טוביי אני וגל כתבנוו קטע..
וכן רוב הכישרון פה הוא של גללללל
תודווו שהיא מוכשרתת?! איזהה כתיבה מדהימהה יש להההההה נכוןןן?!?!
חעחעח גלל איי לאבבבבבבב יווו
מוואההההההההה
יאאלה אנשיםם תגיבוו :]]
אהבתי אותו יותר מאשר את חיי, נתתי לו את כולי,
חשבתי שהוא נסיך חלומתיי, האמנתי בו, אהבתי אותו, הערכתי אותו,
וכן חשבתי שזה הדדי, חשבתי שהוא אוהב, מעריך חשבתי שהוא אמיתי..
לא האמנתי, לא רציתי להאמין, הוא הרס את חיי בשניות במבלי שיהיה לי זמן להתרגל לכאב
ועכשיו אני מרגישה ריקה, כאילו אבדתי את הנשמה..
"חעחע ומה חשבת שאהבתי אותך באמת?!" הוא צחק לי בפנים, וזה עדיין מהדד לי בראש, עמוק בפנים
"אתההה מניייאאאאאאאאקקקק" צרחתי והוצאתי את כל כולי, כן גם הדמעות ירדו ורק הראו את ההשפלה שאני מרגישה בתוכי..
חזרתי הביתה פגועה יותר מכל, הלב כאב לי כל כך.. הרגשתי שהדמעות חונקות את גופי.. ניגבתי את הדמעה שירדה במורד הלחי.. נשכבתי על המיטה, ללא כל כוח.. ליבי כאב יותר מכל.. הרגשתי אותו מתקבץ.. לא האמנתי שיכל לעשותי לי דבר כזה.. אהבתי אותו.. אהבתי בכל נשמתי.. הוא היה אהבת חיי היחידה, היחיד שהאמנתי בו.. קמתי, מביטה דרך החלון.. ורעש הילדים הגיע לאוזני.. הבטתי לגן השעשועים הקרוב, והחלטתי לעקוב אחרי תנועות הילדים.. מבלי לשם לב החשכה ירדה.. ושקט שרר.. שקט שצרב לאוזני.. השקט שהיה בליבי היה משונה.. הדמעות שוב החלו לרדת לבד.. ללא קצב מיוחד.. והאכזבה, נשארה בלב... לנצח.




