"אתה שומע?!" שאלתי אל מעבר הקו השני
"שומע, שומע"
"הקיצר הואא הציע לי לצאת איתו.. מה אני יעשה דור?! אני לא יודעת מה ללבוש!"
"אתהה איתייי?" הרמתי טיפה את קולי לאחר כמה דקות שדור לא פצע את פיו
"אני איתך אלינור.. אני פשוטטט לא יודע מה להגיד לך" לפתע קולו של דור נשמע, הרגשתי שינוי בקולו הוא הפך לאחר.. מבואס, עצוב..
"הכל בסדר?!" שאלתי
"כן.. למה את שואלת?!" הוא נשמע מהסס מעט
"לא'דעת משהו בקול שלך..... אני מרגישה שקרה לך פתאום משהו" עניתי מבולבלת מעט
"עזבי.. לי אל תדאגי.. לכי להתארגן.. ממש עוד מעט הפגישה שלך אם עידו" אמר וקולו הפך לרציני
"אבבב.."
"אבלל כלום מאמי.. נדבר כבר" וקו הטלפון נותק..
================================================================
עמדתי מול הארון שכבר כמעט רוב הבגדים שהיו תוכו מפוזרים ברחבי החדר..
חיפשתי את הבגד המושלם ביותר, הבגד שאני יראה בו כמו נסיכה, כן בדיוק נסיכה ככה רציתי להיראות..
הרי מאז שאני זוכרת את עצמי חיכתי לרגע הזה.. רציתי כל כך את עידו והוא[?!] מעולם לא ממש שם לב אליי
ועכשיו שסוף סוף זה הגיע רציתי לתת את כל מה שאני יכולה בשביל שהערב הזה יהיה בלתי נשכח..
================================================================
~!אני בחוץ!~ עידו שלח לי הודעה
~! שנייה אני יוצאת~! שלחתי לו חזרה, והבטתי במראה בפעם האחרונה
וכן אהבתי, את מה שראיתי..
"וואוווווווווווו" הוא צעק לעברי בשריקות ובחיוך ענקי
"חחח.." צחקתי ולחיי הפכו לסמוקות
הנסיעה עברה בשתיקה לא כמתוכנן ,ציפיתי שנדבר, אבל הוא[?!] הוא רק שתק
"לא אל תשחק איתי" נשמע צלצול הטלפון שלי.. כשקטע אותי ממחשבותי..
"כה?" עניתי
"אלינור?!" זיהיתי מיד את קולו של דור
"דורר.. מאמי ממצב?!" שאלתי מאושרת מכך שמישו הוציא אותי מהמבוכה שעד כה שריתי בה
"אמ.. ככה.. תגידי את עכשיו אם עידו?! כי אני פשוט צריך לדבר איתך!"
"עכשיו כה.. אבל אחר"כ אני יעבור אצלך סבבה נשמה?!"
"אוקיי.. דברי איתי..בהיוש" אמר וניתק..
"מי זה היה?" התחיל פתאום עידו לדבר
"סתם.. ידיד" עניתי בקלילות
"קרה לו משהו..?" שאל וציחקק לו מסיבה לא מובנת
"לא ממש הבנתי.. אבל אני יודעת שהוא צריך אותי עכשיו לצידו" עניתי כשאני מבלבלת את עצמי יותר ויותר..
"את רוצה שאני יקפיץ אותך אליו?" שאל..
"ומה איתנו?!.." כל כך חיכיתי ליציאה הזאת והיה קשה לי להאמין שבסופו של דבר היא בכלל לא תתקיים
"ניפגש בפעם הבאה.." ענה בקלילות
"איך שאתה רוצהה" עניתי המומה מעצמי שככה וויתרתי על זה..
"אז איפה הוא גר"
הראתי לו את הדרך וניפרדנו לשלוםםם
"דורררררררררררררררר" צעקתי
"מה את עושה פה?! לא היית אמורה להיות אם עידו" שאל המום כשהוא פתח לי את דלת הכניסה
"הייתי אמורה.. עזוב" השבתי וחייכתי
"אז מה רצית?!" הוספתי לאחר שנכנסנו לבית
"אממ.. לדבר איתך" אמר כשהוא לא בטוח בעצמו
"אני מקשיבה" התיישבתי על המיטה בחדרו
"תקשיבי אלינור.. כבר ממזמן.."
"ממזמן מה?" שאלתי אחרי שתיקה קצרה.....ניסיתי להבין..
"ממזמן שאני צריך לדבר איתך.... אני מעדיף שנתרחק..
כי... תשמעי אני יודע שאת בקטע של עידו וזה, זה מכאיב לי..
אני אוהב אותך!" אמר לבסוף
ואני נותרתי המומה הבטתי בו מנסה להבין את מה שכרגע נשמע אל תוך אוזניי
"א...ני.. לא ידעתי...." קולי החל לגמגם
"מצטערת" הורדתי את ראשי נזכרת בכל הפעמים שבכיתי לו על עידו..
"זה בסדר.. לא ידעת" הוריד גם הוא את ראשו..
"אתה יודע?!"
"מה?!" הפעם היה תורו לנסות להבין
"השארת אותי מבולבלת.. ואפילו די המומה.... אני, אני לא יודעת מה אני רוצה כרגע..
אבל בטוח שזה לא לפגוע בך" עניתי בהחלטיות
"היית נותנת לי הזדמנות?" שאל מנסה להבין את דבריי
"אני לא יודעת.. אני צריכה קצת זמן אם עצמי"
"אני מצטער שנפלתי עלייך אם זה.."
"ואני שמחה" עניתי וחייכתי..
"טוב אז נדבר.. בהיי" עניתי והתחלתי להתקדם לדלת
"שנייה" עצר אותי
"אני ילווה אותך" אמר והתקדם אליי
========================================================
"הגענו" הצהרתי אחרי השתיקה ששררה בדרך
"כה..."
"אז.........." ולפני שסיימתי את המשפט הרגשתי איך שפתיו נוחתות על שפתיי
והלשונות שלנו החלו כאילו משחקות זה אם זאת, הרגשתי את הפרפרים והדפיקות לב החזקות
זאת הייתה הנשיקה הכי יפה בחיי, מלאה ברגשות, בתשוקה ובעיקר באהבה!
=========================================================
"אתה שומע?!" שאלתי אל מעבר הקו השני
"שומע, שומע"
"אני אוהבת אותך..." צעקתי לתוך השפורפרת
"גמני אותךך קטנטונת" השיב בצעקה..




