מלאכית שחורה ביום לבן

הכל קרה לפני שנים , בסביבות ה4 לפחות , נסעתי ברכבת מת"א לכיוון חזרה לצפון , כרגיל אחרי אתגר לא קל הצלחתי לעלות לרכבת , חצי מפוחד מכל הבלאגן..
במקרה הגעתי לקרון הראשון ולא לקח שניה עד שהבנתי שמדובר בקרון מקומות שמורים שכמובן עולה תוספת של כמה שקלים בודדים שאף יהודי לא ירצה לשלם 😊, נשענתי פנימה , העפתי מבט .... השטח נראה פנוי וקפצתי פנימה , יש! עשיתי את זה.
התיישבתי והתחלתי להתמקם , שמתי את התיק הוצאתי עיתון ספורט והתחלתי בשעה וחצי הכי רגועות שיש לי.
לפתע כעבור דקה או שתיים , בזמן שאני כבר מרגיש בבית , אני שומע את הדלת של הקרון נפתחת ומקווה שזה לא עוד בדיקה שגרתית לאנשים שמתפלחים.
וטוב שקיוויתי , באותו רגע קרה לי משהו מפחיד אני מעיף מבט שמאלה ומקווה לראות את מי שנכנס עובר , ולא עוברת שניה וחולפת בפניי אחת הבחורות היותר מדהימות שראיתי בחיים!
יותר מזה במשך שנים של שיחות על המודל המושלם שלי תמיד תיארתי אותה ככה..
שיער שחור , עור לבן , עיניים ירוקות מדהימות שרק עושות את זה עוד יותר ,יפה ברמות שאתה יכול לשבת 50 דקות ב FASHION CHANNEL ואולי תמצא מישהי שנראית יפה כל כך , בקיצור מלאך ולא סתם מלאך , המלאך שלי.
עכשיו פה זה רק מתחיל , אחרי צעידה קלה בקרון ה"מלאך" המדהים הזה מתוך 56 כיסאות 55 כולל אותי , היא חוזרת חזרה נעצרת ומתיישבת בכיסא לידי , עכשיו מילא בכיסא ממול אבל אחותי 55 כיסאות ? למה פה ?... אבל מי אני שיגיד משהו בכלל .
באותו רגע כל מה שעבר לי בראש זה שיכול להיות שמתוף 3000 שנה 60,000,000 הרוגים ובסביבות 5000 מלחמות שונות אני היחיד שחלם על מלאך והוא באמת נפל עליו.
באמת שאין איך לתאר כמה היא הייתה בשבילי ... בדיוק מה שרציתי.
עכשיו המתוקה מתיישבת לא עוברת שניה והיא עושה לי "אפשר מהעיתון?"
ואני "כןןן כןןן , את רוצה את הספורט?" בקול רוטט שואל שאלה דבילית להחריד. אבל מסתדר איכשהו.
בקיצור אחרי שעה שלמה של נסיעה בקרון מבודד רק אני והמלאך שלי לא מוציאים מילה , ואני עושה את עצמי קורא את העיתון ופשוט לא יכול להוריד ממנה את העיניים לשניה, בא לי למות!!!!
בקציור שעה שלמה עוברת ושקט, לא הייתי מסוגל פשוט , אולי כי ביום שקיבלתי את ההזדמנות להיות הבנאדם הכי מאושר בעולם , פישלתי.
וכן זה קורה , אני לא יישב ויבכה על זה כמובן , פעם בכמה שנים מותר ולמה לא אפילו , היי זה אני שראיתי אותה לא אתם...
בקיצור החלק הקשה זה שבשלב מסוים היא ירדה, תחנה לפניי , ניסיתי לחלום שיש עוד סיכוי ואני יראה אותה , אבל שנים עברו , והמלאך שלי כנראה יושן עכשיו לבד או עם מישהו שאני מקווה שיודע מה יש לו בידיים , ואני פשוט מקווה עדיין , ולא רק לראות אותה אלה רק להגיד לה , "יפה שלי , מצטער , פישלתי "
ובאמת חבל למה שהיום שכל מה שנשאר זה זכרון מטושטש של פניה וריחותיה הססגוניים שלעולם אני לא ימצא את הרגע שאוכל להגיד לה "מלאכים נופלים , ואת המלאך שלי ,ועכשיו אני מאמין בזה."