פרק ראשון
"לאאאאאאאאא..!! לא לא ולא..
את פשוט לא יכולה לעשות לי את זה אמא,
כל החברות שלי נוסעות למחנה הזה בסוף הקיץ ולמה אני לא?!
למה כל ההורים מסכימים ורק אמא שלי שונה.
תמיד אני לא הולכת תמיד זו רק מאי אהרוני שלא נותנים לה ללכת לשום מקום..
הילדה הקטנה והמפונקת של אמא שנשארת בבית כל החופשים
ולמה? כי יש לה הורים פחדנים"
"זה לא עניין של פחדנים , גברת צעירה,
זה עניין של דאגה, וחוץ מזה אני לא אשמה שהאמהות של חברות שלך
לא דואגות להן.."
"אבל הן כן אמא, הן פשוט מחוברות למציאות , שלא כמו אנשים אחרים בעולם הזה..!!"
" מאי ..!"
"אבל אמא.."
"שום אבל...! אמרתי לא זה לא, ואף אחד לא יצליח לשנות את דעתי.."[B/]
תמיד זה מתחיל ונגמר ככה..
אני מבקשת מאמא דברים,
אמא כמובן מסרבת..
אני מטיחה בפניה שהלוואי והיו לי הורים מושלמים כל כך כמו של החברות שלי
והיא כמו תמיד מסיימת ברמיזה קטנה של "לכי לחדר שלך עכשיו
תמיד זה אותו דבר..
אבל הפעם, הפעם הבטחתי לעצמי שזה יהיה שונה, לא משנה מה..
אני אגרום להם להסכים לי ללכת,
כי אני כבר לא מאי הקטנה של אמא , אני כבר בת 17 וחצי וזה זמן מספיק טוב להשתחרר מההורים שלי..
[B]"אז מה מאי? את באה איתנו למחנה הקיץ הזה או שהילדה של אמא מפחדת?"
"אוייש מור את יודעת שאני לא מפחדת, תעשי לי טובה תרדי ממני עכשיו"
"אז אם את לא מפחדת? למה את לא באה?"
"תפסיקי לנסות לעקוץ אותי ותרדי ממני כבר...."
סתם לרקע כללי..
מור , "מלכת הכיתה" כן גם בגיל 17 וחצי היה אצלנו בתיכון דברים כאלו.
היה לה שיער שחור ועור לבן עיניים ירוקות זוהרות ונוצצות שיכלו להטעות כל אחד.
כל אחד שלא הכיר אותה ולא ידע כמה היא עשתה ועברה בחיים..."
מאמי התחלה פשוט מהממת
תמשיכי..
וואי נשמע חמוד לאללה ..
😊
לירן.
פרק שני
סתם לרקע כללי..
מור , "מלכת הכיתה"... כן גם בגיל 17 וחצי היה אצלנו בתיכון דברים כאלו.
היה לה שיער שחור ועור לבן עיניים ירוקות זוהרות ונוצצות שיכלו להטעות כל אחד.
כל אחד שלא הכיר אותה ולא ידע כמה היא עשתה ועברה בחיים...
==========
"אני לא מנסה לעקוץ אותך ותפסיקי להיות כל כך פרנואידית,
סך הכל ניסיתי לגרום לך להבין שאת כבר בת 17 וחצי מאי , באמת מי בגיל 17 וחצי נותן להורים להחליט בשבילו...זה החיים שלך תעשי עם עצמך משהו..!!!"
מור הסתובבה והלכה,
ואני!? אני נשארתי לבד חושבת לעצמי על כל מה שהיא אמרה..
בסך הכל זה נכון, אני כבר בת 17 וחצי מה כבר יכול לקרות לי?!
בסך הכל מחנה מסכן...אני את זה לא מפספסת....
"מה קורה מאי?איך עבר עלייך היום?"
אמא שאלה אותי כשהגעתי הביתה בערב , כאילו כלום לא קרה
לא עניתי , התעלמתי..
"אה אני מבינה..אז עכשיו זה משחק של ברוגז?!"
"ברוגז לא ברוגז, תעזבי אותי בשקט.."
אמרתי לה בעצבים
"אוו מישהי פה קמה בבוקר על רגל שמאל...?!"
"אמא, את יודעת? אתמול בלילה חלמתי שאת מפסיקה להתערב בעניינים שלא קשורים אלייך..
לפעמים חלומות מתגשמים?"
"אולי, לא במקרה שלך..!"
זרקתי מעליי את קערת האוכל עצבנית, מאוד.
ויצאתי..
12 בלילה, ואני לא יודעת לאן אני הולכת.
המשכתי לצעוד, ידעתי שהרגליים שלי כבר יובילו אותי לאנשהו, ואני אמצא איזה פארק או מקום שאני אוכל להרגע בו ..
גם אחרי חצי שעה המשכתי ללכת..
גם אחרי שעה,
וגם אחרי שעה וחצי...
העצבים כל כך רתחו בי שלא שמתי לב איך הזמן עבר לו כל כך מהר..
אחרי זמן מה של הליכה רבה, נעצרתי ... באמצע כביש באמצע שומקום..
העיקר לעצור..
פתאום ראיתי אור, אור ענק עצום כאילו השמש מנסה לצאת אל תוך הלילה....
התחלתי ללכת לכיוון האור.. הלכתי והלכתי והלכתי..ככל שהלכתי יותר ויותר האור התעצם ונהיה גדול וחזק יותר"
mushlammm
emshehhhh dahuuuffff
oheveteh
limush :]
וווואוו נשמע פשוט אחלה סיפורר..
מחכה להמשך מאמי 😊
=]
המשךך
נראלי מכונית או משו שתדרוס אותה
ואואו זה ממש מותחחח חחח
מהמם מאמי
תמשיכיכיכיכיכי דחוףףףףף
נו את מתי את ממשיכה גברת צעירה?;]
נשמע מעלללף (: !
תמשיכי ..
אחרי זמן מה של הליכה רבה, נעצרתי ... באמצע כביש באמצע שומקום..
העיקר לעצור..
פתאום ראיתי אור, אור ענק עצום כאילו השמש מנסה לצאת אל תוך הלילה....
התחלתי ללכת לכיוון האור.. הלכתי והלכתי והלכתי..ככל שהלכתי יותר ויותר האור התעצם ונהיה גדול וחזק יותר
===============================================
פרק שלישי
"מאי קומי, מאי נו"
"מה זה? איפה אני , מה קרה לי ?"
"את בארה"ב נו מה נראה לך, בבית...ומה קרה לך?! לא יודעת תשאלי את עצמך,
מה קרה לך שהגעת ב4 לפנות בוקר..."
"חזרתי ב 4 לפנות בוקר? מה? על מה את מדברת , אמא אני לא זוכרת כלום..!!",
"את זוכרת רק מה שנראה לך גברת , עכשיו תקומי ותאכלי את ארוחת הבוקר שהכנתי ,
ממילא היא כבר התקררה.."
הכל היה מוזר כל כך , אני רק זוכרת את האור הלבן והחזק, אני לא זוכרת מה קרה לי , איפה הייתי..
מה עשיתי ..
מה קורה פה..
ישבתי לאכול
"אמא , אני הולכת לפגוש את מור ביי.."
מיהרתי לצאת אחרי האוכל אל מור, למרות העקיצות , אני ומור היינו החברות הכי טובות.
"היי בובה מה קורה?"
מור שאלה אותי כשהיא ענתה לטלפון
"הכל טוב מור אני בדרך אלייך, תקשיבי קרה לי דבר ממש מוזר, אני חייבת לפגוש אותך."
"טוב מאמי, אני מחכה לך בייי.."
המשכתי ללכת בדרך אל מור, ופתאום פתאום עבר לידי ילד , ילד שסביר להניח אם הייתי מכירה אותו
הייתי זוכרת את הפנים שלו,
אבל יכולתי להשבע ש...
