משהו שכתבתי למישהו שהייתי ...
זלזלתי בו...
ואחרי שניפרדנו רציתי אותו חזרה...
אבל על טעויות משמלמים:\
לך,
אנני חולמת עוד,
רק לילות מייגעים של שינה חפוזה אני מעבירה
בבקרים קרני השמש מעירות אותי-
מנסות להזכיר שאני עדיין חיה....
כהרגלי שוטפת את פניי, מנסה למחוק מהן את העבר שאני כל כך מנסה להסתיר, לשכוח-
וכמו תמיד.. ללא הצלחה.
אנני טורחת לאכול בבקרים,
האוכל איננו טועם אותו דבר והשתיה לא מרווה את צימאוני.
בדרכי לבית ספר אני תמיד חולפת על פני אותה חנות חיות ישנה שאותה כל כך אהבת-
נעצרת ונזכרת איך היית מביט באותן עינייך הסקרניות בכל הגורים וקטנים בחלון הראווה..
דווקא הם היו מעוררים את פרפרי בטנך,
הזמן כאילו עצר...והחיים כאילו לא רוצים להימשך...,
פשוט נגרר יום אחרי יום.
שמת לב שהשמש לא מאירה כמו פעם?
כבר לא משרה שמחה או רוגע
רק מבדילה בין היום ללילה.
כבר שנה חלפה לה..
לא עובר יום שאתה לא על מחשבותיי,
נזכרת בניחוחיך, מגעך, טעמך על שפתיי
המחשבות מתרוצצות ללא מנוח,
היכן אתה עכשיו? מה עושה? האם אתה מאושר?
אומנם אני צריכה להשלים עם זה שאינך פה..
אך החלל שיצרת בי לא נאטם,
גם לא בכוח.
אולי בשתיקתך רצית להגיד לי משהו, אולי אתה רוצה לומר לי לא לעשות את מה שאני עושה עכשיו-
מאלצת אותך להיזכר, כשאתה כל כך רוצה לשכוח.
אף פעם לא הראתי רגשות אלו אולי מפני שמעולם לא חוויתי רגשות כאלו, מעולם לא התנסתי.
אני יודעת שאסור לי..
אסור לי לחזור לאותם רגעים,
אסור לי להמשיך..
אני לא יכולה..
שלך,
תגיבו בבקשה זה מאוד חשוב!
אוהבתכם לימוש:}




