אתה לא יודע כמה אני מעריכה אותך על כל הדברים,אפילו הכי קטנים,
שאתה עושה.
על זה שברגע שאתה מתעורר בבוקר אתה מעיר אותי בנשיקה אוהבת,וכשאני פותחת את עייני
הדבר הראשון שאתה עושה הוא לשלוח לי מבט בעיניים מחייכות.
אתה לא מבין אפילו כמה זה משפר לי את היום.
ובארוחת הבוקר,כל אחד אוכל מצלחתו,אתה תמיד חייב להסתכל עליי כמה שניות,
ואז,כשהעיניים נפגשות אתה קם ממקומך,רץ אליי,ומנשק!
וכשאני הולכת לביצפר,אתה חייב לשלוח לי מבט עצוב בעיניים שאומרות:
"בבקשה אל תלכי!תישארי עוד קצת,תישארי איתי!!"
אתה יודע כמה אני רוצה להשאר,אתה הרי רואה את זה בעייני.
ואז בלית ברירה אני הולכת.אתה רץ מהר לחלון וקורא-"היי היי! אל תלכי!! בבקשה,חזרי!!"
אני מסתכלת מעלה ורואה אותך,עצוב,מתחנן,ואני חייבת לסרב לבקשתך.
ואז,כשאני חוזרת,זה כאילו שאתה מרגיש את זה.
עוד לפני שאני מגיעה לבניין אתה כבר מציץ מהחלון ומחפש אותי בעיניך, ואז,כשאתה מוצא אותי
אתה כלכך שמח והתרגשותך מתבטאת בצעקות שלך ששומעים עד סוף הרחוב שלנו.
אתה לא יודע כמה אני מתגאה בך ברגעים האלה.כמה אני שמחה שאתה צועק את אהבתנו לעולם!
וכשאנחנו נחים בצהריים,אתה חייב לישון בכרית שלי,איתי,ובשמיכה שלך אתה לא מסתפק,אתה חייב
גם קצת משלי..וכך אנחנו נרדמים צמודים יחד.
ואז בערב כשאני יוצאת,שוב אותו מבט מתחנן שאומר לי להשאר,ושוב אותו הסירוב מצידי.
וכשאני כבר נמצאת במקום שאליו הלכתי אני לא מפסיקה לחשוב עליך ועל איך נישן יחד מחובקים הלילה,
כמו בכל לילה.
ואז,כשאני חוזרת-אני יודעת שאתה שמח!!
אני רואה את הזנב שלך-מתכשכש.. 😉
לך,הרוטווילר המדהים שלי :]
מקווה שאהבתם..חנוש 😁




