ידידים

"תום אתה בא אלי היום?" שאלה אותו אופק...
"אמ... לא...לא חושב" הוא ענה לה והיא התפלאה ממתי הוא מסרב לבוא אליה?
"אה.. טוב אם אתה לא רוצה.." היא אמרה לו מבואסת..
"אויש אופק זה היה בצחוק" הוא אמר לה ואבן ירדה לה מהלב.. "למה נראה לך שאני יסרב" הוא צחק לה בטלפון..
"אויש טיפש!" היא השיבה לו..
"אז מתי להיות אצלך?" הוא שאל... והיא אמרה לו שיגיע אליה בשעה 5...
-----------------------------------
אופק ותום היו ידידים ממש טובים.. הוא היה כמו חברה שלה והיא הייתה ממש כמו חבר בשבילו..
הם כל הזמן היו ביחד, בילו ביחד... סיפרו אחד לשני הכל..
תמיד היו קוראים להם אופק ותום.. או.. תום ואופק. אף פעם השם שלהם לא היה נזכר לבד, רק במקרים חריגים..
---------------------------------
אופק הסתכלה על השעון ותום עדיין לא אגיע אליה *השעה כבר 6* היא חשבה בליבה.. ושוב היא לא הבינה מה קרה, למה תום מתנהג כל כך מוזר בזמן האחרון?
לפתע היה צלצול בדלת.. "סוף סוף נזכרת להגיע" היא פתחה לו את הדלת ואמרה לו בקול עצבני..
אך בעצם זה לא היה הוא. זה היה אביה... "שלום חמודה..." הוא נשק לה על הלחי ונכנס הבייתה..
"אה זה אתה אבא..." היא אמרה לו והתקדמה לעבר המדרגות כדי לעלות לחדרה...
"איזה התרגשות לראות אותי מה?! נחמד מצידך... דרך אגב פגשתי את תום הוא מסר לי להודיע לך שהוא לא יוכל להגיע והוא ידבר איתך כבר מחר.."
אופק הביטה באביה... ודמעות החלו לזלוג מעיניה פתאום, היא רצה מהר לחדר כדי שאביה לא ירגיש ונעלה אחריה את הדלת..
היא לא הבינה מה קרה לה... "אופק למה את בוכה!!! את לא צריכה לבכות הוא סתם ילד מפגר!" היא אמרה לעצמה מנסה להבין.. "אבל מה איכפת לך שהוא לא בא? זה בסך הכל פעם אחת.." היא המשיכה לדבר לעצמה ונשכבה על המיטה מחבקת את ברכיה ובוכה.. כאב לה הלב פתאום והיא עדיין לא הבינה..
למה היא בוכה בגללו? הפעם האחרונה שהיא בכתה בגלל בן היה הפעם שבה אהבה את רוני אז..
אבל היא לא אוהבת את תום! היא אף פעם לא הרגישה אליו משהו תמיד הוא היה הידיד הכי טוב שלה.. וזהו..
----------------------------
למחרת בבוקר היא אגיע לבצפר כעוסה.. ונתקלה בו ובשני בבוקר...
היא הביטה לו בעיניים במבט זועף והמשיכה..
"שני חכי רגע" הוא אמר לשני ונשק לה על השפתיים ורץ אחרי אופק...
"אופק חכיי..." הוא צעק לה והיא נפלה על הדשא.. ושוב הדמעות החלו לזלוג ושוב פעם בלי סיבה..
הוא הרים לה את הראש והביט בה.. "אופק מה קרה? למה את בוכה?" הוא אמר לה דואג..
"סתם עזוב זה לא חשוב" היא אמרה לו..
"בשבילי זה דווקא כן.." הוא השיב לה מנגב את דמעותיה..
"מצטער שלא באתי אתמול.. יש לי כל כך הרבה לעדכן אותך!" הוא אמר לה, והיא כבר ניחשה לבד מה הוא יגיד..
"יכולת להתקשר לפחות!!!" היא אמרה לו בכאב והתרוממה מהדשא..
"אני נפגשתי עם שני אנחנו חברים..." הוא צעק לה בעודה הולכת לכיוון בניין בית הספר..
"יופי לי..." היא צעקה לו חזרה אך בלי להפנות לו את פניה..
"את יכולה לשמוח בשבילי לפחות. אופק מה קרה לך?" הוא כעס עליה ורץ אליה שוב..
"אני לא יודעת!!!!!" הא הסתובבה אליו והחלה להכות אותו בחזה.. והוא רק חיבק אותה ונשק לה בראש..
"אני לא יודעת.." היא חזרה על המילים האלו שוב ושוב..
היא כבר ידעה שמשהו מוזר קורה עם תום ושני.. הוא ניסה להסתיר זאת ממנה אך היא עדיין ידעה זאת.
היא הכירה אותו טוב מכולם.. ותמיד זה הציק לה והיא פחדה לאבד אותו.. אבל זה כבר עבר את הגבול והיא לא הבינה מה כל כך מפריע לה.. *אולי היא אוהבת אותו?!* היא חשבה לעצמה ומהר העבירה את המחשבה הזאת מהראש...
תום התחיל להבין מה קרה וכאב לו..
"אופק אני מצטער אני אוהב את שני... אני בחיים לא ידעתי שנגיע למצב הזה..." הוא אמר לה.. וראה קבוצה של ילדים שולחים מבט אליהם..
"מה אתם מסתכלים??" הוא צעק עליהם...
הוא הביט לה בעיניה הירוקות ודמעה זלגה גם מעיניו והלך משם חזרה אל שני..
היא לא רצתה שזה יגיע... מהרגע הזה היא פחדה... ובאותו הרגע היא גם הבינה שאותו היא בעצם אהבה..
אבל הרגע הזה כן אגיע והוא הלך אליה אל שני.. הוא עזב אותה את אופק.. עצובה וכאובה..
הוא ידע שהוא הכאיב לה אבל לא מצא ברירה אחרת..
והיא נשארה שם בודדה מביטה בו הולך... הם לא דיברו מאז הוא כך הלך לו..
והיא גילתה באותו היום גם עד כמה זה כואב לאבד את אהבת חייה או בעצם את הידיד שהיה איתה כל חייה
עד הרגע הזה!
ומאותו הרגע הם לא היו יותר תום ואופק או.. אופק ותום. הם היו מאז שמות נפרדים.



תגיבו בכיף שלכם... -זוהר- 😊