נסיך שלי..
שוב אני כותבת לך, אך הפעם הזאת שונה מכל הפעמים,
איני מתכוונת לכתוב כמה אני אוהבת אותך, כי אני חושבת שזה דבר שבלתי ניתן לתיאור
איני מתכוונת לכתוב כמה כואב לי בגללך, כי אני חושבת שכבר הבנת שאת הלב אי אפשר לתאר
אבל אני, רוצה לכתוב משהו אחר, משהו שונה,
משהו שאולי אף פעם לא שיתפתי בו,
כן החששות שלי, הפחד הכי גדול שלי..
אתה יודע?! אני חוששת שבעצם הבעיה הכי גדולה היא זאת שאנחנו בכלל לא מתאימים,
נניח שאתה אוהב, והיינו יחד, אני מאמינה שאפילו לא היינו מסתדרים..
אני לא יכולה להגיד שזה בגללך, כי אתה ההפך תגיד שאני זאת ששונה,
אבל אתה[?!] אתה רגיל לדברים אחרים, אני לא יודעת אם אי פעם באחד מכל הקשרים שהיו לך
הקשר מבוסס על אהבה, על אמון, עלייך, ועלייה..
זה כואב לי להגיד את זה, אבל גם ההרגלים שלך, השטויות שלך, הם לא בשבילי,
כל אותם פעמים שבכיתי, שעשית איזה שטות, כאבה לי עד עמקי הנשמה..
אם רק היית מבין, שאתה עוד ילד, כל כך ילד, חסר לך עוד הרבה בשביל להתבגר
ואני מקווה כשכאשר זה יקרה, תבין שטעית לפני שיהיה מאוחר, מאוחר מידי..
אז להגיד לך שאם היית אומר לי שאתה אוהב אותי לא הייתי איתך?! אני לא יכולה,
כי אני כל כך אוהבת אותך, שפשוט הייתי מתעלמת מכל זה,
כל כך אוהבת שאתה לא מבין עד כמה... אבל הפחד הכי גדול הוא שהכאב היה ממשיך
גם עם כבר היינו יחד..
ת'אמת.. אני לא יודעת למה אני כותבת על זה, כי יחד לא נהיה,
הרי אתה לא אוהב..
זה בלתי משמעותי הא??!
ואולי, אולי החלום הזה שנהיה יחד עוד לא לגמרי נעלם,
אבל הוא חייב להיפסק, לפני שהכאב התפרץ..
אז בעצם החשש הכי גדול שלי
הוא שלעולם לא אוכל לנשק את שפתייך,
ללחוש לך שאני אוהבת אותך.
והחלום שלי,
החלום שלי הוא לשכוח אותך
אז איך זה יכול להיות!?
שני דברים כל כך מנוגדים..
בדיוק כמו הלב והראש,
שרק מכאיבים..
מבלבלים, משגעים..




