רציתי שהדמעות יצאו אבל הם לא יצאו. רציתי, כל כך רציתי לבכות, אבל הם לא שמעו.
רציתי שהקור יחדור לעצמותיי, נתתי לו לכסות את שתי ידיי, רציתי להרגיש, להרגיש אותו חודר בי, להרגיש טיפת הזדהות. להרגיש את מה שהם, אותם אנשים שזרים בשבילי, הרגישו בכל יום ביומו, במשך חודש בחודשו, כל שעה, כל דקה, כל שניה, כאשר הלכו יחפים, כמעט תשושים, מחפשים את אלוהים.
הם כבר לא נראו כמו בני אדם אלא כגוויות מהלכות, גופות מתות שפשוט הצליחו לקום, הצליחו ללכת, עוד פסיעה ועוד..
כשאני עוצמת את העיניים אני רואה אותם. כחושים, קרחים, רזים וחיוורים. העצים מסתכלים עליהם בבושת פנים. והם מתהלכים, לא יודעים איך יהיה להם עוד כוח, כוח להמשיך, ולחיות.
האם זה כל כך קשה לחיות? פשוט לקחת נשימה ארוכה אל תוך הלב? בשבילם זה היה קשה.
ואז פתאום אני מוצאת את עצמי נחנקת, כאילו האוויר הפסיק לזרום אל ראותיי, הפסיק לזרום לליבי, קצב הדם הסתחרר.
אני לא רוצה להיות פה, הבטתי סביבי, מחפשת מקום מפלט, מקום לצאת, לברוח, ללכת למקום אחר. אבל הגטו סגר עליי, וכל מה שראיתי זה רק גדרות תיל עבות וכואבות, רעות ומרות, סוגרות עליי, מנסות לכלוא אותי. ועיניי סוף סוף תופסות את משמעות המילה "חירות", ופתאום אני נמצאת שם, בתוך הזוועה, סביבי במקום אנשים, הולכות גופות, רזות ושדופות. אני נבהלת. הן נראות כל כך מאיימות.
ופתאום אני נתקלת בעיניים. עיניים כל כך כבויות, עצובות, כהות, ועמוקות.
והן יורות בי מבטים של עצב. זה מרגיש כמו מטר אש, אני נשרפת, בוערת בתוך עיניי האיש.
ושוב אני נחנקת, משתעלת, לא יכולה לנשום. קור האיימים חודר לעצמותיי, לא נותן לי להמשיך ללכת, והדרך עוד ארוכה, הדרך עוד כואבת, היא נמצאת שם, עמוק. אל תוך היער האפל, והעצים רואים ושותקים. והציפורים עומדות על העצים ושותקות. ואף לא פרח אחד ראיתי, אפילו לא פרח קטן.
וכשהשמש יצאה וחיממה את ידי, חזרתי למציאות, ורק אז, רק אז, הדמעות פרצו.
תגיבו לי זה חשוב ליי
מור'צי 😊
ואו!!
מדהייםם!!!!
אהבתתיי מאוודד!
זזהה מזזעזעזע שהאנשים המסכנים האלו עברו את זהה...=,[
את כותתבבתת מדההיםם מורצ'יקק!!
oshri_Okף יאוו אושריקקק תודה על התגובה מאמיי
שמחה שאהבתת מואההה ענקיתתת
מטוגנת עלייך!
מור'צי 😊
ואי
את
פפשוט
ריגשת
אותי
אין
לך
מושג
עד
כמה
-יורדות לי דמעות-
זה פשוט מדהים!
את כותבתת מהממם
יש לך כישרון מעלףף
הכתיבהה שלך מדהיממה
אין לי מילים
רק שתמשיכי כתובב
ואל תפסיקי
א-ף פעם!
בובית...
זה כל כך עצובייי..😢
אוף...זה באמת עצוב...
ועוד אין לך מושג עד כמה..
כי הרגו בשואה את ההורים של סבא שלי
ואת האחים של אמא של סבתא שלי...😢..
אוף..לא רוצה יום שואהה...
לא רוצה גרמניםם
אני שונאת אותם הזבלים האלההה..
כאב להם שלנו הצליח ולהם לאאאאאאאא???.....
סורי שאני מוציאה את זה פה פשוט זה מעצבן...
robertaa: יאוו איזה תגובהההה!!
איזה חמודה אתת יאווו תודה על התגובה המדהימה שלךךך!!
ואני ימשיךךך תודה מתוקונת...😊
pirsing: שירושששששששששש משולמת שלייי!!
זה באמת עצוב ואני איתךך! כאילו מה אכפת להם
הקנאה אוכלת בנאדםםם ואני מצטערת לשמועעע😢
לפ יוו ודברי איתי באיי סי געגעתיי!!
ואחלה תמונההה דפקת...
מור'צי 😊
אתר האהבה הישראלי