הייתי חייבב...

טווב..

זה קטע שלקחתי מבלוג..

בלוג של ילד דתי ו..

הומו..

בבקשה תתעוררו עם כל הקטע של ההומואים..הוא הסביר את זה כ"כ טוב..
מקווה שתבינוו.


תהנו!


~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אולי גם לא כל כך רחוק.


במערכת שמש רחוקה, ביקום נידח, בכוכב לכת שצבע המים בו הוא חום וצבע האדמה כחול, חיו להם בשקט ובשלווה אנשים צהובים.



אי אפשר להגיד על האנשים הצהובים שהם נראו אתו דבר. הוו, בכלל לא.



היו נמוכים והיו גבוהים. היו חכמים והיו טיפשים. היו זכרים והיו גם נקבות.



גם אי אפשר להגיד שהם חיו בשקט ובהרמוניה, אבל בדרך כלל, הכל היה שם די רגוע. אנשים צהובים התבטאו באופן חופשי, הם למדו איך לפתח את עצמם בתור אנשים צהובים וטובים, ובעיקר למדו לקבל כל איש צהוב אחר, כל אחד.







אבל באותו כוכב לכת אשר בו צבע המים חום וצבע האדמה כחול, חיו גם אנשים ורודים.



האנשים הורודים נולדו לרוב לאנשים צהובים ורגילים לגמרי.



לא ראו אותם הרבה, כי רוב האנשים הורודים העדיפו להתחפש לאנשים צהובים. בעזרת קצת איפור הם נראו ממש צהובים נורמאליים ומאושרים.







אבל לא. הם לא היו צהובים נורמאליים באמת.



כל העניין של האיפור לקחת להם המון שעות, והמון כוח.



וגם, האנשים הורודים הרגישו נורא רע עם זה שהם לא יכולים להיות הם עצמם, שהם חייבים להתחפש, אחרת ההורים שלהם ייתביישו בהם.



אפילו ההורים של הילדים הורודים לא ידעו שיש להם ילדים ורודים, כי אנשים ורודים הם בהתחלה כאלה רק מבפנים, ובחוץ הם צהובים לגמרי. ואז לאט לאט, ככל שהם מתבגרים, הם נהיים ורודים, ואז הם מתחילים להתאפר בצהוב, כדי להיות כמו כולם.







באותו כוכב לכת אשר בו צבע המים חום וצבע האדמה כחול, להיות איש ורוד זה דבר רע.



רע מאוד.



האנשים הצהובים מפחדים מהורודים. הם נראים להם מוזרים ולא הגיוניים.



האנשים הצהובים לפעמים גם מרגישים צורך לעזור לורודים. לעזור להם להיות צהובים נורמאליים וטובים.



ולא מבינים. לא מבינים שאדם ורוד, לא משנה כמה איפור ישים, תמיד יישאר אדם ורוד. לא מבינים שלהיות אדם ורוד לא גורם נזק לאף אחד.



בגלל שמגיל צעיר מחנכים אנשים צהובים להירתע מאנשים ורודים, זה הפך להיות משהו לא נורמאלי, להיות ורוד.



אבל זה נורמאלי.



נולדים ככה.



יש כאלה שנולדים צהובים,



ויש כאלה שנולדים ורודים.



ככה זה.







באותו כוכב לכת מרוחק, אם תסתובב בבית הספר היסודי, או בתיכון המקומי, או אפילו בסעודת יום שני (יום שני הוא היום הקדוש לאנשים צהובים) של אנשים צהובים נורמאליים, תוכל לשמוע אותם משתמשים במילה "ורוד" כמילת גנאי.



והאנשים הורודים המחופשים והמאופרים שיושבים בצד או מתלחשים בשיעור או משחקים עם האוכל בסעודת יום שני שומעים הכל ונפגעים ושונאים את עצמם ואין להם עם מי לדבר כי כולם צהובים שונאי ורודים ומי שלא צהוב הוא סתם מחופש.



וכשהם יחזרו הביתה הם ייתאפרו שוב, באותו ייאוש מעושה. בחוסר אונים.



ובלילה יישכבו במיטה ולפעמים הדמעות החומות פשוט יפרצו בלי הזמנה.



האדם הורוד והאמיתי יבכה.



האדם הורוד האמיתי שלא רוצה להיות צהוב. שרוצה להיות ורוד וגאה.



האדם הורוד שלא ממש שונה מכל שאר האנשים הצהובים, כי חוץ מצבע עורם האנשים הורודים הם בדיוק כמו האנשים הצהובים: יש זכרים ויש נקבות, יש חכמים ויש טיפשים, יש שמחים ויש עצובים.



בעיקר יש עצובים.