איזה פרק..
מושלם..
לופ יו..
עליתי לקומה שלי ובדרך ראיתי את נטע יושבת עם חברות שלה על הספסל בתוך הביצפר.. ישר חטפתי עצבים...היא הסתכלה עליי... והמשיכה לדבר איתם אבל עדיין המשיכה להסתכל.. ילדה כזאת זונה....דאממ..התקדמתי לכיוון שלה בשיא העצבים...חשבתי שעוד שנייה אני הולכת לרצוח אותה שם..הלב שלי דפק כל כך מהר..השיחה מאתמול רצה לי בראש...כל מה שהיא רשמה..מה שהיא רשמה הכי פגע בי יותר מהכל...בת זונה....ופתאום שמעתי צעקה מאחוריי "אב''..!!!! יפה שלי"..
הסתובבתי וראיתי את..
==6==
ראיתי את אלי..הוא בא לכיוון שלי, גבוה וחתיך כזה...הוא לבש ג'ינס בהיר וחולצה כחולה.. הוא חיבק אותי והנשקנו מול הפרצוף שלה..הנשיקה ממש הרגיעה אותי דיברנו 2 דקות ואז הוא הלך לשיעור שלו .. משכתי ללכת ואז נטע צעקה
"אב'! בואי שנייה"
התקרבתי אלייה..שוב התעצבנתי..נזכררתי בשיחה של אתמול.. זה עבר לי כמו פלאשבקים כאלה כל מיני קטעים מהשיחה..
"מה?"
"מה המצב?"
"סבבה.."
"מה יש לך את קרירה כזאת"
"כלום, טוב יש לי שיעור, ביי"
התקדמתי לעבר הכתה שלי ושמעתי אותה ממלמלת משו לחברה שלה..
היום עבר רגיל, החלטתי לא להתייחס ממש.. סיפרתי לרוני חברה טובה שלי מהכיתה על הכל..ואז רוני אמרה:
"אל תתייחסי ..אני אגיד לך משו שלא ייצא מימך..?"
"ברור מה..?"
"אני שונאת את נטע כל כך...את לא יודעת כמה....שונאת אותה!!!"
"למה?"
"ככה...מגעילה.."
"טוב...גמני שונאת אותה.."
"חחח אני מבינה גם למה...אבל עזבי יש לך את אלי והוא כזה כוסוןןןןןןןןןןן..גררררר!!"
"חחחח סתומה.."
"את עדיין חושבת על איתי?"
"כן...אוף"..
המורה נכנסה אז הוצאנו מחברות התחלנו ללמוד..
אני ואיתי נשארנו ידידים והוא כל הזמן עצבן אותי..הרגשתי כאילו הוא רומז לי משהו, מתחיל איתי בקטנה כזה...לא ידעתי איך לפרש את זה..ואני ואלי נשארנו ביחד..
כמה ימים אחריי זה באתי לעלות לכיתה ואלי ואיתי ירדו ביחד במדרגות..
איתי: "אב' את מי את אוהבת יותר אותי או את אלי?"
אני: "מה אתם דפוקים?"
אלי: "חחח לא מה...נו תעני את מי את אוהבת יותר?"
אני: "עזבו אותי עם השאלות האלההה..!"
חבר של אלי בדיוק עבר אז אלי הלך לגיד לו שלום..נשארנו אני ואיתי
איתי: "את מי...את..אוהבת..יותר..?"
אני: "עזוב אותי י'א מטומטם"
באתי לעלות ואז איתי תפס בידי וסובב אותי אליו..הוא הסתכל לי ישר בעיניים..כל הגוף שלי צמרמורות והלב שלי דפק כמו לא יודעת מה.. הבנתי ש..אני אוהבת אותו..כמה שזה דפוק.. אחריי שנשבעתי לא להתאהב לעולם..אחריי האהבה-אכזבה ראשונה..
אני: "אה..איתי..אמ..שי לי שיעור.א.ז..אתה יודע, .. אממ. המורה תכעס..ביי"
גמגמתי כזה ורצתי לכיתה... שמעתי את איתי שר שירים מלמטה, שירים דיכאוניים שכל כך שנאתי..
ישבתי בכיתה בצד לבד בשורה הראשונה והכל רץ לי בראש..פלאשבקים של כל מה שהיה עד עכשיו.. על אלי, על איתי...על הכל.. למה אמא לא בארץ? אוף..היא תחזור רק עוד כמה חודשים.. דוד שלי חולה סרטן נדיר והיא טסה איתו שיעשה שם ניתוח מיוחד..פתאום הדמעות התחילו לזרום לי..בכיתי...ניסיתי כמה שיותר בשקט והסתרתי את פניי עם השיער החום הארוך שלי.. כמה ילדים התחילו ללחוש לי
"אב' מה קרה?" עד עכשיו לא החלפנו מילה ואת שואלת מה קרה?
"וואי מה את בוכה?" להההההה.. לאאא מה פתאום אני סתם יושבת נהנת מהחיים ...
עד שרוני קלטה אותי..היא לא הבינה מה קרה התחילה להלחיץ וביקשה שאני אכתוב לה.. המורים לא ממש אכפת להם..פתחתי את המחברת והתחלתי לכתוב.. [אני מנסה לשחזר מה שאני זוכרת..זה היה מכתב די ארוך דף שלם].:
"רוני, נשבעת לך, אני לא יכולה יותר...אין לא יכולה יותר פשוט לא יכולההההההה.... אני מרגישה שאני מפרקת.בא לי למותת.. !! למה אמרתי לאלי כן למההה??? אני אוהבת את איתי היום הבנתי שאני אוהבת את איתי..ואני נמצאת עם אלי וחושבת על איתי..למה הכל ככה בחיים? למה אני תמיד מתאכזבת..למה אני תמיד נדפקת???? בא לי למות נשבעת לך...היום שניהם באו לי ביציאה את מי אני אוהבת יותר..התחלתי להסתבך עם התשובות..כל כך רציתי לבוא ולהגיד את זה לאיתי בפרצווף..שאני רוצה אותו..שהוא לא יוצא לי מהראש מאז שראיתי אותו..רע לי כל כך😢 כוסאמק זה מעצבן....בא לי למות..ללכת לישון ולא להתעורר לעולם..זו ההרגשה הכי מגעילה שיש.." כתבתי עוד כמה דברים ובסוף.. "לאב, אב'"..
הבאתי לה היא רשמה משהו מאחורה והביאה לי..המורה קלטה וצעקה שנביא לה את שהיא תקריא [מה אנחנו בכיתה א'?!].. אז הכנסתי לתיק וזהו.. נגמר השיעור הייתה הפסקה...כשחזרנו מההפסקה הלכתי לכיווןן המדרכגות [איפה שהם שאלו אותי] שמובילות למסדרון השכבה..פתחתחי את המכתב והתחלתי לקרוא מה היא כתבה לי מאחור.. כל הפנים שלי דמעות..וכולם מסתכלים כזה מסובבים ראשים.. איתי בא מולי ולא רציתי להתייחס..פתאום, המכתב נלקח מידיי.. איתי חטף אותו ושאל
"אפשר לקרוא?"
"איתי בבחייאת ראבאק אין לי זין אליך עכשיו תביא לי אני רוצה ללכת לכיתה"
הוא הבחין בפניי האדומות ובדמעות שזלגו מעיניי
"ווואי מה קרה לךךךך??? מה קרה הכל בסדר, מישהו עשה לך משו..מי הבן זונההה??"
"כלום עזוב אותי תביא"
"אני לא מביא לך את המכתב עד שאת לא מספרת לי"
"כלום סתם רבתי עם חברה עכשיו תביאי"
"תעשי לי טובה אל תחרטטי עליי.. "
הוא לא רצה להביא לי את המכתב עד שאני לא אספר לו.. לא רציתי לספר אז גענו למצב שבגלו הברזתי מהשיעור הבא ישבנו על הספסל בתוך ביצפר לייד השכבה שלו ודיברנו סתם על דברים...הוא ניסה להוציא מימני מה קרה ופשוט לא רצה להביא לי את המכתב ושם אותו בכיס.. התקרבה ידידה שלו והתחילה להימרח עליו
"איתיו'ש...נכון שאתהבא ליום הולדת שליייי...."
"מתי?"
"נוווו איזה מניוקקקקק... אתה לא ידוע מתי המומולדת שלי..??"
אני: "מומולדת??"
היא: "כן נווווו......."כזאת פקצה מטומטמת...שיער שחור מטולטל..משומן..מלאה שלבשת מכנסב שחור צמוד שמוציא לה את כל השומנים מהצדדים..
איתי: "לא עכשיו מאמייי..אני פה בשיחה"
"הופה שיחה..מה היא חברה שלך? ככה אתה בוגד ביייי??"
"מההה? חח אנחנו לא חברים וגם אני ואת לא.."
היא הלכה והיה צלצול.. יצאנו החוצאני ואיתי בכיוון ללכת הבייתה ואבי רץ אלינו [אבי המפרק השני האח התאום של אור..אבי כזה יפיוף..] ..
"איתיי נקב עליי"
"אין לי"
"אב'?"
"גם לי אין ניקוב איתי חשבתי לך יששש?"
כבר הפסקתי לבכות...כשישבתי עם איתי הוא הצחיק אותי ודיברנו על עוד מלא דברים שהשכיח אותי..אבל המכתב עדיין אצלו בכיס..אסורר פשוט אסורררר שהוא יקרא טותו..אסור..
בסוף החלטנו ללכת ברגל הבייתה זה איזה חצי שעה או יותר הליכה..ולעצור בדרך אצל אבי... הגענו אל אבי בדלת מורידים נעליי בכניסה חחח בית נקי😊 נכנסנו סתם ישבנ ואור היה שם..שתינו וזה... ואיתי הלך לשירותים.. התעקב שם ואז יצא... אחריי כמה דקות אני ואיתי יצאנו מאבי והתחלנו ללכת הבייתה..
"איתי תביא לי את המכתב"
"קראתי אותו"
"נווו.. אל תזיין לי בשכל"
"נכנסתי אצל אבי לשירותים וקראתי אותו..."
"מההההההההההההההה....איזה מגעיל אמרת שלא תקרא"
לא ידעתי מה לאמררר.. הוא הוציא את המכתב מהכיס...והתחיל להקריא שורה שורה..
"אני רוצה שתסבירי לי..מה הכוונה פה"
ואני. שתקתי..נלחצתי...הלב שלי דפק כמו לא יודעת מה.. לא ידעתי מה לעשות....
המשך יבוא😊
יוו מאמי מתי המשך?
אני חייבת המשך דחוףף
אין לך מושג באיזה מתח אני..
יווווו נוו אני חייבת המשך..
אגב..
אחלה פרק באמת..
לופ יו..מואהה
יוו מסכנה איזה באסההה חחח
לא נורא יאללה תמשיכי מאמי שלי
פרק מעלףףףףףףףףף
בנות אני מצטערת אם הפרק הזה ייצא מכוער פשוט אני כולי פה דמעות..בקושי רואה את המקלדת..אנימנסה להגיע לזמן שעכשיו אז אני מדלגת על המון כותבת מהר..עמכן הסליחה..😢
אחריי כמה דקות אני ואיתי יצאנו מאבי והתחלנו ללכת הבייתה..
"איתי תביא לי את המכתב"
"קראתי אותו"
"נווו.. אל תזיין לי בשכל"
"נכנסתי אצל אבי לשירותים וקראתי אותו..."
"מההההההההההההההה....איזה מגעיל אמרת שלא תקרא"
לא ידעתי מה לאמררר.. הוא הוציא את המכתב מהכיס...והתחיל להקריא שורה שורה..
"אני רוצה שתסבירי לי..מה הכוונה פה"
ואני. שתקתי..נלחצתי...הלב שלי דפק כמו לא יודעת מה.. לא ידעתי מה לעשות....
==7==
הוא התחיל להקריא לי שורה שורה..
"'אני רוצה למות'... מה זה אומר?"
"שאני רוצה למות, אתה עד כדי כך מטומטם שגם את זה אתה לא מבין? צריך פירוש"
"ששששש.. 'למה אמרתי לו כן'...הסבר?"
"עזוב אותי כבר.."
"את אוהבת אותי?"
"לא מי יאהב אותך תסתכל איך אתה ניראה"
"אה את סתם כותבת דברים?"
"דיי נווווו..."
"אל תגידי לי דיי נו אני רוצה לדעת..את כותבת פה דברים אני קורא את זה את צריכה להבין גם אותי..אני קורא אני לא מבין מה פתאום מאיפה זה נפל עליי.."
"נו כן אני מבינה אבל פשוט לא בא לי לדבר על זה"
לאט לאט הוא הוציא מימני את מה שאני מרגישה..הרגשתי כל כך נבוכה..כל כך..שבורה. התקדמנו והתיישבו על הספסל מתחת לבית שלו..הוא היה גר 2 דקות מימני..
"אב', אם את תיפרדי מאלי אני יהרוג אותך"
"מה, למה?"
"כי את יודעת בדיוק מה תהיה הסיבה..אל תעשי את זה"
"אתה לא תגיד לי מה לעשות"
"יופי שאני לא אגיד לך מה לעשותת.. אל תיפרדי מימנו!"
המשכנו לדבר ואז ראינו את ליטל עוברת שם..ליטל זאת מישהי שאוהבת רצחח את אלי..וגם את איתיי...וכל הזמן נדבקת אליהם...היא שרמוטה כזאת..כל הזמן ניסתה לסכסך ביני ובין אלייי.. היא עמדה מול החלון של איתי וצעקה לו... והיא לא ראתה אותנו
"יו איזה סרט איתה שתעזוב אותי כבר בשקט"
"חח רק שלא תראה אותנו, במיוחד שזאת אני"
"למה?"
"ככה היא קנאית רצח...היא סיפרה לי שלפני כמה ימים אתה רידת למטה בשבילה ב3 בלילה..התחרמנתם פה בגן חשוך ואז עליתם אליך והכנת לה לאכול, היא השביעה אותי לא לספר אבל"
"ממממממממההההההההההההההההההההההה.... מההההההה.... טובבב מה היא ממציאה דברים נשבע לך ש לאאא..בא לי לקרוא לה עכשיו רק כדי שלראות אותה מודה מולי שיה כזה דבר... מי בכלל נפגש איתה..מי יעלה אותה לבית שלייי?? חולת נפש הילדה הזאת"
"חחחחחחחחחחחחחחחחחחח איזה רעעע אתההה.."
"לא רע מה הקשר מה היא ממציאה דבירם...וואי זה עצבן אותי"
אחריי זה הלכתי..הוא ביקש להשאיר את המכתב אצלו הוא פשוט לא וויתר.. קפצתי אל אורטל בדרך... איך שנכנסתי בדלת אורטל שאלה
"נו מההה איפה היית..."
הגענו כבר לפרוזדור
"אהה לא סתם ישבתי עם איתי למטההה.."
נכנסתי לחדר בדיוק וראיתי שם את ליטל..מסתכלת עליי
"מהה היית עם איתייי?? מה הקשר שלך אליוו?? מה, הוא בכלל לא היה בבית מה את משקרת"
"לא..אהה..לא זה היה בדרך.."
וישר העברתי נושא...
חזרתי הבייתה וקבעתי עם אורטל שתבוא לישון אצלי באותו היום.. בערב אורטל באה..ואז איתי אמר שהוא יקפוץ להגיד שלום.. סבבה..אני שומעת דפיקה בדלת..פתחתי ו..... אני רואה את איתי..ולידו את אלי..................
מה הוא עושה פה לעזאזל עם אליייי?? אלי הסתכל לי בעיניים במבט הזה שאני לא ישכח בחיים.. ישבנו ארבעתנו בחדר...היה מן מתח כזה באוויר ...אחריי זה איתי ביקש לדבר איתי בחוץ סיבוב שנייה..וגם אורטל רצתה לדבר על משהו עם אלי לבד..אני ואיתי יצאנו והלכנו סיבוב..התיישבו בספסל לייד הבית... עישנו דיבנרו.. והוא הראה לי על הרצפה משהו שרוף..נייר שרוף..
"מה זה איתי?"
"המכתב.....אלי שרף אותו.."
נלחצתי..אלי קרא את המכתב הזה!!! כוסאמק של האיתי הזה מה הוא מראה לו בכללללללל מה הוא דפוווקקקקקק....!!!!!!!!!????????!!!!!!!!!!!
אחריי שהוא הרגיע אותי...
"את לא יודעת איזה סרט היה לי היום אב' נשבע לך.."
"מה קרה?"
"חזרתי הבייתה..ישבתי כזה בחדר...קראתי את המכתב שכתבת אולי עוד איזה 5-6 פעמיםם...אני יושב על המיטה מסתכל על המראה מולי.כזה כמו בסרטים נשבע לך..זרקתי כזה את הכרית על המראה..התקרבתי להרים אותה..אני מסתכל כזה על עצמי..תפסתי את הראש בידיים... פתאום אני קולט ירדו לי דמעותת.. פעם ראשונה בחיים שלי ככה שנאני מתנהגג..אנ.."קטעתי אותו
"מהההה..ה אתה רציני..למה?"
"לא יודע..את בלבלת אותי לגמריי כולי מבולבל עכשיו את לא יודעת אין לך מושגג.."
דיברנו עוד ואז הוא בא ביציאה
"אם הייתי בא לנשק אותך מה היית עושה?"
"מסרבת"
"למה?"
"כי אני עם אלי.............."
השתתקנו הסתכלנו אח על השני...מתחת לכוכבים..הבטן שלי כולה התהפכהה..
דיברנו עוד קצת ואז עלינו אליי..אלי ביקש לדבר איתי בצד..הוא בכלל לא הזכיר את המכתב...הוא ניסה לנשק אותי כמה פעמים וכל שנייה זזתי..פשוט לא הייתי מסוגלת יותרר...
"על מה אורטל דיברה איתך?" שיניתי נושא
"על למה ניתקתי קשר כזה עם נטע.."
"אהה.." אפילו לא עניינה אותי התשובה..
הוא התקרב אליי והתנשקנו.. לא הרגשתי כלום בנשיקה...חוץ מכאב ענקי בלב..איתי בדיוק יצא וראה אותנו מתנשקים הוא הסתכל כזה..הוריד את הראש ונכנס חזרה לחדר.. אחריי זה חזרנו גם אנחנו התחלתי להגיד שאני עייפה ולא מרגישה טוב..הם הלכו ..אורטל הייתה על המחשב ואני נשכבתי כזה במיטה..הפלאון שלי צלצל..זה היה איתי..שהתחיל לנסות להצחיק אותי..ולי ירדו דמעות.. אמרתי לו שאני עייפה..ניתקנו הסתובבתי..ונירדמתי..
אחריי כמה ימים לא יכולתי יותר למשוך את הקשר עם אלי..התנהגתי אליו לא יפה..והייתה בנינו שיחה ופשוט גרמתי לו לשאול "אב' את רוצה שניפרד?"
הגענו להסכמה שככה עדיף..
אחריי כמה ימים דיברתי עם איתי באייסיקיו..הוא אמר כל מיני דברים מעצבנים שפשוט עצבנו אותי
"לך תזדדדדדדיייייייייןןןןןןןןןןןןןןןןןןן יאללה סע אין לי כח אלייייךךךךךךךך"
אחריי זה הוא שלח מלא הודעות...ולא התייחסתי..
בערב נטע הייתה אצלי וגם אלי ואיתי באו.. זה אחריי שאני ואלי כבר נפרדנו.. [אני כותבת את זה עכשיו ויש לי צמרמורות בכל הגוף.. אני נזכרת בזה כל התמונות רצות לי בראש..אלוהים..].. ישבנו בחדר וסתם איתי ירד עליי כזה בצחוק..אני כבר לא יכולתי..מכירים את זה שאתם שומרים כל כךה רבה דבירם בלב..בפנים..ולא מוציאים החוצה..ואז פתאום הדבר הכי קטן גורם להכללל להתפרץ החוצההה?? זה מה שקרה לי..הרגשתי את הדמעות עולות...קמתי"אני שנייה באה" אמרתי בקול חצי חנוק... הלכתי אל אחד החדרים בבית שיש בו כזה עוד דלת בפנים עם שירותים ודוש.. היה חושך..סגרתי את הדלת..והתחלתי לבכות...נכנסתי אל תוך חדר שירותים-דוש שם..הסתכלתי במראה בקושי רואה משהו..כי הכל היה חשוך..פתחתי את הברז ושטפתי בעדינות את הפנים..הדלת נפתחה..זה היה איתי...הוא סגר אחריו את הדלת והתקרב אליי .. שמעתי אתה צעדים שלו.. אני עדיין עמדתי מול הכיור והמראה.. הוא בא אליי מאחורה.. ולחש.. "אב' מה קרה..." ואני בקול חנוק "כלום.כלום.." באתי לצאת מישם הוא נעמד מאחוריי..נגע במותניי..הרגשתי את הנשימות שלו על עורפי..היה אפשר לשמוע את הלב שלי..הוא נשק לי בצוואר..וכל הגוף שלי צמרמורות.. הוא לחש "דיי.. אני לא יכול לראות אותך ככה דיי.."
"איתי תפסיק בבקשה....."
"אני..אני מבולבל..אני.."
הסתובבתי אליו .. "איתי תראה אני ממש לא יודעת מה עכשיו קורה אבל תעשה לי טו..."
"אני אוהב אותך"
השתתקתי.. לא הרגשתי את הרגליים שלי... כל הגוף שלי צמרמורות..הלב שלי פעם כל כך חזקק..כל כך מהררר.. כל הבטן שלי התהפכה..לא ידעתי מה להגידד.. פתאום אלי נכנס..
"איתי אני הולך הבית..זה בסדר תשאר פה.."
היינו בשוק כל כך לא הגשתי נעים שאלי צריך להיות שם ולהרגיש את המתח ביני ובין איתי...
"מההה אל תלך אחי מה יש לך"
"אני רעב..."
ואני התפרצתי "תאכל פה נו יש פה מה שאתה רוצה" מנגבת את המעות..
"לא אב' נשמה באמת אני עייף, רעב..רוצה ללכת הבית.."
הוא לא היה מסוגל להסתכל לי בעיניים...המשכנו לשכנע אותו אבל זה לא עזר..והוא הלך..נשארנו אני ואיתי בחדר..נטע בנתיים הייתה בחדר שלי ושמה שירים על המחשב.. ואני שוב התחלתי לבכות..איתי הושיב אותי על המיטה והתחיל לנסות לעודד אותי..
"אל תגיד לי שאתהמ רגיש אליי דברים כי אני יודעת שלא. אתה סתם מבולבל, כל הקטע של המכתב זה בלבל אותך"
"לאאא אב'! את לא תגידי לי מה אני מרגיש....עכשיו גם לא נעים לי מאלי..אני עוד נדלקתי עלייך מהפעם הראשונה שראיתי אותך..שהתקרבת..שונה כזאת..מיוחדת.. בחופש הגדול..שאני ונטע ישבנו.."
"איתי תפסיקק.." שתקנו כמה דקות ואז הוא שבר את השתיקה..
"אני יודע שאם אני אנשק אותך עכשיו אני אצטער, אבל אם אני לא אעשה את זה עכשיו זה לא יקרה לעולם"
המשך יבוא......................
אז מה תמשיכי בשביל עצמך לא כדי לקבל תגובות :\
לא ככה? 😊
^ברור אבל זה יותר כייף שמגיבים😊
ברור שזה יותר כיף -אבל מתי שלא מגיבים תמשיכי בשביל עצמך וכדי לפתח את הכישרון שלך 😊
כן את צודקת מאמי😊 גם לך יש סיפור פה?
אתר האהבה הישראלי