אני אוהב אותך

"אני אוהב אותך" הוא אמר בדיוק כשהתכוונתי ללכת
"אתה צוחק נכון?" לא האמנתי, ולמען האמת קיוותי שזה עוד אחד מכל אותן הבדיחות
"הייתי רוצה שזה לא יהיה אמיתי... אני כבר לא יכול לשמור את זה בתוכי, בתקופה האחרונה יש בי תחושה שאת עוד לא אוהבת אותי יותר"
"אני... אני אפילו לא יודעת מה עשית, למה?! איך אחרי שאמרת לי את השלוש מילים האלה שציפיתי לשמוע אותן כבר למעלה משנה העלת בי שוב את כל אותן הרגשות?! איך?! הייתי בטוחה ששכחתי.. אני נשבעתת שזה מה שהרגשתי" במקום להיות שמחה עצב תקף אותי, כי ידעתי, ידעתי שזה לא הסוף
"אני מצטער" הוריד את פניו
"אם נהיה ביחד רק יכאב לך יותר.. אני נשבע ששתקתי לטובתך, אני נשבע שעדיף לך בלעדיי, איתי תרגישי רק כאב" הוא המשיך
"אתה צוחק עלייי?! אתה בכלל יודע כמה כאב לי?! כמה בכית בגללך?! שרפת לי ת'נשמה..
תוך שנה הצלחת להיות כל חיי, הדבר המרכזי ביותר, הדבר האהוב ביותר, כל דמעותיי ירדו עלייך
למעלה משנה הלב שלי פעם רק למענך, חיכיצתי רק לך ועכשיו עד ששלטתי בזה , עד שחשבתי ששכחתי באמת עם זה.. למהה!? האא?!
הרי אתה אחד שלא מסוגל להיות איתי?!
אזזז למהה?! עד שהאש בתוכי נכבתההה עכשיוו הדלקת אותה חזררהההההההה?!
אני שונאאאאאאאאתתתתתת את הרגשש הזה של לאהוב אותךך אתה לא מביןן?! הרמתי את קולי
"את בכית?! אני בכיתי יותר, לך כאב?! לי כאב יותר... כאב לי עלייך, על מה שאני עושה לך
כאב לי עליי, על זה שאני בלעדייך"
"האא וואלהה?! כאב לך!? הרי בשנייה היית יכול להפסיק את הכאב, גם שלי וגם שלך"
"את לא מבינה כלוםםם" הרים גם הוא את קולו
"אני לא מבינה, אתה צודק.. רק תגיד לי למה?! למה דווקא עכשיו באת עם זה?! כל כך ציפיתי לטיול הזה
7 ימים של שקטטטט חשבתי שיהיה לי.. ועכשיו 7 ימים של כאבב זה מה שיהיה
לא יכולת לחכותתתתתת?!" התעצבנתי
"אני מצטער"
"זה לא עוזר לי"
"תני לי רק תשבע הימים האלה, להרגיש אותך, לאהוב אותך, תני 7 ימים בלבד כי אחר כך אסור יותר,
את רק תסבלי, ואני לא רוצה לראות איך אני גורם לך לכאב.. 7 ימים בלבד זה מה שאני מבקש?!"
"אתה לא מבין שבלעדייך יותר יכאב לי?!" כל כך רציתי שהוא סוף סוף יבין
"את טועה..אני מתחנןן" ניסה לשכנע אותי
"איך בדיוק?! הרי אסור שאני יהיה איתך בחדר, עם המורות יגלו זה יהיה הסוף של שנינו,
והבנות איפה בדיוק הן ישנו?!" ניסיתי לשכנע אותו שעדיף שלא, וכן ניסיתי לשכנע גם את עצמי
"אני ביקשתי אישור מהמורה... לחברות שלך נתנו חדר אחר...
אורלי[המחנכת] אמרה שזה חד פעמי"
ועכשיו[?!] ידעתי שאין לי דרך לחמוק מזה, ות'אמת?! שכל כך חשקתי בזה, בדיוק כמוהו ואפילו יותר..
"אני לא יודעת.. עדיף שלאא.. גם ככה אחר כך אתה תפנה לדרכך, ואותי תשאיר פה שבורה..
אני לא יוכל להתמודד עם הכאב הזה שוב" עניתי לבסוף..
"7 ימים" חזר על דבריו
"טובבבב נוווו.... 7 ימים בלבד.." אמרתי.. "לצעריי רק 7 ימים" המשכתי..
ודקה אחר כך הרגשתי את שפתיו על שלי,
מאותו יום אלו היו השבע ימים הכי מדהימים בחיי
בבוקר השביעי התעוררתי , ופעם ראשונה שלא פקחתי את עייני למולו
על המיטה הייתה מונחת ארוחת בוקר ועל המגש פתק מצורף..

"נסיכה שלי..
אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל..
אני אוהב אותך, תודה לך, תודה שהענקת לי את ההזדמנות לאהוב אותך
תודה שאהבת אותי, תודה על השבוע הבלתי נשכח,
אני אוהב אותך, שלא יהיה לך ספק בכך..
מהיום אין יותר בצפר, סיימנו י"ב הרגע הזה שכל כך ציפינו לו הגיע
ובעצם הוא הרגע המר ביותר בחיי..
אין יותר בצפר, אין יותר לימודים..
ואני?! אני נזכרתי מאוחר מידי לשתף אותך באהבתי
אני נשבע לך שהייתי מעדיף בכלל לא להגיד לך את אשר על ליבי
כי ידעתי שהסוף יהיה מר וכואב, כואב מידיי
אבל לצערי הרגש פרץ לעייני כל, ולי כבר לא נותרה בררה, אהובתי...
אלו היו הימים המאושרים בחיי, ואני יחקוק אותם בליבי לנצח
איפה שלא תהיי תזכרי שאת האשה של חיי
אני אוהב אותך, כל כך אוהב..
בטח את שואלת את עצמך שאלות רבות
והתשובה שלי לכולם
היא - שאני עוזב, אך לא אותך,כי אותך אני תמיד אשא בליבי, היכן שלא יהיה, מה שלא יקרה..
אני עוזב כנגד רצוני, זה אבא שמצא מקום עבוד בחו"ל ואינו מוכנן להשאירני..
תמשיכי בחייך, ואני ימשיך בשלי
אני אוהב אותך- רק תזכרי.." דמעות רבות הציפו את פניי
ובין רגע מצאתי את עצמי בתוך המונית בדרך אל שדה התעופה
"ליאוררררררררררררררררררררר"צעקתי כמו משוגעת בתקווה שלא אחרתי
"ליאורררר"המשכתי לצעוק
אך הוא לא נגלה לעייני, ולא ענה לקולי המאוייש
"ששששששששניייי"
"אני אוהב אותך" הוא אמר בדיוק כשהתכוונתי ללכת