טוב בין כל הניקיונות האחרונות חח והעזרה במטבח כתבתי קטע קצקצר..
אם בא לכם תגיבוו
חגגגגגגגגג שמחח וכשרררר לכולםםםםםםםםםםםםם אוהבתתתתתתת אותכםם
מוואההההההההההההההההההההההה
זה היה עוד בוקר גשום כמו כולם, כבר הייתי רגילה לקור שהיה תוקף אותי בלילות,
הרי מאז שברחתי מהבית אני מתמודדת עם החיים ברחוב, אני גונבת בשביל להתקיים, ומתחברת עם אנשים בשביל לא להרגיש בודדה,
אמא מעולם לא חיפשה אותי, הרי הסמים משפיעים על גופה, ואני[?!] טני לא קיימת מבחינתה..
"מוררררר בואיי" צעק לי ליאור מהצד השני של המדרכה
"עזובב אותךך, אין לי ראש לסיגריות" השבתי לו
והמשכתי לשבת שם, מתחת לבניין שבו אמא גרה גופי רעד מהקור, וכל מה שרציתי זה עוד חיבוק של אמא,
חיבוק של פעם...
מאז שאמא התחילה עם הסמים המצב בבית רק הלך והידרדר עד שלילה אחד כבר לא יכולתי לספוג את זה ופשוט ברחתי
ומאז נשבעתי לעצמי שבחיים אני לא ייתן לילדים שלי לסבול- כמו שאני סבלתי..
אהבתי אותה, אבל כך כך שנאתי אותה,
היה לי רגש לא מוגדר אל האשה שהביאה אותי לעולם, מצד אחד הייתי כל כך זקוקה לה, לחיבוק חם ואוהב
ומצד שני העדפתי בלעדייה, כי ידעתי שאיתה זה רק כאב..
מאז שאני חיה ברחוב למדתי לשרוד, לגנוב, לחיות, כן החיים שלי היו קשים מאז ומתמיד
אך מעולם לא חשבתי שאצטרך להתמודד עם החיים האמיתיים, לחיות ברחוב, בלי איש,להרגיש לבד, לדעת איך זה להיות בלי אף אחד..
התחלתי לעשן,לשתות, לעשות כל דבר שיגרום להרגיש שאני לא לבד..
ועכשיו[?!] אני כבר נשואה יש לי שלושה ילדים
ולמרות אותה שבועה, לא הצלחתי להיות אמא טובה,
הרי אף אחד לא לימד אותי איך זה לאהוב, ולאט לאט נהייתי כמו אמא שלי, כנגד רצוני, בלי שליטתי..




