הכוכב היה לעד של אהבתנו

"זה נגמררררר" צעקתי לווו
"אתתהה שומעעעעעעעעעעעעע" שאלתי בעצבים כשהוא פשוט התעלם ממני
"שומע.. יותר מידי שומע.. נמאס לי מזה.. זה נגמרר?! סבבה נגמרר בה ביי" ענה לי בעצבים
"בהההההההההההההיייי" עניתי לו חזרה והסתובבתי
"את כל כך תינוקת" אמר פתאום ברוגע
"לך להזדיין" עניתי בעצבים
"דניאל.. נמאס לי ממך. נמאס לי לאהוב אותך, אני רק סובל מזה.. את תינוקת, לא בוגרת, קנאית...
כנראה שאת לא סומכת עליי מספיק או אולי לא אוהבת אותי"
"לא סומכת עלייך?! לא אוהבת אותךך?" שאלתי שאלות מיותרות
"אני לא יודע תשאלי את עצמך... מה את חושבת?! האא? שאם הייתי בוגד בך או מרגיש אלייה משהו
הייתי בא ומספר לך את כל מה שהיא אמרה לי?! היא הייתה הידידה הכי טובה שלי בחיים לא ראיתי אותה מעבר לזה ובחיים לא תיארתי שהיא תראה בי משהו מעבר לאח......
אז דניאללל תפסיקי לשחק משחקים למה עם הייתי רוצה איתה משהו לא הייתי בא ומספר לך את זה..
ציפיתי שתביני.. אבל ציפיתי יותר מיידי"
"אתה לא מביןן?! פשוט לא מביןןן!! תמיד אמרתי לך את זה.. הרגשתי את זה..
בכל מבט, בכל מילה.. בכלל... תמיד היא ניסתה לסכסך בנינו...אני ידעתי
אבל אתה?! למה שתאמין ליי.. נשארת בשלךךך!!" עניתי לו בעצבים
"את מתחילה ללכלך דניאל.. אז נכון היא אוהבת אותי צדקת! אבל אף פעם היא לא ניסתה לסכסך בנינו
רוב הפעמים שרבנו היא עשתה הכל כדי שנשלים.. את בכלל יודעת?! את יודעת שרוב הפעמים
שרבתי איתך, שלא יכולתי כבר יותר, שנשברתי.. היא זאת שעודדה אותי לבוא ולדבר איתך
היא זאת שמנעה את עשרתתתת אלפייםםם פרידות שיכלו להיות לנו..
אז אלל תלכלכיי... באמתתת שלא." ענה לי גם הוא בעצבים
"אווייייייישש" אמרתי שכבר דמעות בעניינים שליי
"דניאל..
תתבגרייייי ואז דבריי איתי" ובלי שום סיבה התקרב וניגב לי את הדמעות
"אני מצטערת" אמרתי כשהבנתי שטעיתי
"מאוחר מידיי"
"האא?!"
"אני אוהב אותך.. אבל באמת שנגמר לי הכוחות להתמודד עם זה..
בולשיט כל אהבה הזאת ובולשיט עוד יותר שנחזור
אנחנו סובלים שאנחנו יחד..
אז למה?! אני מצטער..."
"אבלל עידוו............"
"דניאל את יודעת שאני צודק" הוא עצר אותי
"כל פעם כשתגעגעי אליי, שתחשבי אליי.. תסכלי שם למעלה לשמיםם ותחפשי את הכוכב
הבוהק ביותר.. כי הוא היה העד לאהבה שלנו באותו יום... תלכי אחריו ואולי באחד מן הימים הוא יוביל
אותי אלייך בחזרה.. כי את הכוכב בחיי, את האור שמאיר את דרכי" והפעם דמעות ירדו מעיניו
הוא הזכיר לי את אותו לילה בים.. הלילה המדהים ביותר בחיי
מלא תשוקה,אהבה, מלא אושר וסערת רגשות מטורפת
הלילה שבו הגשמתי את החלום שיש לכל אשה, בדרך המדהימה ביותר
נהיינו לגוף אחד בלתי ניתן להפרדה..
וכן גם אז הוא לחש לי את המשפט עם הכוכב בתוך אוזניי
"בחיים לא חשבתי שאני אמשע שוב את המשפט הזה.. לפחות לא ככה... מתי שזה נגמר" וגם דמעותיי החלו לזלוג..
"תסתכלי עליו כל פעם שתחשבי כל פעם שגעגוע יעלה בך... גמני יסתכל ואולי אי פעם ששתינו נתבגר מספיק
הוא יפגיש בנינו חזרה.. כי הכוכב הזה שם למעלה הוא העד לאהבה שלנו.. הכוכב הזה יוביל אותנו
חזרה אחד לשני.. אי פעם באחד הימים אני בטוח" הוא הסתובב והלך
ומאז לא ראיתי אותו 6 שנים עברו.... כל יום הייתי מביטה לשמיים ומחפשת את הכוכב הבוהק ביותר
אותו כוכה שהיה לעד לאהבה שלנו
"זה הכוכב היפה ביותר.. כי הוא הפגיש אותנו בחזרה" שמעתי קול מוכר מדבר אליי בזמן שישבתי בגינה
והבטתי בכוכב הבוהק ביותר..
"עידווווווווווו" צעקתי בהתרגשות
"אני אוהב אותך" אמר ונשק לשפתייי, הנשיקה היפה ביותר..