היום הראשון- היום האחרון ומה שביניהם..
הכל התחיל ביום הראשון, ביום הראשון שלי בכיתה י"ב..
הכיתה החדשה, הבצפר החדש, החברים החדשים.. המורים החדשים.. הכל חדש, הכל חדש ולא מוכר..
בבוקר התעוררתי, לבשתי את בגדיי היפים, שעוד קניתי בתחילת החודש..
התאפרתי קלות, והסתרקתי.. לקחתי את התיק החדש, ובו שמתי כמה מחברות וקלמר,
שמתי בו גם את ה-MP3 החדש..
ירדתי למטבח, הכנסתי את בקבוק השתייה והאוכל שאמא הכינה לתיק..
יצאתי מהבית ונעלתי את הדלת.. הדלקתי את ה-MP ושמתי את האוזניות עלי..
הלכתי במהירות לבצפר, ובראשי עולות מחשבות רבות.. אני אצליח להתחבר עם החברים החדשים..?
! איך הכיתה שלי..!?, יש בה ילדים נחמדים!?
אחרי רבע שעה הגעתי לשער, מלא ילדים היו לידו, ישבו על 4 הספסלים שהיו מצדדיו..
הוצאתי את האוזניות והMP נתלה על צווארי.. כשבאתי להירשם עם אמא לבצפר,
הראו לי בדיוק איפה הכיתה שלי, כדי שלא אתבלבל ביום הראשון.. נכנסתי לכיתה,
חוששת מתגובת התלמידים.. בכיתה היום משהו כמו 20 ילדים שישבו כולם ביחד בסופה..
נכנסתי והנחתי את התיק בשולחן הראשון שבצד הכיתה..
"אווו יש לנו ילדה חדשה בכיתה.." שמעתי קול ציני מאחורי, הסתובבתי לאותו הקול וראיתי
ילד מ ה מ ם באמת שאני לא מגזימה בתגובה שלי.. היו לו עיניים שחורות יפות ושיער שטני..
"כן.. ילדה חדשה.." החזרתי לאותו אחד באותו הקול והסתובבתי חזרה, שמתי את האוזניות
והפעלתי את המוזיקה..
"אני עומר.." אמר אותו אחד והוריד את האוזניות מאוזני..
"וואלה!? נחמד.." אמרתי והחזרתי אותן..
מאותו היום, ועד אתמול בדיוק, אני ועומר רבנו ת-מ-י-ד.. למה!?, אין לי מושג..
חברות וידידים מצאתי בקלות, כל הכיתה מגובשת, כולם ביחד תמיד.. וכן, גם עומר איתם..
הייתי צריכה לסבול אותו כל יום בבצפר, כל מפגש אצל ילדים, כל יציאה, כל בילוי.. פשוט ה-כ-ל..
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
"אני אוהב אותך.." אמר לי אתמול עומר, ביום האחרון של הלימודים, יום לפני היציאה לחופש הגדול,
החופש האחרון לפני הגיוס..
את 3 המילים המדהימות האלו, אמר לי עומר שנייה לפני שעלה לבמה, בטקס של סוף השנה..
ככה שלענות לו, לא יכולתי.. אבל זה טוב, כי לא היה לי מה להגיד לו..
השלוש מילים האלה, שיתקו אותי.. לא האמנתי שהוא אמר לי את זה.. ודווקא עומר?!
זה שתמיד רבתי איתו, זה שלא יכולנו לדבר פעם אחת במשך שנה שלמה ללא לריב?!...
איך זה הגיוני שהוא אוהב אותי..!?
בהמשך הטקס אני ועומר לא נפגשנו..
וכשהסתיים הייתה לכל השכבה מסיבה במועדון, מטעם הבצפר..
לבשתי חצאית מיני ג'ינס, בהירה.. עם סטרפלס חום..
ענדתי שרשרת של מגן דוד כסופה, ועגילים יפים.. נעלתי כפכפים עדינות, גם הן בצבע חום..
כולם החמיאו לי, על הבגדים האיפור..
אבל בעיקר החמיאו על הניצוץ בעניים, הניצוץ שלא ראו מעולם..
שאלו עם יש לי חבר.. עניתי "לא.."
שאלו אם יש אהבה חדשה.. עניתי "אני חושבת שכן.."
למסיבה כל אחד נסע עם חברים באוטו, או באוטובוס עם כל השכבה..
אני נסעתי באוטו עם כמה חברות.. כל הדרך חשבתי על עומר, על הרגע בו נפגש.. מה אומר לו..!?,
אני אוהבת אותו..!? ככל שהתקרבנו למועדון הפרפרים בבטן עשו חגיגה אחת גדולה..
התרגשתי כל כך, אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שככה הרגשתי כלפי בן..
"הגענו.." קראה מיכל ממושב הנהג.. יצאנו כולנו מהאוטו ונכנסנו למועדון..
כל השכבה כבר הייתה שם, המסיבה התחילה ב11 ואנחנו באנו ברבע ל-12 איחור אופנתי=]..
ישר כשנכנסתי חיפשתי בעיניי את עומר, הוא ישב בסוף המועדון עם כמה חברים שלו..
גם הם מכיתה.. התקרבתי אליו לחבריו.. נתתי לכל אחד נשיקה בלחי,
וכשהגעתי לעומר, לחשתי לו: "אנחנו צריכים לדבר לא!?"
"בטח.." לחש לי בחזרה עם חיוך פרוס על פניו.. הוא לקח את ידו בידי ושנינו יצאנו מהמועדון..
"אני אוהב אותך.." אמר לי שוב והביט בעיניי..
"גם אני אוהבת אותך.." אמרתי והסתכלתי בעיניו.. אמרתי בדיוק את מה שהרגשתי,
זה החופש האחרון שלנו לפני הגיוס, ורציתי לבלות אותו עם עומר..
רציתי ליהנות בחופש הזה הכי הרבה שרק אפשר, ליהנות בו כמו בכל החופשים שהיו בחיי יחד..
את החופש המדהים הזה, לעולם לא אשכח.. החופש בו ביליתי כל דקה ודקה עם עומר, הנסיך שלי..
שאם לא היה אומר לי את אותן 3 מילים מדהימות, ששינו הכל.. מי יודע איפה היינו היום?!
בננותתת מקווה שאהבתןן..
ושתבינוו שאת מי שאתןן אוהבות-תגידוו לו..
מי יודע, אולי גם הוא מרגיש ככה..
תגיבוו..
חנושש=))




