קצת דפוק הייתי אומרת כי אין לו שום קשר, שום עניין, שום רעיון, פשוט דפוק!
אבל שיהיה, ניתן לכם לשפוט!
"ביי אמא.. ביי אבא.. סעו בזהירות!! ביי דנידין אל תשכח להתקשר כשתדע איך קוראים לה"
אמרתי וסגרתי את הדלת, זה הדבר האחרון שאמרתי להם!
וזה הדבר הראשון ששמעתי מהם..
"אי..אי..ל.ה זה דניא..ל א..מא ו..אב.א מת.ו." זה בעצם לא היה מהם, זה היה ממנו..
ואז נשמע קול מבוגר, "את אחות של דניאל?! את הבת של יורם וליאת? תוכלי להגיע בבקשה לביה"ח הדסה?!"
לא יכולתי להגיב, אז ניתקתי
צי'ק צ'ק נעלתי את הבית ותפסתי מונית על הדרך, אחרי 5 דקות כבר הייתי שם..
הכול היה עוד טרי, אמא על אלונקה מכוסה בסדין לבן, ואת אבא עוד מוציאים מהרכב מכסים את פניו,
רק דני עמד מהצד ובכה, ללא קול, ללא תנועה, רק בכה!
התקרבתי אליו, עוצרת את דמעותיי ומחבקת חזק חזק, "אני כאן ילד שלי אני כאן דני" לחשתי לו באוזן והרמתי אותו אליי..
"איילה אני רוצה שוקו, נוו אילושש" נשמע קולו של דני מעיר אותי ממחשבותי..
"כןן כןן שניה ילד קטן" אמרתי וקמתי במהירות להכין לו שוקו,
"תשתה מהר ותלך להתארגן לביה"ס" הנחתי את השוקו והלכתי לחדרי..
'אמא! אבא! איפה אתם? תחזרו!! אמא! אבא!' חשבתי עליהם, על כמה קשה להתגבר על הכאב הגדול, על האסון הכבד,
חשבתי על זה ולא הפסקתי לבכות,
"איילה אל תבכי, איילה הנה רוני בא, תראי!" שוב קולו של דני קטע אותי ממחשבותי..
דמותו של רוני הופיע בפתח החדר וקרא לדני, "בוא דני בוא אליי" דני רץ אליו ושניהם התקדמו מחובקים אליי,
"קרה משהו?!" לחש לי רוני באוזן, "שוב מחשבות" החזרתי לו בלחישה מבלי שדני ישמע,
"את תהיה בסדר? אני לוקח את דני לביה"ס" אמר רוני והביט בי במבט שואל,
הנהנתי להסכמה וקמתי יחד איתם,מתקדמים לעבר פתח הדלת,
"ביי רוני.. ביי דני.. סעו בזהירות!! ביי דנידין אל תשכח להתקשר להודיע לי על השעה של יום ההורים!"
אמרתי וסגרתי את הדלת, זה הדבר האחרון שאמרתי להם!
וזה הדבר הראשון ששמעתי מהם..
"את אחות של דניאל קופמן? את אישתו של רוני דיין? תוכלי להגיד בבקשה לביה"ח הדסה?!" זה בעצם לא היה מהם, זה היה מהקברן, שביקש לזהות גופות.
ואאאי למה כל כךךך עצוווווב?!!
דדדדדי=[[
יצאא ממש יפפהה
בתאלושששש
יאוו אמאאאאאאאאאאאאא
איזה מפחידדדדדדדד
ועצובבבבבבבבבבבבבבב
דייי
כישרוןן כבר ידוע שיש לךךךך
קטע חזק מאודדדדדדדדדדדדדדדדדד
תמשיכי לרשום תמידדד
מעלףףףף!!
לפ יוו
מור'צי 😊
ואי אני פשוט מתה על הכתיבה שלךךך!!.
זה ממש עצוב!
גלוש!
תודה בננות - שמחה שאהבתן,
:]
יצא עצוב.. חחח אני התחלתי לבכות שכתבתי את זה..
משום מה לא אוהבת כבר לכתוב דברים שמחים,
לא יוצא טוב =]
אמאאאאאא מזהההה איזה עצובבב אלוהיםםםםם!!!!
הכתיבה שלךךך מעלפתתתתת..
ואני מקווה שתחשבי על הדברים החיוביים והשמחים שיש לך בחיים ותחזרי לכתוב דברים שמחים!!
נתלילוששששש!
כבר קראתי אתמולל אבל זה לא הגיב לי כי האינטרנט נדפקק לי!
אז הנה אני מגיבההה לךך עכשיווו!
וואיי זה השיאאא של העצובבבב
כבר המון זמן לא קראתי משהו כל כך מרגששש@@#$@!$
אני לא יכולה להפסיק לקרואאא אותוווווו!
רעיוןן נדיררררר מסכנהההה כולם הלכו לההה שלא נידעעע=[[
התגעגעתי לכתיבההה המושלמתת שלךך!
מקווה שתשימי לנווו יותר!
אוהבתתת
יפיתי=]]
