"נמאס לי"
"תפסיקי עם השטיות"
"אני לא מדברת שטיות, פשוט נמאס" המשכתי בשלי
"את כל כך קטנה, תתבגרי" הוא ענה לי בעצבים
"אתה יודע מה?! לך חפש מישהי קצת יותר בוגרת, ואותי?! אותי תעזוב כבר בשקט" עניתי גמני בעצבים
"תפסיקיייי עם זה כבר, אני אוהב אותך.. את יודעת! למה קשה לך להביןן?!" הוא ענה, מתעלם מדמעותיי
"אתה אוהב אותי?! תגיד לי אתה בכלל מאמין למה שאתה אומר?! כל שני וחמישי אתה רב איתי, לא מחפש אותי, עושה טובה שמתקשר אליי, נ מ א ס לי ממך ומהלב הזה, שהחליט לאהוב דווקא אותך" הדגשתי כל מילה ומילה
"את יודעת שאין לי זמן" הוא ענה באדישות שרק הרגיזה יותר
"אני יודעת.. ומהיום תדע אתה, שאין לי יותר זמן, לא אלייך זה מה שבטוח" השבתי
"את רואה?! את פשוט חייבת להתבגר!" הרים טיפה את קולו
"נכון! אתה צודק אני חייבת להתבגר, ככה אולי אני ידע איך לזרוק אותך לעזעזל בלי שהלב יישבר" ממש צרחתי
"מה את רומזת?" שאל, אדיש מתמיד
"שתלך לעזעזל" עניתי אני באדישות הפעם
"אני אוהב אותךךךך" אמר מנסה להתעלם מהכל
"ככה את תמיד סוגר את הכל הא?! אתה אומר לי שאתה אוהב אותי ואני כמו תמימה סולחת וממשיכה,
אבל לא הפעם, נמאס לי, תגיד מה אתה חושב שאני לא צריכה אותך?! שאני לא צריכה שתהיה פה בשבילי?!
שתואהב אותי?!" שאלתי עדיין אדישה, משתדלת שלא לתת לדמעות לרדת
"את דורשת יותר מידי"
"האא באמת?! ושאתה מקבל את כל זה, אתה מעיז להתלונןןןןן, למה אתה תמיד חושב שלך מגיע הכל
ולי לא מגיע כלוםםםםם?!" הרמתי את הקולל, וכן נתתי לדמעות לרדת..
"אל תבכי" אמר כאילו לרגע הוא מתרכך
"אני ילדה לאא?! אז תן לדמעות שלי לרדת בשקטטט"
"דיי נוו, אני לא יכול, רק אל תבכי" הוא ממש בילבל אותי
"מה יש לך? פתאום איכפת לך?"
"תמיד איכפת לי" ענה הפעם שלו יותר
"תרד ממני טוב?! פשוט עזובבבבבבבב אותיי" התחננתי
"את לא מבינההההההה האא?! אני באמתתת אוהב אותךךךך, לך נמאס?! לי נמאסס את תמיד
מתלוננת, תביני אני אוהב ואני לא צריך להגיד את זה כל חמש דקותת! נשבר לי ממך"
"ווואאלהה?! יופי לךך" אמרתי והסתובבתי כדי ללכת
ציפיתי שהוא יעצור, שהוא ייגמור את הריב המטופש הזה באיזה נשיקה מתוקה
אך הוא לא אמר מילה, לא עצר, ואפילו לא צעק
"אם את הולכת עכשיו, זה נגמררר" אמר לי שנייה לפני שהייתי בפתח הדלת,
לא הייתי צריכה להסתובב בשביל לדעת שהוא בוכה
עמדתי שם, לאט לאט שיניתי את כיווני והבטתי בתוך עיניו
"כל מה שהייתי זקוק לו, זה שתביני" אמר מתחנן
"אני אוהבת אותך"
"אני אוהב אותך" השיב גם הוא
הוא נישק את שפתיי, והשכיח ממני את כל הטעם המר שהשאיר הריב המטפש הזה בפי
"כל מה שהייתי זקוקה לו, זה טיפה של אהבה" חייכתי
"אני מצטער" ניגב את דמעותיי
"אני לא יודעת מה יהיה הלאה, אני רק יודעת, שאני רוצה שזה יקרה איתך, שהווה והעתיד שלי, יהיו שייכים לך"




