אני שוב כותבת עלייך, זה כבר מן הרגל,
הרגל מטופש להוציא על איזה דף את כל הכאב..
אתה יודע?! לפעמים אני חוששת שגם האהבה שלי אלייך היא רק הרגל ולא יותר..
זה מפחיד.. זה מאייש..
אחרי שנתיים של אהבה אני כבר מרגישה אבודה..
אני לא יודעת כבר מה המטרה.. האם שאני ישיג אותך כל ההתרגשות תיגמר?!
או שאולי היא תישאר!?
זה כל כך מפחיד אותי לחשוב שהכל סתם הרגל, הרגל שבניתי לעצמי
אבל עם כך!? איך אני מרגישה כאב!? איך אני מרגישה ייאוש!?
ומה עם כל הפרפרים?! הדפיקות לב חזקות?! הידיים הרועדות?!
ואם יבוא אחר?! אחר שיגרום לי כך להרגש?! האם אתה תצא מהלב?!
זאת אהבה!? זאת באמת אהבה כמו שאני מרגישה?!
למה?!
למה אני מרגישה כל כך לבד?!
למה אין לי אף אחד שיואהב?! שייחבק!? שיגיד לי שהוא אוהב?!
אם רק למישהו היה תשובות
אם רק הייתי מכירה אחר
אם רק היית יוצא לי מהלב
הלוואי שלא הייתי צריכה להגיד "אם"
הלוואי שהמחר שלי יהיה בלעדייך
הלוואי שאני אמצע תשובות
הלוואי שסוף סוף אני ירגיש נאהבת, מאוהבת...




