קטעעע... מקווה שתאהבו..
"מי אתה?" שאל הבוחן החשוב מבית הספר "ג'וליארד" שבא לארץ על מנת
לגלות כישרונות... "אני ליאור.." עניתי בחשש וכמובן באנגלית ועמדתי בעמידה ראשונה
קרוב לבאר... "איי נייד יו טו דאנס... דה בסט דאט יו כן.." הוא ביקש ממני ועתה
על פרצופו המוארך עלתה רצינות.. המורה שלי,שלימדה אותי את כל מה שאני יודע,
הפעילה את המוזיקה שבחרתי איתה בקפידה וברגע שלחצה על ה"פליי" פרפרים מלאו את
גופי,למשמע המוזיקה גופי החל לנוע,לעופף על פני ריצפת הריקודים וגופי התמלא
בהרגשה טובה,הרגשה מחושמלת ומחשמלת... גופי זז ברכות ולא שמעתי אפילו
שהבוחן ביקש ממני להפסיק.."ליאור?ליאור?" שאלה שוב ושוב המורה שלי
כדי שאפסיק לרקוד... "אה,אופסס.." אמרתי והסמקתי... עצרתי והסדרתי את נשימתי..
"יו... יו אהב סומטינג ספיישל.." הוא אמר ולא האמנתי למשמע אוזני.. סומק עז עלה על פניי
וחיוך נמרח על פרצופי.."באט.." הוא הוסיף "איי ניד יו טו כאם וויט מי טו ניו-יורק.."
הסתכלתי עליו כלא מבין.."וואט,איי פאסט..?" שאלתי מלא פחד והתרגשות...
"יס.." ענה לי ובתוכי קפצתיי את לבחוץ שידרתי קור רוח...
"יש יש יש יש יש יש יש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"צעקתי לאחר שיצאתי
מחדר הבחינות...התחלתי להתקשר לכל האנשים שהיו לי בזיכרון הפלאפון,
התרגשתי מאוד.....
"נוסעי טיסה 64533 לניו-יורק מתבקשים לעלות דרך מסוף 7..."
קראה הקריינית בקול והתחלתי להאמין שזה קורה....
לקחתי את חפציי,נישקתי לשלום לאמא,לאבא,לאחים,לחברים,לידידות,
ואחרונה חביבה.. לחברה.."אני אוהב אותך!" לחשתי לה כשהתקרבתי אל גופה
החמים ונשקתי לה נשיקה של אוהבים ואז.."נו,ליאורר..?" הפריעו לנו..
יותר נכון,אמא הפריעה לנו.. "אני הולך,אני הולך.. ניו-יורק הייר איי כאם!" צעקתי
נפרדתי לשלום ונכנסתי למסוף שבע..
נתתי לדיילת את הכרטיס טיסה שלי והיא כיוונה אותי למושבי..
"תודה.." עניתי בתמימות ושמתי עליי את אוזניות ה-MP...
התחלתי לזוז במקומי,לנוע לקול המוסיקה...
הגעתי לניו-יורק... קו השמיים שלה היה גבוה מאוד,
צווארי נתפס מרוב ההסתכלות על הבניינים רבי הקומות,
על החנויות המוזרות ולבסוף,על שלט הניאון הכחול שהראה
שזהו בית הספר "ג'וליארד" לאומניות הבמה...
התקדמתי לעברו ואז הרגשתי כאב...
התעוררתי בחדר זר,נראה כמו בית חולים אך לא כמו הבתי חולים שאני רגיל
אליהם בישראל.. ניסיתי לזוז במקומי והפלג הגוף העליו אכן זז,אך התחתון
כמשותק נח מתחת לשמיכה הלבנה..."מה? מה זה!!?!?" שאלתי בצעקות והרמתי מעליי את
השמיכה מנסה להזיז את רגליי,אך ללא הועיל....
"הריקוד שליייייייייייייייייייייי............." זעקתי...
הבחינה הייתה הריקוד האחרון שלי.... כיום,אני בן 30,מרותק לכיסא גלגלים וללא אישה..
הרי,מי תסתכל על נכה...?




