סיפור אמיתי.. סוף אחר..

"את לא מבינה שהוא עם אחרת?!" אמרתי לה..
היא ניסתה לעודד אותי אבל פשוט לא היה איך..
ואני בינתיים בכיתי.. רק בכיתי.. לא יכולתי להפסיק לחשוב על מה שפספתי.. כל הבן אדם שהפסדתי..
על מי שפשוט וויתרתי..
היינו ידידים הכי טובים.. והרגשנו דברים האחד כלפי השני..
אבל פחדנו..
שאם הקשר ייהרס, יחד איתו גם הידידות..
ואז הוא ויתר.. ואני יחד איתו
הייתי בטוחה בעצמי..
מה עוש נשאר לעשות?!
ואז חלפו אנשים.. חלפו רגעים..
חשבתי שאותו כבר שכחתי
אבל אז שמתי לב..
שהוא חשוב לי יותר מין השאר..
שהוא משמעותי בחיי
שמתי לב שכל מילה שלו משפיעה עליי יותר מידי
וראיתי כמה שפשוט אני מקנאה.. שאני רואה אותו עם אחרות..
אבל אני?! "אני המשכתי הלאה.. אני עם אחר"
הייתי חוזרת על המפשט הזה ביום יום בטוחה שמתישהוא אני אבין ואפנים..
הוא טס.. טס לחול..
והיה חסר לי, חסר לי מאוד..
ושמתי לב..
שאותו אני רוצה..
שעליו אני חולמת
ושרק מגע ידיו היא זאת שאני צריכה..
אבל אז.. אז כבר היה מאוחר
אני הייתי עם אחר..
והוא.. שמעות היו שהוא גם כן המשיך בחייו
בחייו בלעדיי
השתגעתי
מלחשוב שלא נהיה ביחד
ולדעת שזאת אני שכשיכלתי וויתרתי
עשיתי את הצעד הנכון..
נפדתי מין האחר..
וציפיתי לשובו של האהוב..
סירבתי לצפות ולחלום
אך בתוך תוכי..
כל כך רציתי..
כל כך חשקתי בו, ובהתגשמות החלום..
אבל אז משהו בלתי צפוי קרה..
השמעות הפכו לעובדות
ששמעתי מפי הבנות שטסו איתו
עולמי התמוטט
המציאות פשוט הייתה אכזרית..
"את האשמה" כל פעם מחדש אמרתי
"את זאתי שוויתרה" שוב הפנמתי..
וזה כל כך כאב..
הפסדתי אותו..
את האחד..
אבל היא התעקשה..
חברתי הטובה..
התעקשה שאני אלמד לקח ולא אוותר
ולא אתן לגורל לנצח אותי שוב
"את שולטת על העתיד שלך" היא אמרה לי וגרמה לי לחשוב..
"נכשל מי שחדל מלנסות" היא ציטטה ופשוט הלכה
והשאירה אותי עם המחשבות
כבר פעם אחת וויתרתי
והנה הצטערתי
ולא רציתי ששוב אותו דבר יקרה..
הלכתי לביתו..
חיבקתי אותו חיבוק גדול..
13 יום מהחיבוק האחרון שהיה ביננו..אז כידידים..
חיבקתי אותו חיבוק אוהב..
"איך התגעגעתיי" אמרתי..
והוא פשוט חייך
את אותו חיוך משגע
"תראה.. אני יודעת שיש לנו המון על מה לדבר.. ולך יש חוויות לספר.. אבל קודם כל אני חייבת לדבר איתך על משהו אחר.."
"דברי" הוא אמר באותה פשטות שכל כך ייחדה אותו..
"אני.." אמרתי מהססת ומורידה ראש..
"את??" הוא שאל מסוקרן..
"אני שמעתי שאתה יוצא עם מישי"
"כן.. טוב לנו ביחד"" הוא אמר עם ניצוץ שטני על עייניו
"אהה.. מזל טוב.." אמרתי לו חסרת כוונה.. מנסה למנוע מהדמעות לזלוג..
אך לא הצלחתי..
הדמעות החלו לזלוג וכששמתי לב.. פשוט עמדתי
לא הייתי מוכנה להיות שם.. לידו.. ככה מושפלת.. אוהבת ומאוכזבת..
אבל הוא התקדם לדלת לפניי וחסם אותה..
"את לא הולכת" הוא אמר בטוח בעצמו
"דיי" אמרתי לו.. יותר נכון לחשתי לו מרוב שלא היו לי כוחות..
"בואי נדבר.." הוא אמר.. הושיט לי יד והוביל אותי לשבת במיטה שלו..
ישבנו זה מול זה והוא עדיין מחזיק את ידי..
הוא הסתכל עליי וחיכה.. חיכה שאני אדבר..
"אני לא מבינה מה אתה רוצה ממני" אמרתי כנה..
"אני רוצה לשמוע את מה שהיה לך לומר לי.."
"מה זה יעזור?! הרי כנירא ששכבר אתה ידוע מה יש לי להגיד.. אז למה להשפיל?" אמרתי בשיא הבכי..
"תגידי" הוא אמר ועיצבן אותיי
שתקתי..
"נו מה הקטע שלך?! תגידייי.. אני רוצה לשמוע אותךךךך.. " הוא אמר בזרות.. לא הכרתי אותו כזה..
הוא הסתכל עליי ורק הלחיץ איתי חיכה שאדבר..
פשוט עמדתי בהיסטריות..
"אני אוהבת אותך! זה מה שרצית לשמוע?! אז אוקיי אני אוהבת אותך ועכשיו כואבת כי אתה כבר בחרת באחרת.. ותירא איך אתה נהנה מלהשפיל אותיי" אמרתי בשיא הכאב.. לא מאמינה למציאות
המשכתי לצעוד ולמלמל כל מיני דברים.. לבכות לצעוק להתווכח ולעשות מונולוג
םתאום הוא קטע אותי באמצע
אחז אותי בכוח ממותנייי ונתן לי נשיקה..
נשיקה רטובה מדמעות
נשיקה נחשבת רבותנשיקה אמיתית וטהורה..
נשיקה שכל כך ציפיתי לה..
לאחר כמה שניות היא נגמרה.. פקחתי את עייני והסתכלתי עליו
[מרחפת, מבולבלת, ולא מבינה..
"אני אוהב אותך גם.. ואני לא רוצה לוותר הפעם" הוא אמר..