הייתי הרקדנית הטובה בשכבה, תמיד אהבתי לרקוד בלט, כן זה היה הצד החזק שלי..
שהייתי ברחבה כולם היו מביטים בי, הייתי זזה לצלילי המוזיקה כאילו אני לבד, ככאילו אין סביבי אף אחד..
"מאי, אנחנו נוסעים השבוע לאילת.. את באה?" שאלה אותי חן, החברה הכי טובה שלי
אני כמובן הננתי בחיוב..
הרי מה יותר פאן לילדה בת 17 מאילת, שמש, בנים, וים?!
זה היה שבוע ארוך, אני חושבת הארוך ביותר, התארגנו, קנינו, וכמובן למדנו,
"ביי אמא, ביי אמא" נתתי להם נשיקה בלחי ויצאתי לדרכי, כן לדרך לאילת
"תתקשרי שתגיעי" שמעתי את צעקותייה של אמא שכבר הייתי בחוץ..
"נוו בואאייי" צעק לי אופק וסימן לי לשבת ליידו במושב הקידמי
הוא שם מוזיקה על פולל וולים, כל הדרך היה רק צחוקים,
מאחורה ישבו עוד שתי חברות שלי, וידיד..
"אופקק תסע פה קצת יותר לאט, זה העליות" דרשתי כשראיתי שהוא מאיץ בנסיעה..
בווווווווווווווווווווםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
זה כל מה שאני זוכרת,
התעוררתי בבית חולים
"אמאאא" ניסיתי לצעוק אך רק לחישה יצאה משפתיי
אמא הייתה ניראת חסרת אונים, עינייה אדומות,
ואבא לצידה, מחבק אותה מנחם אותה
"מה קרה לי?! למה אני לא מרגישה את הרגליים?" שאלתי לאחר שניסיתי להתיישב
אמא ואבא הביט בי, אומרים משהו אך מתחרטים וכך שוב ושוב
"את, את נכה, לפחות לעכשיו" אמרה אמא,
עיניי החלו להתמלא בדמעות,
רציתי לצרוח, לצעוק
"מהה?!? מה עם הריקודד... לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" זה כל מה שיצא מפיי
צעקה איומה שהחרישה את כל בית החולים,
מאותו רגע נהפך עליי עולמי, לא רציתי לראות אף אחד, לא לאכול, לא לשתות,
פשוט הייתי מרותקת למיטה, מנסה להזיז את רגללי אך לשב,
לא הרגשתי בהם דבר,
לפי מה ששמעתי כולם יצאו ללא נזק מהתאונה, חוץ ממנו, מאופק,
גם הוא כמוני, מרותק לכיסא גלגלים,
לא סלחתי עליו, כעסתי עליו, האשמתי אותו,
הריי דרשתי את שהוא ינמיך את קצב נסעיתו
ובמה זה עוזר לי עכשיו!?
אני מרותקת לכיסאא גלגלים, אומנם לא אבדתי את חיי
אך אבדתי את הדבר החשוב בחיי
אבדתי את ה-ר-י-ק-ו-ד
ועכשיו אני מרגישה כל כך ריקה!
הריקוד היה חלק בלתי נפרד מחיי, וכך גם מגופי,
בלעדיו, אני זאת לא אני..
הייתי מעדיפה למות,
בלי הריקוד אין טעם להמשיך לחיות,
עקרו ממני את הדבר הכי חשוב בחיי!
אמאאאאאא
כמה כישרון תמון בך?????
הקטע מרגש ברמות!
אני פה עם דמעות!!!!!!!!!!!
מהמםם
אהבתיייי
חולה עלייךךך בלי סוף!
רותמיק :]]
יאווו שנינושששששששששש
איזה קטעעעעעעעעעעעע
אני בפירקוסייםםם
כזה מדהיםםםםם
מעלףףףףףף
מושלםםםםםם
ועצובבב!!
אמאאאא
מפחידדדדד!
וזה קורה המוןןן כל כך נכון כל הקטע הזה
שנוהגים מהר בשביל פוזה או שתויים
ואחרי זה מתחרטים על זה כל החיים
ונושאים את ההשמה הזאת
כל החיים!!
ממש אהבתייי
קטע כם הרבה חשיבותתתת
לחיים ובכלל...
תמשיכי לרשום תמידדדדדדד
אבל תמידדד
את פשוט כישרוןןן
לפ יוו
מוצווווווווווווווו
מור'צי 😊
כזה עצוב..חבל שזה נכון..
מאמי הכתיבה שלך מעלפת..פשוט מושלם יצא לך..
יאהה איזה עצוב 😢
יש לזה המשך?
QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 23/03/2006) עצוווובי=[
אבל יפפפפה
😢
וואאיי..
ממש יפפהה..
עשית לי חשק לכתוובב.
חעחעע..
אאניי גם אכתוב על זה...
מעניין..
=]]
תודה לכולם :]
הכי שמחה בעולם שאהבתםםםםםםםםםםם
מוואהההההההה ענקיתתת
אוהבתתתתתתתתתתתתתתתת!
