנכנסתי היה טלפון
"הלו?" אמרתי בעייפות
"אבריל מה נשמע?"
"וואיי אלינה מה קורה כמה זמן לא דיברנו"
"כן את בקושי באה לבקר"
"אני אבוא השבוע מבטיחה..מה איתך איך בביצפר?"
רציתי לשאול מה עם ההוא שאהבתי..אותו אחד.. שאהבתי מהרגע הראשון שראיתי
"לא משהו נו כבר איך יכול להיות? ויקטוריה כל הזמן באה לבקר,
אני באמת שכבר מתחילה לשנוא אותה, נדבקת לכל הטטניקים"
"מה?? למי היא נדבקת??"
"כן כן אליו... והגיע אלינו מישהו חמוד היום..לכיתה"
"באמת?!" הייתי נורא מופתעת. היא לא אחת שיוצאת עם בנים.
למשל ההוא שאהבתי, היה כל כך יפה ומושלם.
הוא קרוב משפחה של יהודה לוי. אותו שיער אותן עיניים,
שחקן כדורגל, גוף דרוש עיצוב אבל בכללי חתיךך.. והיא הייתה אומרת
שהוא מכוער. וזה לא רק עליו, זה על כל אחד. אף פעם אין מישהו שמוצא
חן בעינייה, אפילו לא בראד פיט או טום קרוז.
"כן באמת!, קוראים לו ליאור, הוא חמוד לא יותר"
"אווו סוף סוף אלינה יאללה לזרז עניינים"
"תפסיקי נוו..את יודעת שירדתי קילו?"
"את מתחילה להדאיג אותי אלינה"
"לא לא באמת, אני שמנה אני יודעת את זה אב'
אני לא צריכה שתשחקי אותה כאילו זה מדאיג אותך,
את יודעת חשבתי שאם אני אקיא את מה שאני אוכלת
אז זה לא יעזור אבל הנה אני מתחילה לראות תוצאות"
הייתי המומה מימנה. איך היא יכולה לחשוב ככה?
הילדה הזאתי בעלת גוף מושלם. רזה, בגובה שלי אז שזה אומר לא נמוכה
לא גבוהה באמצע וזה יפה, שיער בלונדיני חלק טבעי, עיניים כחול-ירוק,
חמודה מוד, בשביל מה היא צריכה להרזות עוד?
"אבל אלינה את רק מזיקה לעצמך את .. אמא שלך יודעת?"
"לא!" היא אמרה בתוקפנות "והיא גם לא תידע"..
"טוב מה אני יגיד לך..זה ממש לא טוב"
"אבל..אבל אני רוצה להיות דוגמנית"
"נו את עכשיו ככה יכולה ללכת לדגמן,
יש לך גוף פצצה אין עליי טיפה אחת של שומן"
"יש יש תפסיקי לשקר, טוב בואי נעביר נושא"
כל כך כאב לי עליה..
סיימנו את השיחה ואני נשכבתי עם הדיסקמן על המיטה, כיביתי את האור
ולא נתתי לשום דבר להפריע למחשבותיי.
נזכרתי איך הכרתי אותו. הייתי בכיתה ו', באתי לבית ספר חדש אחריי שלא
הסתדרתי בקודם. ואז ראיתי אותו. כל כך יפה וחתיך. הוא היה אז בכיתה
ז'. לא סיפרתי לאף אחד לאף אחד לאף אחד. הוא תמיד היה מסתכל עליי גם
בצורה שונה, שהוא רוצה אותי, שבא לו עליי. לקראת סוף השנה נהיה לי חבר.
לא אהבתי אותו. סתם הייתי איתו, לחץ של החברות
"אם תיהי איתו אז תולי גם להסתובב עם כל הזייניקים.." וכאלה .. =/
את הצרפתית הראשונה שלי ושל החבר הזה אני לא ישכח לעולם.
זה היה במסיבה של סבטלנה אחת הבנות, כולם היו שם.
גם זה שאהבתי.
הוא ישב על הספה וחיבק את אחת הבלונדיניות בכיתה שלו,
היא הייתה דלוקה עליו אש, זה היה ידוע.
ואני והחבר רקדנו סלואו.
אחריי זה הלכנו לחדר כי ויקטוריה אמרה לי שהחבר הזה
רוצה להתנשק איתי, אז הסכמתי.
התנשקנו. נשיקה צרפתית. הנשיקה הראשונה שלי.
ואז הוא נכנס. ההוא שכל כך אהבתי.
וראה אותנו מתנשקים. ולא הפסיק להסתכל לי בעיניים.
וככה הגענו לסוף כיתה ז' שבמהלכה
אני והוא היינו פעם כן פעם לא. לא ביחד רשמית,
מתנשקים לפעמי, או טיפה יותר מיזה..
הוא לא אהב אותי. אז חשבתי שכן, הייתי תמימה ילדותית.
ואני ? זאת הייתה הפאקינג אהבה ראשונה שלי, כל פעם שהייתי מתבוננת
אל תוך עיניו הייתי שוקעת בחלומות.. והייתי איתו, כי חשבתי
ש..שאולי הוא יאהב אותי? אם אני יתנשק איתו וייתן לו לגעת בי קצת?
אז כן, הייתי הכי טיפשה בעולם.
בטיול השנתי של סוף כיתה ז' יצאנו עם כיתות ח' שם.
והוא היה שם. אגב, קראו לו בן.
וכל היום רק ציפיתי להיות איתו ביחד,
ידעתי שאני עוזבת לגדרה, אף אחד לא ידע את זה
חוץ מאלינה. לא היה לי את האומץ לספר לאף אחד.
ובבריכה הוא התחרמן עם הבלונדה ובדיסקו גם רקד איתה.
ואני נשברתי.
ונדלקתי על עוד אחד. והייתי כל כך מסובכת עם עצמי.
החלטתי שזהו, אני חייבת לשכוח אותו, אין יותר בן,
לא מדברת עליו, לא שומעת עליו, כלום.
שרפתי את התמונה שלו שהייתה אצלי,
מחקתי הכל מהראש שלי.
באותו לילה בכיתי המון, זו הייתה הפעםה ראשונה בכל
החיים שלי שבאמת בכיתי מהלב שלי, מיכל הלב, כל כך כאב לי..
עוד לא הייתי אפילו בת 13. ואנה אחת הבנות יצאה וחיבקה אותי,
התחלתי לספר לה הכל, מההתחלה ועד הסוף.
והיא בכתה יחד איתי, וכל כך כאב לי. אני עד היום לא מסוגלת
להסביר מה הרגשתי.
וזהו, והגיע החופש הגדול ואני עזבתי, אז גם נאור נפטר.
ככה שהייתי עסוקה ביותר מידיי דברים.
הייתי בדיכאון מהכל, מבן, מהשאר, מיזה שהחברות שלי לא איתי,
בגלל נאור, חצי מהחופש הגדול שבין ז' לח' הסתגרתי בחדרי
בבית החדש. לא היה לי תאבון לא רציתי לעשות כלום.
כל הבנות החדשותש הכירו אותי שםרצו לצאת איתי,
לבלות, אבל אני? רק רציתי לחזור לבת-ים. הייתי שוקעת בדכאונות שלי,
בחלומות שלי..
ובן? הוא פתאום חזר לחיים שלי. התחיל לשלוח הודעות באייסיקיו, היינו מדברים
הוא היה אומר שהוא מתגעגע..
אבל ידעתי שאי אפשר להאמין לכזה בנאדם.
הוא שאל אותי אם אני רוצה שהוא ישלח לי תמונות שלו,
סירבתי, כי אני העדפתי שלא לראות אותו. זה רק יעשה לי רע.
ובמשך כל הזמן הזה, כל הסיפור שאני מספרת, פה ושם היינו מתכתבים
הוא כל הזמן היה אומר לי לבוא,
אבל דוגרי? ידעתי בדיוק בשביל מה. בגלל זה גם לא באתי.
באמתש התגעגעתי אליו, הוא היה כל כך יפה וחמוד ומצחיק.
אבל מה לעשות שלא כל מי שאתם אוהבים, אוהב אותכם בחזרה.
ורק המחשבה על זה, שהוא...לא מרגיש אליי כלום..
שלא תמיד אני אקבל את מה שאני רוצה..
רק המחשבה על זה שבחיים אני יכולה לאהוב בנאדם
והוא ישים עליי זין ענק,
רק המחשבה על כל הדברים האלה, עשתה לי רע,
כל כך רע עד כדי כך שטמנתי את ראשי עמוק בתוך הכרית
הותחלתי לבכות.