23 שעות

"אני מצטערת... זה לא הולך ,פשוט אתה רחוק , ו...." ההודעה הופיעה על גבי המסך של נמרוד.
"דיי, אל תגידי שטויות את יודעת שלאהבה לא חשוב המרחק" הוא הקליד ושלח.
"אני יודעת.. אבל , זה לא רק בגלל זה... תשמע, אני חושבת שטעיתי, זה לא ממש מתאים לי, אני מצטערת , נמרוד, אני יודעת שאני יוצאת ממש רעה" , נמרוד קרא את ההודעה ונשאר בפה פעור.
"23 שעות!! איך את יודעת אם זה מתאים לך? " הוא הקליד מהר.
רק לפני חודש, היא אמרה לו שהיא אוהבת אותו,הוא היה באותו רגע עם מישהי שהוא לא ידע איך לגמור איתה, ולא היה לו את האומץ, אבל ברגע שסיוון סיפרה לו שהיא אוהבת אותו, הוא אזר את האומץ ונפרד ממנה.
"אחרי כל מה שעברתי בגללך? אחרי שפגעתי בנועם ככה את עושה לי? אני אוהב אותך!" הוא הקליד בזריזות ואז הסתכל על המסך.."לשלוח או לא לשלוח?" חשב לעצמו... הוא לחץ על המקש ששלח את ההודעה וחיכה לתשובה.. בינתיים הדמעות החלו זולגות על לחיו,יוצרות שבילים זוהרים על פניו החיוורות... הוא מחה את דמעותיו כששמע את קול ההודעה..
"נמרוד, אני מצטערת, אני .... אני לא אוהבת אותך" ההודעה הופיעה, הלמה בו כפיצוץ, חותכת את פניו, ומשאירה אותו ריק מבפנים.
הוא נזכר בפעם הראשונה שהוא ראה אותה, אז הוא בחיים לא היה חושב שהם היו מגיעים למצב של חברים, הבר מצווה של החבר הכי טוב שלו... והיא בת הדודה של החבר.
אבל היא הייתה יפה. ובכל צעד שלה, היא פיזרה באוויר בדיוק את מה שהיה צריך כדי שנמרוד יתאהב בה, כך לפחות זה נראה.
הוא לא הצליח להוריד את העיניים ממנה, פחד לעשות את הצעד הראשון.
והוא נזכר איך הכול התחיל...

=======
סוף האירוע.
שיר רומנטי ,קליל ודביק מתנגן, הוא מסתכל עלייה, השיער שלה כאילו נע בקצב המנגינה, ואז הוא שם לב שהיא מתקרבת אליו.
"היי" היא אמרה, "אני סיוון".
הוא היה חצי בהלם, אבל הוא הצליח לעטות על פניו הבעה שמראה "קוליות".
"אני נימרוד" הוא אמר בקול חלוש, ואז פלט שיעול מזוייף , "אני נימרוד".
"אממ.. כן אני יודעת" היא חייכה.
ההבעה הקולית נמחקה. "מאיפה את יודעת?" הוא שאל.
"בן דוד שלי סיפר לי עליך" היא אמרה, והוא נתן למילים שלה לשטוף אותו, "אממ .. את האמת... אני שאלתי אותו מי אתה... אתה הכי חמוד מבין החברים שלו" היא ציחקקה.
========

"יש לך מישהו אחר?" הוא שאל.
"לא" ההודעה הופיעה בשנייה, "אני לא יודעת מה אני מרגישה אליך, אני פשוט לא מרגישה שזה יילך".
"טוב" הוא שלח.
כיבה את המחשב, ובכה.
הדמעות זלגו, זוהרות, מבהיקות, ומבהירות כמה הוא מרגיש חסר אונים.
הוא הביט סביב, הגיטרה שלו שכבה בצד.
הוא לקח אותה, לייד הגיטרה שכב דף, בדיוק לפני השיחה הוא התחיל לכתוב עלייה שיר.
הוא לקח את הדף, שינה כמה שורות, והתחיל לנגן, הוא לא חשב על כלום, הוא לא חשב על תווים , ולא על צלילים, רק על הבכי, והוא ניגן, גומע את הצלילים כאילו הם תרופות...


=========


....אבל מה שאת לא מבינה ,
ששום זמן או מרחק לא יעצרו את האהבה,
שזה קורה לאט, וקורע ת'לב ,
שזה אומר שאנחנו ביחד ,אחרת זה כואב.

זה כואב , זה כואב,
קורע את הלב,
אבל אז באה הבשורה,
שאת הלב שלי הפכה,
שאת החלטת ואמרת,
שאת אוהבת לעוד חצי שעה..

אז כן היינו חברים,
ל23 שעות,
23 שעות בלי דאגות,
אבל עם מלא הרפתקאות,
בשביל מה בכלל את הסכמת?
בשביל לשבור לי את הלב , לאט?
כדי לשחק בי ולהגיד אח"כ שאת מצטערת?,
בשביל שכולם ידעו שאני אוהב אותך ולא אף אחת אחרת?

אבל מה שאת לא מבינה.....

הוא עמד על במה ענקית, גיטרה חשמלית בידו.
ליידו גיטריטס נוסף, ומאחוריו מתופף וקלידן.
הוא שר את המילים של השיר, שהוא כתב אז, מהכאב , וגם עכשיו הוא שר מתוך אותו כאב.
"שזה קורה לאט, וקורע את הלב .. שזה אומר שאנחנו ביחד , אחרת זה כואב", הוא סיים .
והקהל האדיר שמילא כל פיסת דשא שהייתה במרחק קילומטרים מהמקום, עשרות אלפים, שבאו לשמוע רק אותו , את השיר שלו... הריע ומחא כפיים.
"חשבתי שהשיר יחזיר אותך,אבל עכשיו אני מבין ששום דבר לא יחזיר" הוא דיבר למיקרופון וידו השנייה אוחזת במשהו שהקהל לא יכל לראות.
=========

"את קולטת שהאלבום שהוא כתב עלייך זכה באלבום זהב?" זה היה אותו החבר הכי טוב של נמרוד, וסיוון הייתה לידו.
"כן, אני יודעת, כבר שנתיים שאני לא יודעת מה לעשות, אני ... אני כן אוהבת אותו, מחר אני אספר לו, היום יש לו הופעה על הראש..."
סיוון אמרה, מילים שבמידה ונימרוד היה שומע אותן , הסיפור היה נגמר אחרת, אבל הוא לא שמע, וסיוון שמעה משהו אחר...
כמה שניות אחרי סיום שיחתם, סיוון עלתה במדרגות לחדר השינה שלה, כשצעקו לה "סיוון תרדי למטה" .
היא ירדה, מבולבלת, ואז ראתה את זה.
על מסך הטלוויזיה .
"חדשות, מבזק מיוחד.
הזמר נימרוד דינברג, התאבד בהופעה, מילותיו האחרונות היו
"אני מבין ששום דבר לא יחזיר, זה לא יילך"....

😁