"אמא.. אבא.. אני עוזבת. אני מצטערת שאני נפרדת ככה ולא אחרת..
אני לא רוצה שתבכו ולא שתכאבו עלי ושתדעו שאני תמיד תמיד אוהבת אתכם.
אתם יודעים קשה לי כאן.. קשה לי עם כל זה, עם כל הגירושים שלכם והריבים...
ועכשיו גם סבתא נפטרה. הבנאדם הכי חשוב לי בעולם הבן אדם שתמיד הבין אותי והיחיד שבאמת הקשיב לי.. החיד שבאמת הקשיב לי!! היא הייתה היחידה שהתעניינה בי.
אתם תמיד הייתם עסוקים בשלכם ואפילו לא שמתם לב אלי..
ועכשיו.. ועכשיו היא לא פה ואין מי שיהיה איתי אין מי שאני יוכל ללכת אליו ולבכות לו על הרגליים ושיקשיב לי.
אני לא כועסת עליכם.. באמת שלא! אני מבינה אתכם, אני לא הכל בחיים שלכם הרי יש לכם גם את החיים של עצמכם. ואני לא רוצה שתכעסו על עצמכם בשום אופן! אתם לא אשמים. זאת פשוט אני.. שתקועה ככה בחיים שלכם.
כואב לי הגוף... כואב לי בנשמה והלב שלי פצוע. אני ורועי נפרדנו.
לא יצא לי לספר לכם אבל כן זה קרה בסוף. הוא בגד בי.. עם אחת בשם דנה.
הוא לא יכל לסבול יותר המצפון ישב לו על הלב אז הוא בא וסיפר לי.. לא יכולתי לסלוח לו למרות שהוא אמר את האמת בפני, אז החלטנו להיפרד. הוא עדיין אוהב אותי ואני אותו. אבל אני לא יכולה להיות עם מישהו שאין לי אמון בו.. אז החלטנו שנשאר "ידידים" אבל אני לא יכולה להחזיק מעמד ככה.. פשוט לא.
אני רוצה שתמשרו לו שאני אוהבת אותו, אוהבת כמו שלא אהבתי בחיים.. ושכמעט הייתי קרובה שהוא יהיה הראשון שלי.. אבל לא. הוא לא יהיה וגם אף אחד אחר..
אמא.. אבא... אני באמת מצטערת שככה זה נגמר. יש לי עוד כל כך הרבה לומר לכם.. אבל אין לי כבר את הכוח לכתוב, יש לי את הרצון העז הזה כבר ללכת.. ואני לא רוצה שהאומץ הזה יעלם ממני..
אז רק שתדעו שאני אוהבת אתכם המון, המון, המון... שימרית."
גלי אמא של שימרית קראה בכאב את מכתב הפרידה שלה..לרון אביה ודמעות החלו זולגות מעיניה
"שימרית... לא!!" היא זעקה ונפלה על הרצפה.. "איפה את?!" היא בכתה וליבה דימם מכאב, מחרטה, מפחד.. היא איבדה את הבת היחידה שלה הדבר הכי יקר לה.. ככה חשבה.. ורון, רון לא ידע מה לעשות.
הדבר היחיד שעלה בראשו היה לרוץ ולחבק את גלי... הם ישבו שם על הרצפה, זרוקים..
ולא מאמינים שדבר כזה קרה..הם איבדו את ביתם!
לפתע בחדר מולם נעמדה דמות.. הם לא האמינו למראה עיניהם וחיוך קל התפרש על פניהם..
"שימרית..." גלי צעקה ורצה אליה..
"את חייה!" אביה נהנח באושר..
"רק שתדעו, שהייתי ככה קרובה לממש את המכתב הזה. פשוט.. רציתי להראות לכם איך אני מרגישה.
ולראות עד כמה אני חשובה לכם באמת." היא אמרה וגם מספר דמעות החלו יורדות מעיניה..
והם בלי לומר לשימרית מילה. רק חיבקו אותה.. חיבקו אותה חזק.
כי פחדו לאבד אותה...
-כן... זה הדבר הכי מוזר שכתבתי אי פעם ואני יודעת שלא יצא משהו.. חח אבל יהיה נחמד אם תגיבו..-
אוהבת המון -זוהר-😊




