תמיד אנחנו (אני) בתחושה שבסופו של דבר נגיע לשם,
נגיע ליעדים שלנו, נחזיק את הפנטזיות שלנו חזק ביד ונגיד בגאווה לכולם
"רואים? הצלחנו, אמרנו לכם!"
אנחנו רוצים להאמין שנצליח להגשים את עצמינו.
אנחנו רוצים ששלנו יהיה יותר טוב, הכי טוב.
שהדשא של השכן יתקנא אל מול הדשא שלנו.
אנחנו רוצים לקבל את כל מה שמגיע לנו (גם אם לא באמת מגיע לנו).
אנחנו רוצים להיות הכי חכמים, הכי יפים, הכי מוכשרים, הכי מיוחדים..
אנחנו רוצים למצוא את אהבת חיינו...
זו שאנחנו מדמיינים לא פעם.
ואנחנו נימצא אותה בסוף!
כי הרי לכל סיר יש מכסה...
אבל מה אם אני מחבת?
(לקוח מתוך הבלוג של "חרגולית מצויה")
אני לא יודעת מה איתכם-אבל אני ממש מזדהה עם הרשומה הזאת...אני מרגישה כמו מחבת-כאילו שלעולם אני לא אמצא את המכסה שלי...
