"נעים מאוד שמי רפי "
אני: נעים מאוד
רפי: אז בואי נתחיל מהסוף....את רוצה לספר לי למה את כאן?
אני: אין לי מושג ואני מקווה שיבינו שזאת סתם טעות ויוציאו אותי מפה
רפי: טוב אז נתחיל מהתחלה...תספרי בת כמה את?
אני: 19 וחצי
רפי: מאיפה?
אני: מקיבוץ בצפון
רפי: טוב אז עכשיו תספרי קצת מעבר
אני: מה לספר?
רפי: על החיים שלך
אני: אוקי מאיפה להתחיל??
רפי: מאיפה שאת רוצה..
אני: אוקי...אז אממ להתחיל ממש מהילדות?
רפי: אם את רוצה...
אני: אוקי אז הייתי תמיד ילדה קטנה פיזית לא ממש אהבו אותי לא יודעת הייתי חסרת עמוד שידרה
הייתי שק אגרוף כזה כול הגן היה ככה אחר-כך גם בביצפר בכתה א' לא הצלחתי ליכתוב אמא חח נכון זה נישמע מצחיק?? ילדה בכתה א'...ולא מצליחה לכתוב את האות א' אפילו חח
רפי: בכלל לא מצחיק תמשיכי
אני: וככה נוצר פעם שלא ממש עזר למעמד החברתי שלי אבל שרדתי אומנם לא היה פשוט אבל הצלחתי...
חייכתי לרפי חיוך קטן
אז כבר בכתה ו' בערך היה איזה יום אחד שחשבתי על זה שאולי כדי להיות בחבר'ה אני צריכה חבר
והיה איזה יום שבכיתי לבד בכתה ו2 בנים ידידים שלי באו בעזרו אז התלבטתי למי מבניהם להציע חברות...
צחקתי והסמקתי
כמה פתטי זה ניראה לי היום
רפי: בכלל זה זה דבר טבעי בגיל הזה תמשיכי
אני: בסוף כתה ו' ככה התחלתי להכיר דברים אחרים החלטתי ללכת לביצפר שונה מכל הכתה ביסודי החלטתי לשנות ת'חיים שלי ילדה קטנה וטיפשה באמת חשבתי שזה מה שיציל אותי
רפי: זה בסדר... תמשיכי
אני: בכל מיקרה העסיקו אותי כל מיני דברים כמו זה שאני ילדה לא מפותחת זה שאין לי ציצי
הסמקתי קצת
זה שבנות כבר קיבלו מחזור רק אני לא הייתי מתחילה להמציא דברים כ"כ רציתי שהכל כבר יגיע
התחילה לי מודעות לגוף שלי התחלתי להבין שאני לא בן כן רק בכתה ו' הבנתי את זה בכל זאת גדלתי עם 3 אחים בבית מה שגרם לי להתנהג כמותם קצת
בכל מיקרה תמיד הייתי קצת מאחורי כולם בנושאים האלה ואולי זה גם חלק מהריחוק
רפי: טוב תעברי לתחילת כתה ז' באמת חייך השתנו??באמת קיבלו אותך??
אני: חחח ביום הראשון היה לי ממש כיף רציתי רק שיהיה ביצפר היה לי כ"כ כיף ...חחח גם החלטתי לימצא חבר חחח תאמת לא ממש הלך לי מצאתי רק בעיות גרמתי לכולם לישנא אותי כיאילו בעיקר בקרב הבנים
הם היו זורקים עלי אבנים מקללים לא ידעתי מה לעשות הגן עדן הפך לגהנום שלא יצאתי ממנו .........
כן כן אני יודעת שקצת לא ברור מי הדמות הראשית איפה היא עכשיו וכאלה ומבטיחה שאם יהיה המשך זה היתבהר קצת אולי עכשיו זה קצת משעמם כי זה בערך הרקע
בנות אני מקווה שתפרגנו לי הרבה זמן לא כתבתי 😊
יאאא נשמעע יפהה ובכלל לא משעמםםם
תמשיכייי
לילה טובבבבב =]
תודה רבה שמחה שאהבת מותק
ועכשיו זה לא שיא העניין אבל זה קטעים חשובים להמשך היו עוד פרק 2
כאלה ואז יתחילו התפתחויות....
אני שמחה שאהבת והגבת מותק
אני ימשיך בקרוב בתקווה שהיו עוד תגובות
בוביתתת אהבתיייי
נשמע מוי מעניין
ת מ ש י כ י!
יפיתי=]]
תמוש תודה יפה שלי
יפיתי מותק אני שמחה שאת אוהבת
והינה בשבילכן המשך
רפי: טוב תעברי לתחילת כתה ז' באמת חייך השתנו??באמת קיבלו אותך??
אני: חחח ביום הראשון היה לי ממש כיף רציתי רק שיהיה ביצפר היה לי כ"כ כיף ...חחח גם החלטתי לימצא חבר חחח תאמת לא ממש הלך לי מצאתי רק בעיות גרמתי לכולם לישנא אותי כיאילו בעיקר בקרב הבנים
הם היו זורקים עלי אבנים מקללים לא ידעתי מה לעשות הגן עדן הפך לגהנום שלא יצאתי ממנו .........
רפי: איזה גהנום בדיוק?? רוצה לספר לי קצת מעבר לביצפר מה היה?
אני: מעבר לביצפר גהנום יותר גדול ממה שהיה בפנים
הכתה הישנה שלי שנאה אותי על זה שעזבתי כל הזמן ניסו לגרום לי להרגיש רע
הייתי גם בחוג היתעמלות כבר מכתה ו'
רפי: אז אני רואה שהיה לך כן משהו טוב..
אני: חח טוב כן בטח המורה שם שנאה אותי קיללה אותי הרבה בגלל שהייתי עומדת על שלי
הייתה קוראת לי גולם באותה תקופה הייתי בדיאטת השמנה הייתי במינוס 10 קילו רצו לאשפז אותי בגלל אנורקסיה אבל היא אמרה שלא חסר לי קילוגרמים
היא הייתה נוראית כול אימון שלא יכולתי להגיע היה גהנום אחר-כך היא צעקה והשתגעה
ליומולדת של חברתי הטובה ביותר היא לא נתנה לי לצאת...
רפי: אז למה נשארת שם?? ..אממ כמה זמן באמת היית שם??
אני: שנתיים וחצי
חח למה הייתי שם?? כי הייתי מכורה לזה אהבתי את ההתעמלות כמו שלא אהבתי משהו בחיי
ובחוץ זה נתן לי סוג של כול ומיוחדות שאף אחד לא יכול לקחת ממני
רפי: אז למה בעצם עזבת אחרי שנתיים וחצי??
אני: אני לא עזבתי
הכול באשמת אמא שלי היא רבה עם המאמנת היא הבינה שהיא אישה כזאת נוראית וראתה כמה היא מקללת אז היא הרחיקה אותי משם
רפי: ואז מה??
אני: חודש הייתי בדיכאון מוחלט בביצפר שכבר מצאתי בו כבר קצת חברים לא ידעו מה יש לי
ניסו לעזור לתמוך אך אני שקעתי בדיכאון זה היה באמצע כתה ח' ואז יום אחד שמעתי מאיזה ילדה על החלקה על הקרח בזוגות וכאילו כמו ברק שהדליק עץ ככה בערתי בין רגע שיגעתי את כל העולם החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות..
ככה התחלתי החלקה אומנותית על הקרח בן זוג לא ממש מצאתי אבל לא משנה נהנתי מזה
רפי: ומתי מופיע השינוי הבא?
אני: כתה ח' היתאהבתי לראשונה
רפי: אוקי אז מכאן אני רוצה שקצת תפרטי יותר
אני: בעצם הכרתי אותו עוד לפני שהתחלתי להחליק הינו ביחד בחוג תיאטרון בביצפר
רפי: הוא היה בגילך??
אני: חח לא גדול ממני בשנתיים
רפי: אוקי תמשיכי..
אני: טוב אז שנאתי אותו ...תמיד איכשהו יצא לי לעבוד דווקא איתו בזוג וגם בקבוצות תמיד היינו יחד איכשהו
כבר לא יכולתי לסבול אותו יותר
רפי: שניה הכרת אותו בחוג?? למה שנאת אותו??
אני: לא... הכרתי אותו כי הייתי חברה של אחותו הקטנה ויום אחד נפגשנו באיזה פאק והוא בא לשחק איתנו
והלכנו מכות 2 מולו והוא קרע את שתינו חחח אז שנאתי אותו בגלל זה הוא היה חזק הוא היה שחקן הוקי
רפי: אז בגלל זה התלהבת מההחלקה?
אני: חח ממש לא בכלל התחלתי לקשר את העניין אחרי שהצטרפתי
רפי: סליחה שאני קוטע אותך אבל הוא היה הבן הראשון שראית בו איזה משהו??
אני: לא ממש ...אממ לספר??
רפי: דברי...
מקווה שלא משעמם מידי חח תגיבו בבקשה...
קצררר=\\
רפי הוא פסיכולוג שלה או משהו כזהה?
חח יאוו זה כזה לא ברור
ובגלל זה זה מוי מסקרןן!
ת מ ש י כ י דחוווף אבל!
אהבתי מוווצ'ווו
יפיתי=]
חחחח יפיתוש את צודקת גם אותי זה ממש מסקרן מה הוא חח
וגם מסקרן אותי איפה היא נימצאת
כול מיני דברים שלא כ"כ ברורים גם לי והיתבהרו בהמשך
מה זה המקום שהיא יימאת בו ורוצה לצאת ממנו חחח
אני מקווה שעוד בנות יגיבו
