עצוב עצוב אבל אמיתי.

נושים...
אני מרגישה שכאן זה פשוט המקום היחידי שאני יכולה להתפרק בו...
אז ככה...

הכל התחיל שנה שעברה אני הייתי כיתה ט' ואתה י'...
דיברתי כהרגלי עם לירון(ידיד שלי)
ואתה(דובי) במקרה היית אצלו ובזמן שלירון התקלח דיברנו והצחקת אותי ורק הייתי עם חיוך, למרות שבאותו יום רק הכרנו.
אמרת שאני יפה אבל אני לא ידעתי מי אתה, ולפי התיאורים שלך חשבתי שאתה מישהו אחר.
אחרי כמה ימים הוספתי אותך לאיי סי שלי ודיברנו, ושלחת לי תמונה שלך.
ואני זוכרת את זה כי כמה ימים לפני ששלחת לי ראית אותך עם חברה שלי וסתם דיברנו על זה שאתה מוזר כי אין לנו מושג באיזה כיתה אתה אם אתה ב-י' או ב-יא' וראינו אותך משחק כדורסל אבל לא היה לי מושג שזה אתה.
איך ששלחת לי את התמונה הייתה לי הקלה שזה אתה, ותחושת עיקצוץ קצת מוזרה.
מאותו יום התחלנו לדבר הרבה בפלאפון ובטלפוןן והשיחות שלך היו הדבר שפשוט עשה לי את היום יותר טוב.
חברה הכי טובה שלי כל הזמן מההתחלה שהיכרתי אותך אמרה לי שאני אוהבת אותך ושאנחנו עוד נהייה ביחד, ואני לא כל כך האמנתי בזה כי הריי אתה בכיתה י' ואני כולה ט'.
החלטתי לעשות ל"ג בעומר עם כל החברות שלי (אומנם שבוע מאוחר יותר) והזמנתי אותך ואת לירון(הידיד)
אתה ולירון באתם עם עוד כמה חברים שלא היכרתי כל כך.
והחברות שלי והחברים שלך לא כל כך התחברו רק שניים מהחברות דיברו איתם.
באותו לילה פשוט התאהבתי.
היה קטע שפשוט הלכתי לחדר של אחי(הוא מחוץ לבית ביחידה נפרדת והוא גם שלי)והתחלתי לבכות על זה שאין מצב שאני יקרא לך לדבר כי אני פשוט הילדה הכי ביישנית בעולם.
ואז 2 החברות הכי טובות שלי באו ועודדו אותי ורצו ללכת לקרוא לו ואמרתי להם לא שלא יקראו.
ואז חברה אחרת באה והיא שאלה אם לקרוא ואמרתי שכן, אז החברות הכי טובות שלי נעלבו מזה שלהןן אמרתי לא ולחברה האחרת כן.
(האמתי שבמקומם גם אני הייתי נעלבת.)
אני לא יודעת להגיד למה עשיתי את זה...
אז חברה שלי קראה לו והוא באה ואני פשוט שתקתי לא ידעתי מה להגיד פשוט התחלתי לדבר שטויות.
ואז סתם נכנסנו לחדר של אחי ודיברנו שם וישבנו על המיטה והוא כל הזמן הסתכל עליי, ואני ילדה כמו ילדה מפגרת אומרת לו דיי (בקול ילדותי כזה) ומסתירה את עצמי עם הוילון כך שמבחוץ זה לא נראה טוב שהוילון כל שנייה זז.
וחשוב לציין שלפני שהתחילה כל המסיבה אז אח שלי אמר ל2 החברות הכי טובות שלי שישמרו עליי ושלא ייתנו לי להיות עם איזה בן לבד(תבינו גדלתי עם 3 אחים בנים גדולים, הם דואגים לי כמו לחיים שלהם).
והחברות שלי מבחוץ דאגו כי הן לא הבינו מה קורה.
אז הן נכנסו לחדר בטענה שהם שכחו בחדר משהו ובדקו שאני בסדר.
ואז הן השאירו את הדלת פתוחה.
ובנתיים חברות שלי הלכו הבייתה, וכך גם החברים של דובי(דובי זה הילד שאהבתי) רצו ללכת והם באו לקרוא לו.
ואז סתם ישבתי עם 2 ידידים אחרים והחברות הכי טובות שלי בחוץ ואז באת להגיד ביי וקמתי ויצא שנתת לי נשיקה על הפה.(בטעות)
אחרי שהלכת חברות שלי שאלו איך היה אבל התייחסו בקרירות, ואני לא הבנתי למה.
אחרי איזה שעה ניקינו הכל וחברה אחת ו2 הידידים הלכו וחברה אחת נשארה אצלי לישון.
ואז לפני שהלכנו לישון אמרתי לה שאני מאושרת. ואז דובי שלח הודעה "היה כייף היום שיהיה לך לילה טוב מתוקה" ונהייתי עוד יותר מאושרת.
ואז המשכתי לדבר עם החברה ואמרתי לה שאני מצטערת שהשארתי אותן לבד ושנעלמתי, והיא אמרה לי שבאמת הייתי מגעילה אבל בגלל שהייתי מאושרת היא לא רצתה להרוס לי.
רק באותו לילה הבנתי איזה טעות עשיתי החברות הכי טובות שלי חשבו שאני מתביישת בהן כי ביקשתי מחברה אחרת ולהן אמרתי לא.
ונעלמתי, והם פחדו עליי בגלל הוילון שזז. והן אמרו לי שאפילו לא התייחסתי שכולן הלכו.
וגם בגלל שאח שלי אמר להן לא לעשות את זה.
כמה שבועות אחרי זה אני זוכרת שסיפרתי להורים עלייך(שאני אוהבת אותך) ושאתה ידיד שלי ושאלתי אם אתה יכול לבוא אליי.
ההורים שלי אמרו לא כי אני עדיין ילדה קטנה. ואז אמרתי להם שאנחנו חברים והם הסכימו(מה שלא היה נכוון).
אמרתי לך אם אתה רוצה לבוא אליי ורצית. אחרי כמה ויכוחים עם עצמי סיפרתי לך שרק בגלל שאמרתי להם שאנחנו חברים הם הסכימו.
ובאת אליי והיה כייף ודיברנו וצחקנו ואני זוכרת שהחלפת טפט בפלאפון וזה היה בן ובת מתנשקים על הקיר. ואמרתי לך שהבן מכוער.
ואז אני זוכרת שהלכת הבייתה ולפני שהלכת התחבקנו ואז זה הגיע...
ה-ת-נ-ש-ק-נ-ו...
ואז אמרת לי "תתחברי לאיי סי עוד 20 דקות אני רוצה לדבר איתך..."
וזאת הייתה השיחה:
סופוש:?
דובי: חחחח יש
דובי:מה קורה?
סופוש:חחחחח וואלה אני עייפה...=] ואיתך?
דובי: איתי פשוט מעולה!!!
סופוש:חחחח=] יש סיבה?
דובי: אני מזה נהניתי איתך
סופוש: חחחח תודה=]
דובי: ונראה לי
דובי: אמ.....
סופוש:אני ייקל עלייך שאתה שונא אותי
דובי: א-ו-ה-ב א-ו-ת-ך (סופה)
סופוש:רציני?
דובי: מאוד מאוד מאוד
סופוש: 😊
דובי: 😘
סופוש: מאמי מזה לא רציתי שתלך...😢
דובי: גם אני לא רציתי ללכת
סופוש: 😢 😢
דובי: אני אוהב אותך
סופוש: גמ'ניייייייייייייייייייי
סופוש: אותךךךךךךךךךךךךךךך
דובי: עכשיו הייתי נותן לך עוד נשיקה
סופוש: ישששששששששש
סופוש: חחח
סופוש: שמןן אני מתגעגעת...😢
סופוש: מה עושים?
דובי:מה יש אני עוד שנייה בוכה שאני לא יכול

וכל כך התרגשתי, בחיים לא שמחתי ככה.
ואז התחילו ה-3 חודשים הכי טובים בחיים שלי.
התאריך היה 13.6.05 אני בחיים לא ישכח😊
זה התאריך בו התחלנו.

בחופש הגדול היינו נפגשים פעמיים בשבוע לפחות אם לא יותר.
ואני זוכרת שהגיע היום הולדת שלי ונסעתי לאסוף אותך ונסענו לתחנת רכבת בנתניה.
ומשם נסענו לת"א (יותר נכון לרמת אביב) לאח שלי.
ואני זוכרת שהגענו לתחנת רכבת ברמת אביב וכמה שהתבלבלנו שמה עם התחנות.
ואז הגענו לאח שלי אכלנו אצלו ושתינו, וראינו טי וי קצת.
ואז לקחנו אוטובוס לעזריאלי ואתה חיפשת לי מתנה ואני לא רציתי כלום.
ואז עלינו למרפסת ואני ישבתי ואתה שמת עליי את הראש ושכבת.
והתנשקנו.
ואז ירדנו לאכול ביוטבתה.
והסתובבנו עוד קצת..
ואז חזרנו וההורים שלי בדיוק נסעו לחברים שלהם. אז חזרתי אלייך והייתי אצלך.
ואני זוכרת שחברות שלי התקשרו ואמרו מזל טוב.
ואין זה פשוט היה היום הכי טוב בעולם.
וכמה ימים אחרי זה קנית לי מתנה 2 כלבים יושבים על כרית בצורת לב שאחד מהכלבים מחזיק בפה לב שרשום עליו:
i love you
וכמה ימיםא אחרי זה הבאת לי חצי לב שחרוט עליו השם שלך ולך היה חצי לב שחרוט השם שלי.

(חשוב לציין שיומיים לפני היומולדת שלי דובי חזר מאילת)
כמה ימים אחרי זה אני זוכרת שדיברתי עם ידיד שלי באיי סי והוא אמר לי שבזמן שהוא היה באילת אז גם דובי היה.
ושאיזה ילדה אחת הייתה שיכורה ואמרה לדובי "מה אתה עושה עם סופה? סתם שרמוטה" וכאלה דברים.
ושדובי פשוט הסתובב והלך.
אני ששמעתי את זה כעסתי על דובי שהוא לא סיפר לי.
ואז דובי אמר לי שזה לא משנה מה שהיא אומרת, הוא לא מרגיש או חושב ככה.

ואז הגיע הזמן שחוזרים לבצפר.
ואני זוכרת שלא היינו נפגשים כמעט.
ואז היה יום שבת אחד שרצית שאני יבוא אלייך.
ואמרת לי שיש לך משחק אז לבוא ב-6...
אני זוכרת שהשעה הייתה 6 והתקשרתי והפלא שלך היה סגור.
אז התקשרתי ב6 ורבע ועדיין היה סגור אז התקשרתי הבייתה ואח שלך אמר שעדיין לא חזרת.
ואז הגיע 6 וחצי והתקשרת אליי ולא הבנת למה אני כועסת.
ואז באתי אלייך ולא היה לי מצב רוח בכלל.
לא לאכול, לא לשתות, לא כלום.
ואז חזרתי הבייתה.
יום ראשון בבצפר ראיתי אותך בקיוסק ולא יודעת התעלמתי אז אתה באת ואמרת שלום והתנשקנו.
ואז יום שני לא יודעת התייחסת אליי בקרירות.
ואז אני זוכרת שהתחלתי לבכות (זה היה בבית) והתקשרתי אלייך.
ושאלתי אותך מה המצב(ובכיתי) אמרת בסדר ואז אמרתי טוב אני צריכה ללכת ביי וענית ביי.
ואני המשכתי לבכות.
אני זוכרת שבאותו לילה אמרתי לך "תידע לך שאתה לא אומר דברים זה הרבה יותר פוגע" ואמרת לי טוב אני יגיד לך הכל.
וקבענו לדבר למחרת בבצפר.
באתי והתיישבנו על הדשא ואמרתי לך "אז מה נסגר?" אמרת "לא יודע"
ככה שאלתי אותך כמה שאלות וענית לי "לא יודע" אמרתי לך יש משהו שאתה יודע אמרת לי "לא"
ואז קמתי ואמרתי לך "טוב אז שתידע תודיע" והלכתי לכיתה.
שהגעתי לכיתה התחלתי פשוט לבכות.
כל החברות שלי התקבצו סביבי ואמרו לי שהוא פשוט לא שווה את זה.
כמה בכיתי עלייך אני בחיים לא ישכח.
לא הבנתי כל כך למה נפרדנו כי הריי רק ביום שבת נפגשנו.
ופתאום ביום שלישי זהו נפרדים?!
אמרת לי שאתה לא אוהב אותי יותר (איך בשלושה ימים אפשר להפסיק?)
כאב לי באמת שכאב.
ואז חברה שלי שאלה את חבר שלך(שהוא במקרה ידיד שלה) מה הסיבה לפרידה שלנו.
והוא ענה לה שפשוט החברים שלך (ה"טובים") אמרו לך שאתה כל הזמן מדבר עליי ורק איתי(משהו שבכלל לא היה נכון)
והם אמרו לך לבחור או אני או הם.
ואתה כנראה מפחד להישאר לבד בחרת בהם.
אני מבינה אותך באמת שאני מבינה כי זה מה שאניי הייתי עונה אבל אתה יודע מה ההבדל בניינו?!
שהחברות שלי בחיים לא היו עושות לי דבר כזה.
מאז אותה פרידה ובכי ודיבורים שבמהלכם חזרנו להיות ידידים.
עברו כבר כמעט 7 חודשים.
לפני איזה שבועיים הזמנתי אותך אליי כי הייתי צריכה להביא לך את המתנת יומולדת שלך.
ובאת אליי ואני שמתי לב שכל הזמן ניסית שיהיה בניינו מגע פיזי, ואני נמנעתי מזה
ואז איך שהוא זה הגיע למצב שהתנשקנו 3 נשיקות על הפה(יבשות).
ואז אבא שלך התקשר, קמת נתת חיבוק ונשיקה והלכת.
באותו רגע פשוט הרגשתי הילדה הכי מטומטמת בעולם.
כעסתי עלייך שאתה מנצל ואתה אמרת לי דבר כזה "תחשבי על זה לא עשיתי שום דבר שלא רצית ושיהיה לך לילה טוב"
אמרתי לך שאתה צודק ושאני מצטערת ושזה היה רגע של הסחפות.
ואתה יודע דווקא הפגישה הייתה לטובה כי הבנתי שאני כבר לא אוהבת אותך.
שאני סה"כ נמשכת אלייך.
אז שתידע אני אותך לא אוהבת, פשוט מפחדת מההרגשה שלא לאהוב..
לא משנה מה אתה אומר או מה שאתה עושה
אני יודעת שאותך אני יותר לא אוהבת...
ונכון שאומרים שלאהוב זאת הרגשה טובה[?!]
אז לפי דעתי לשכוח מישהו שנפגעת ממנו זאת הרגשה יותר טובה.
אני זוכרת שלפני כמה ימים חברה שלי סיפרה לי שהיה איזה יום אחד שעליתי להסעה של דובי והוא היה מקדימה ולא התייחסתי אליו והמשכתי ללכת אז הילדים מקדימה צחקו עליו ואמרו לו עליי שפעם הייתי עולה לאוטובוס בשבילו ועכשיו אני אפילו לא שמה לב.
וזה עשה לי הרגשה טוב כי מה שאתה מרגיש וחושב זה מה שאתה מקרין.

ועכשיו אני בשלב בחיים שלי שאני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי...
לא טוב לי, לא רע לי.


מצטערת על המגילה פשוט הייתי חייבת לפרוק את זה...=\

אוהבת, סופוש😊