גלי הייתה ילדה מאוד יפה
תמיד היו סביבה אנשים.. היא אהבה אנשים.. ואהבה את החיים..
היא חיה כמו שאף אחד לא ידע..
חיה כמו שכל אחד חלם..
מיצתה כל רגע עד תומו..
היא הייתה תלמידה טובה..
בחורה נחשבת ומאוד מקובלת בקרב חבריה..
ץמיד היו סביבה בנים ובנות..
היתה מוקפת חברים וחברות..
ולפתע בלי שום התרעה מוקדמת..
בלי שום הודעה מראש
באמצע החיים
כאשר היא נערה בסך הכל בת עשרים
היא מגלה שיש לה סרטן..
גידול סרטטני בראש במקום שאי אשפר לנתח..
ואין לו שום תרופה..
רק הזמו יעשה את שלו..
בעצם היא נידונה למוות..
גלי לא נכנסה לדיכאון
גלי החלה לחיות יותר ממה שחייה מקודם..
גלי החלה בסיבוב סביב העולם..
במדינה כלשהי היא גילתה את טעם האהבה- בחור בגילה..
אשר סמכה עליו וגילתה לו הכל! מההתחלה ועד הסוף.
הוא קיבל אותה למרות הכל והצטרף למסעה- מסעה האחרון אשר לא תשכח גם לאחר המוות.
הטיול ארך כשנה ובאמת לא הייתה שום מדינה, שום ארץ אשר גלי לא ביקרה.
נשארה לה רק ארץ ישראל.
נשאר לה לגלות את ארץ ישראל מהצפון ועד הדרום. ממטולה ועד אילת- העיר שהכי אהבה בעולם.
העיר בה הרגישה הכי בבית.
ובאמת כאשר חזרה לארץ ישראל.. יחד עם הבחור שפגשה במסעה [דרך אגב קוראים לו מייקל]
החלה סורקת את כל ארץ ישראל.
כאשר הגיעו השניים לאילת..
לאחר כל המסע בכל העולם גלי חשה ברע והובלה מיד לבית החולים הקרוב ביותר.
בבית החולים היא נפטרה.
אך לא לפני שהביאה למייקל את המכתב אשר הכינה לו מבעוד מועד.
מייקל החל קורא את המכתב כאשר דמעות גדולות בעיניו.. ועצב רק בליבו.
"מייקל יקירי,
בטוחה אני כי עכשיו דמעות בעינייך,
אך אין על מה להיות עצובים, אין על מה לבכות, אין על מה להתאבל.
אני כנראה עכשיו נמצאת בעולם טוב יותר, עולם שבו יש רק טוב, עולם ללא רוע, עולם בלי רשע,
עולם בלי מחלות, עולם בלי סרטן.
אני מודה לך ל הכל-
על התמיכה, על העידוד, על העזרה, על החילוץ, על הסבל שסבלת בגללי,
ועל זה שבאת איתי למרות שלא ידעת מי אני, מה אני, מאיפה אני באה ולאן אני הולכת.
ידעת עליי דברים מועטים ככמו- אני גלי בת 20 עם גידול סרטני בראש..
והדבר הכי חשוב- אני עושה את מסעי האחרון בחיים.
אז אני מודה לך על כל זה.. מעומק ליבי..
אם ה' היה אומר לי:
- אני נותן לך רגע אחד לחזור אליו כשאת בחיים.. איזה רגע את רוצה?
- אם אני נותן לך 10 דקות זרה לחיים מה את עודה איתם?
אז אני יכולה להגיד לך שבקשר לרגע שהכי הייתי רוצה לחזור בחיי...
הוא הרגע בו ראיתי אותך.
הרגע בו הכרתי אותך.. את המבט החודר שלך שמקרין רק כנות ושום דבר חוץ מזה.
ועם ה10 דקות...
הייתי רוצה להיות עכשיו מולך ולהודות לך באופן אישי.
אך מכיוון שזה בלתי אפשרי אז אני מודה לך דרך מכתב זה. מודה מכל הלב.
ומקווה שבאמת לעולם לא תשכח אותי ואת הרגעים הכל כל מדהימים ומאושרים אשר חווינו יחד.
ועוד דבר אחד.. אני אוסרת עליך [במלוא מובן המילה] להיות עצוב עכשיו..
אני מאחלת לך המשך חיים מאושרים, שמחים ובלי עצבות.
מאחלת לך שתמצא את אחת שלך- האחת שמחכה רק לך.
ובעיקר מאחלת לך שתחייה את החיים עד תומם-
תחיה את החיים כמו שרק אתה יודע!
אוהבת המון..
ומאחלת רק טוב..
גלי.. שלא תשכח לעולם!"
אז אנשים יפים שלי..
מסר הסיפור הוא [ אם עד עכשיו לא הבנתם..] נצלו כל רגע בחיים..
כי למרות שהם נראים ארוכים הם ממש קצרים..
ויש לנו הרבה להספיק בהם. נצלו את החיים לדברים טובים!
עשו מה שאתם רוצים אך דעו להתחשב באחר גם אם הוא שונה מכם.
ובקיצור.. ציטוט מהסיפור: "תחיו את החיים כמו שרק אתם יודעים"- זו העצה שלי אליכם..
אז מקווה שאהבתם ולא לשכוח להגיב!
אוהבתתתתת רותם




