את כותבת ממש יפה
מחכה להמשך
אוהבת אותך
השלמתי עכשיו איזה 4 פרקים ..
אני מקווה שכבר יצאת מכל החראאא הזה :\
תמשיכיי זה מענייןן ..
ואו..
תממשייככי הכי בדחיפוותתת!!
ומה הקטע של לחתוך את עצמך.?
:\..
בחיים לא הבנתי,בחיים אנ'לא מבין ובחיים אנ'לא אבין..
יהיה טוב..חחח
תממששייכי,בייבביי!;]
QUOTE (דיאנו @ 22/05/2006) השלמתי עכשיו איזה 4 פרקים ..
אני מקווה שכבר יצאת מכל החראאא הזה :\
תמשיכיי זה מענייןן ..
אני לא יכולה להגיד שעכשיו החיים שלי מושי מושלמים..אבל המצב כמובן לא כמו אז...וכבר יהיה המשך
QUOTE (oshri_Ok @ 22/05/2006) ואו..
תממשייככי הכי בדחיפוותתת!!
ומה הקטע של לחתוך את עצמך.?
:\..
בחיים לא הבנתי,בחיים אנ'לא מבין ובחיים אנ'לא אבין..
יהיה טוב..חחח
תממששייכי,בייבביי!;]
אני כבר כותבת המשך חייי..
ובקשר ל"לחתוך", רק אנשים שחותכים מבינים את ז כניראה. זה רגיע, זו מן שיטה להויא את העצבים במקום להתחרפן...במיוחד מי שסף שלו די גבוהה.. תנסה להבין, אני לא בטוחה שתצליח=/
QUOTE (קיפיי @ 22/05/2006) את כותבת ממש יפה
מחכה להמשך
אוהבת אותך
תודבה בובה אוהבת גם=] יש לך אייסי?<
QUOTE (י-ע-ל @ 22/05/2006) יפה שליי אוף כל כך קשה לי לקרוא את זה ולחשוב שעברת את זה😢
תמשיכי מאמי שלי מדהים אוהבתותך
גם לי קשה לקרוא ולהיזכר בכל מה שעברתי תאמיני לי, אבל וואלה למרות הכל אני חושבת שהכל לטובה ועם עברתי את זה ונשארתי בחיים אז זה רק חישל אותי..😊 אוהבת גם יפה שלי
QUOTE (תמוש המאמוש @ 21/05/2006) יצא יפה.....
מחזיקה ממך על כל האומץ שלך...
שעברת את כל זה ועכשיו את יושבת ורושמת על זה כאילו זה לא אמיתי..
ד"א בת כמה את עכשיו?
תודה אני מעריכה את זה=]
עכשיו אני עוד 3 חודש 16..
פתאום שמעתי "אב.. אב'??"
ואז דפיקות על דלת התא שלי
"אב'?! תפתחי את הדלת"
לא עניתי וישר הכנסתי את הסכין לתיק והתחלתי לנגב את היד על החצאית
"אב' אני יודעת שאת כאן"
=27=ז
את הייתה אחותי ושמעתי שהיא קצת עצבנת בקול שלה
"טוב מה את רוצה?!" אמרתי בקול צרוד גבוה "אסור כבר ללכת לשירותים" לחשתי בציניות
"טוב תצאי"
"עוד מעט"
"מה את עושה שם?"
"מחרבנת" מה אכפת לה מה אני עושה בשירותים.. בדקתי שלא רואים את החתכים..
"מצחיק.. טוב אני מחכה לך בחוץ"
חיכיתי לשמוע שהיא באמת הלכה יצאתי..סידרתי את האיפור הרטבתי את השיער כי הוא היה ניראה נורא נפוח ולא יפה.. יצאתי חזרה לאולם והמשכנו כרגיל..
לקראת 1 או 12 חזרנו הבייתה, הדלקתי את הדיסקמן וחצי מהדרך כבר ישנתי..הגענו לגדרה ואבא היה בעבודה שוב אז הייתי צריכה לישון אצלהם..
"ישר לישון!" בעלה אמר התוקפנות
החלפתי בגדים לטייץ ארוך וקפוצ'ון צהוב כזה חמם, אספתיצ את השיער וניקיתי את האיפור..נשכבתי על המיטה וכיסיתי את עצמי..חשבתי על הכל, מה הולך להיות מחר ובעצם כמה שלא בא לי ללכת לביצפר.
בבוקר בעלה העיר אותי ב7 אמר שהם יוצאים לעבודה שאני אקום אתארגן ואצא...
"טוב טוב" סיננתי, קמתי ישבתי על המיטה עד שהם ילכו כאילו אני מתארגנת..איך שהם יצאו חזרתי לישון..קמתי שוב ב9..ישבתי על המחשב נכנסתי לבלוג הפיקטיבי שלי..כבר פאקינג 8 חודשים..כתבתי שם שאמא שלי מתה אבל בעצם זה היה מן דרך כזאת ריחה או משו..אמא שלי הייתה בחול כבר כמה זמן אז הרגשתי שהיא לא איתי.. רשמתי על ילד בשם בן שהוא בעצם איתי..וכל מה שעברתי עם איתי רשמתי כאילו זה בן, איזה אמריקאי שבא לצרפת.. =/ רשמתי שם מלא שקרים אבל עדיין שילבתי בין החיים שלי לבין החיים של הילדה הצרפתייה הפרטיבית..
'די אני לא יכולה יותר לשקר דיי.. אולי אני אכתוב את האמת וזהו?'
נכנסתי לעריכה וכתבתי פוסט [קטע] חדש..הכותרת: חשיפה=הסיפור האמיתי
ופשוט כתבת שם מגילה על הכל סירתי את האמת חשפתי מי אני.. היו מלא תגובות כאלה שהיו מכורים לבלוג וקשורים אליי לא האמינו והתאכזבו..ביקשתי סליחה אבל ידעתי שזה מה שעדיף.
וככה עברו להם כמה ימים והמצב נשאר אותו מצב.. אני ואיתי התרחקנו מאוד לאט לאט התחלנו להיפגש פחות, ניסיתי לשכוח אותו למרות שהיה קשה.. אבא עדיין לא שלט בעצמו אבל כל פעם היה מתנצל ומתחנן שאני יסלח לו.. הגיע היום שלפני פורים...
--
'טרררררר טרררר'
קמתי בבהלה העברתי מבט חטוף לעבר שעון שבפלאפון... '07:25' נמנמתי עוד 5 דקות וקמתי..התחלתי להתארגן.. לבשתי דגמ"ח חקי עם מלא כיסים כאלו, גופייה שחורה, נעלי ספורט, כובע צמר שחור ומעל סוצ'ר שחור ואת הקפוצ'ון שמתי מעל הכובע צמר.. הסתכלתי במראה 'ראפרית בשקל' חשבתי לעצמי..השיער היה מפוזר תאפרתי.. הרבה שחור בעיניים כדי להסתיר את העיניים החיוורות והנפוחות. יצאתי לאוטובוס הגעתי לביצפר.. עוברת במסדרון רואה את איתי מדבר עם חבר...הלב שלי התחיל לדפוק מהר 'אב' תלכי ישר לא להסתכל לצדדים אל תתייחסי כאילו הוא לא קיים, הוא לא פה, הוא אוויר'
המשכתי ללכת מהר לכיוון המדרגות..
"אב!"
הסתובבתי ואיתי עמד שם בביטחון מלא
"אפשר להגיד שלום את יודעת"
"שלום מה אתה רוצה?"
"אוו מצב רוח תוקפני...לא רוצה כלום..שלום גם לך" וחייך חיוך מטומטם
העיפו אותי כמעט מכל השיעורים בגלל שהפרעתי ואחריי את יעל כי הפריעה איתי...עישנו מלא בשירויתם סופסוף למדה לעשן חח..בהפסקה היא הלכה הבייתה ואני נשארתי שם עם כל הצבועים האלו..עם נטע ואורטל גם ששיגעו לי ת'שכל...ורבו בניהן
"אורטל! אני אקנה איזו חולצה שבא לי"
"לא רוצה נטע את ממש חצופה"
"מה חצופההה מההה"
"אני קניתי את החולצה הזאת לפנייך"
"אז מה ועכשיו אני רוצה קנות"
"לא את לא תקני"
"כן אני אקנה"
"לא את לא"
"מה את אומרת"
ככה זה נמשך שעה על פאקינג חולצה מזדיינת של TNT עד שכבר לא יכולתי
"סעמקקק אורטללל יאללה אפשר לחשוב יש לך בעלות על החולצה, רשומה על שמך איפהשהו...כולה חולצה מחורבנת של טי.אנ.טי ואתן רבות כמו שתי סתומות"
ואז הן המשיכו לריב ואני הייתי באמצע מנסה להצדיק את נטע ואורטל לא מבינה..איזה אובססיבית משוגעת..
עזבתי אותן הן נשארו לריב בבביצפר יצאתי למחששה.. לא ישבו שם הרבה.. ישבתי על החול נשענת על החומה, מדליקה סיגריה אחריי סיגריה.. מחכה אותה טיפה על הרגל שלי...כבר במילא לא אכפת לי מעצמי..
"אב'?"
"אה?" הייתי נראית כמו איזה נרקומנית=/
"למה את לא בשיעור?"
"סתם אין לי כח.."
זה היה אלי. כל כך התגעגעתי אליו, כמה זמן לא ישבתי איתו ודיברנו....איך אני מצטערת שפגעתי בו ככה..
"אני מצטערת אלי.."
"על מה?"
"על הכל.."
יבנו ודיברנו איזה חצי שעה על כל מיני דברים, צחקנו ביחד והוא חיבק אותי כשהיה לי קר. אבל איתי? לא יצא מהמחשבות. הגעתי לאחותי והיא ביקשה שאני אלך לדואר לשלוח לה משהו..עוד לא הספקתי להחלי בגדים "לא מספיק את שומעת את אמינם, חורטת את שם שלו, מדברת עליו, כל החדר שלך כבר לא רואים קירות מרוב פוסטרים את עכשיו מנסה להתלבש כמוהו? בת לא מתלבשת ככה..אולי תקצצי את השיער תעשי חימצון וזהו"
"וואלה רעיון טוב" אמרתי בציניות..מה אכפת לה בכלל איך אני מתלבשת! מה עדיף להתלבש כמו כל הפרחות כאן בגדרה??
חיכיתי לאוטובוס נכנסתי ולא היו הרבה נשים, ישבתי במוש האחורי עם רגליים על הכסא לא היו שם איזה זקן או זקן שיצרחו "ככה את עושה גם בבית?!" במבטא טומטם..הוצאתי דף משובץ מהכיס שלי ועט והתחלתי לכתוב..חשבתי על ביט [מוזיקת רקע לשיר ראפ] מאחד השירים של אמינם..המילים פשוט זרמו............
חוזרת הביתה מהביצפר בכעס
נכנסת מהדלת יושבת בלי כל מעש
כאשר הדלת נסגרת הצעקות מתחילות
פתאום שומעים את הצרחות, המריבות
ת'ילדה הבוכייה כל כך עצובה
מי שמרביץ לה זה אבא שלה
"דיי תפסיק לא אעשה את זה שוב"
אבל בעיניו שום דבר כבר לא חשוב
את כל העצבים הוא מוציא על ביתו
זה כ"כ מגעיל להרביץ למישהי מדמו
זו מחשבה מבחילה פשוט מגעילה
רק לדמיין מה הוא כל יום עושה לה
היא מעדיפה ללכת לכל מקום אחר
איך כבר נמאס לה כל יום לביצפר לאחר
מהרגע שאת עיניה היא פותחת
מרגישה כה עצובה
מרגישה כה מקופחת
ישר מתחילים הצעקות הקללות
על הבוקר ישר לשירות
היא הולכת לביצפר כל הראש כואב
מרגישה שאת נשמתה משיהו אחר חולב
בשיעורים לא מקשיבה
בלכתוב שירים עסוקה
כבר לא מסוגלת לכתוב
יודעת רק לכאוב
מחכה לצלצול לרדת לרחבה
הנשימות מתגברות שומעים כל פעימה
ואז היא רואה ת'נער שהיא אוהבת
כל דקה כל שנייה רק עליו היא חושבת
חוזרת מההפסקה לא רוצה להיכנס לשיעור
הכעס של אביה מעלה בה הרהור
יושבת בשירותים כולה בוכה ומדממת
איך היא תספר לו שהיא מכורה, היא מהמרת
לוקחת חתיכת זכוכית של מראה ישנה
מתחילה להעביר בחוזק על היד שלה
רואה אתה דם מצטבר לטיפות קטנות
טיפות קטנות, כואבות, טיפות אדומות
הדמעות מעיניה זולגות מעצמן
והיא כל כך אוהבת את טעמן
הולכת למחששה מפזרת ת'חומר הלבן
לא איכפת לה פאק על העולם
יושבת שמה מתחילה להסניף
היא לא ידועת שאהובה עלייה משקיף
הוא יודע כל מה שקורה לה
יודע כל מה שבראש עובר לה
הוא כ"כ אוהב אותה רוצה להתקרב אלייה
אבל "הוא סתם משחק בי"
ככה זה בעיניה
לוקחת שאכטה ועוד אחת אחרונה
מכבה את הסיגריה על הרגל שלה
היא כל כך אוהבת להרגיש את הכאב
נושכת את שפתייה כל כך חזק
מה שהיא לקחה, מימנה את הכל מחק
היא יושבת מסוממת עם התיק זרוק
מחכה שזיכרונה יפסיק להיות מחוק
כ"כ עצלנית קמה לה בשקט
מסתכלת על כולם
מחליטה הביתה חוזרת
לא מעניין אותה העולם
אז היא מגיעה הביתה ואת הדלת סוגרת
פתאום הכל מתחיל ממש כמו באיזה סרט
היא נכנסת לחדר מסתגרת שם ובוכה
אוי, עוד מעט אבא צריך לחזור מהעבודה
יושבת על המחשב מהמרת עם הכרטיס
מפסידה כספים כבר איבדה את הבסיס
חורשת על האינטרנט מבזבזת ת'כל היום
מגיע כבר הערב, עייפה, רוצה ללכת לישון
אבא מתחיל לצעוק מתחיל להרביץ
היא לא מבינה מה בו כ"כ מאיץ
אך שלבסוף היא על המיטה נשכבת
כולה כואבת כולה פשוט מדממת
היא חושבת לעצמה
"מחר יום חדש אל תיהי עצובה
זה לא סוף העולם את לא היחידה"
אז אלו חייה של ילדה
שרצתה למצוא עבודה
להרוויח קצת כסף לעצמה
מצאה את עצמה מוכרת את גופה!
ונותנת את הנשמה..הנשמה שלה!
לאף אחד כבר לא איכפת
היא כבר פעם אחת מתה כמעט
הכל כבר אבוד היא במצב אנוש
חייה מתבססים על פאקינג ייאוש
היא לוקחת כדורים והולכת לישון עייפה
בבוקר מצאו אותה קפואה בוכה כולה כחולה
אבא הצטער עלייה הוא כ"כ בכה
הרגיש טיפה משמיים - זו הדמעה שלה.
הגעתי לדואר עשיתי מה שצריך חזרתי בייתה ונסענו לבת-ים..לאחותי היו שם כמה לקוחות ואז להכנו לקניון...'מחר פורים.. למה אי אתחפש? לא רוצה מעודדת החפושת טיפה גדולה' חשבתי לעצמי..אחותי ובעלה קנו קנו תחפושות כאלה סתם אביזרם למסיבת התחפושות שי להם מחר..אני קניתי קשת כזאת עם אוזניים של מיקי מאוס..אחריי זה אחותי קנתה מכנס שחור יפה מטאג..אני והיא דיברנו צחקנו..היה בסדר אפשר להגיד... הם החזירו אותי הבית בדיוק אבא נסע לעבודה.. כנתי לי משהו לאכול והלכתי לישון..
למחורת...............
והנה תמונה שמצאתי במחשב מאותו אירוע...שכחתי לציין שלבשתי גם עניבה שחורה כזאת קטנה מחו"ל
השיר? ואיי אין לי מילים פשוט..
כמה שזה ישמע עכשיו מגעעיל ...אבל הסיפור שלך מחזק אותי..
הכח שלך נותן לי פושים קטנים.. =)
אממממא איזה שיר מצמרר ..
בעיקר המשפט האחרון
"הרגיש טיפה משמיים - זו הדמעה שלה."
תמשיכי ממי ..
QUOTE (תמוש המאמוש @ 22/05/2006) השיר? ואיי אין לי מילים פשוט..
כמה שזה ישמע עכשיו מגעעיל ...אבל הסיפור שלך מחזק אותי..
הכח שלך נותן לי פושים קטנים.. =)
למ מגעיל מאמי? זה דווקא מחמיא שזה מחזק אותך... מוואהההה
QUOTE (דיאנו @ 22/05/2006) אממממא איזה שיר מצמרר ..
בעיקר המשפט האחרון
"הרגיש טיפה משמיים - זו הדמעה שלה."
תמשיכי ממי ..
כן עד היום כשאני קוראת אותו הוא עושה לי צמרמורות...
והמשך אולי יהיה היום-->תלוי בכם 😊
יאלההה תגיבווו לההה
אני רוצה המשךך 😛
אתר האהבה הישראלי