לך
יום
מדהים!
אממ.. 3 בדיחות שקראתי הרגע:
חוואי אחד מדרום ארצות הברית הגיע לבקר את חברו בניו יורק. באחד הימים, בשעת צהריים , התהלכו להם שניהם ליד הטיים סקוור..
הרחוב רגש ורחש, עשרות אנשים התרוצצו ממקום למקום, רצים לנצל את הפסקת הצהריים שלהם. עשרות מכוניות גדשו את הכבישים וצפרו בעצבנות. נהגי מוניות הגיחו מעבר לפינות בדהרה, ממהרים לתפוס כמה שאפשר יותר נסיעות. צופרי אמבולנסים וניידות משטרה ייללו ללא הרף. נו, אתם יודעים, צהריים טיפוסיים בלב מנהטן... קולות הכרך כמעט הופכים אנשים לחירשים..
לפתע אמר החוואי לידידו: "היי, אני שומע צרצר!" חברו ענה לו "השתגעת? ירדת כנראה מהפסים. זה לב ליבה של ניו יורק. אין צל של סיכוי שברעש הזה תוכל
לשמוע צרצר. אתה כנראה מתגעגע הביתה..." החוואי נד בראשו והתעקש "תקשיב טוב, יש כאן צרצר מצרצר"! מובן שחברו ביטל את דבריו וניסה לטעון שהוא מפנטז
על צרצרים.. אבל החוואי אימץ את כל כוח הקשב שלו, עצר לרגע, ואז פנה לעבר עציץ בטון ענק שבו היה שתול שיח ירקרק. חיפש מעט בין ענפי השיח, ושלף משם
צרצר. חברו המשתאה אמר לו "זה ממש בלתי יאומן, כנראה שיש לך שמיעה יוצאת דופן". ענה לו החוואי "לא, השמיעה שלי היא רגילה בהחלט. אוזניי אינן שונות מאלו של כל האנשים מסביב. זה הכל תלוי במה שאתה רוצה להקשיב לו".
החבר התעקש: "זה לא יתכן! אני למשל, בחיים לא הייתי יכול לשמוע צרצר בבלגן וברעש הזה!"
החוואי הסכים אתו: "נכון, אתה צודק. לא היית יכול. כי זה הכל תלוי במה הם הדברים החשובים לך בחיים... הנה, תן לי להראות לך נסיון קטן" שלח החוואי יד לכיסו ושלף משם כמה מטבעות. ובדיסקרטיות הפיל את המטבעות על מדרכת הבטון ובתוך כל רעש ההמון שמסביב, ראו עשרות ראשים מסביבם נפנים כה וכה, ואנשים בודקים את כיסיהם וארנקיהם כדי לראות האם במקרה אלו מטבעות שלהם שנפלו.
"אתה רואה" אמר החוואי לידידו, "זה הכל תלוי במה באמת חשוב לך בחיים. הרעש וההמולה לא מפריעים לך לשמוע את הדברים הקרובים ללבך.."
זואופיל, נקרופיל, פירומן ומאזוכיסט יושבים בגן.
הזואופיל: "בואו נתפוס חתול ונאנוס אותו."
הנקרופיל: "בואו נתפסו חתול, נהרוג אותו ונזיין אותו."
הפירומן: "בוא נתפוס חתול, נהרוג אותו, נזיין אותו ונשרוף את הגופה."
המאזוכיסט: "מיאו."
בדואי אחד הולך במדבר עם הגמל שלו. הוא מגיע לגשר צר ולידו בוטקה שמירה וטרול בפנים.
איך שהוא בא לעבור את הגשר, צועק לו הטרול: "וואו, אתה יכול לעבור אבל הגמל לא. אין מעבר לחיות". הבדואי המבואס עושה פרסה.
אחרי יומיים מגיע שוב הבדואי עם הגמל אל הגשר. הטרול ההמום רואה את הבדואי, הגמל, ורואה שעל אוזן הגמל יש פיתה פתוחה (האוזן בתוך הפיתה).
"תגיד לי", צועק הטרול, "לא אמרתי לך משהו?".
"טרולי, יא חביבי" עונה הנווד ,"לי - מותר לעבור?"
"כן" עונה הטרול.
"אוכל - מותר לי לקחת?"
"כן" אומר הטרול.
"אז תגיד לי יא דביל, אתה תגיד לי מה לשים בפיתה!?"
אוהב/ת,
הענק/ית שלך!
