מכתב לאקס

[אני מבקשת סליחה מראש!
יש פה קטעים/אם לא חלק שלם ממכתב או שניים שהשאלתי מהמאגר מכתבים,
פשוט זה כל כך המצב שלי כרגע. בשמחה הייתי נותנת קרדיט אבל אין לי מושג למי :| ]


"את מחכה, והוא לא בא אלייך.."

אתה יודע מה אני הכי מבקשת עכשיו? לא לשנוא אותך-אני פשוט מבקשת לשכוח ממך, ואפילו לזמן הקצר ביותר, רק כדי לעצור את הכאב שחותך את הריקנות, במקום שהיה שמור רק לך.
*** אמרה שטעיתי בכתובת [אחרי הכל אנחנו מין שלישיה כזו, אז בדרך זו או אחרת זה היה אמור להגיע אלייך]..

"את יודעת, לפני יותר מ- 5 חודשים זה נגמר [בטח הוא לא יודע],
הדבר המיוחד הזה שאני לעולם לא אוכל לתאר במילים.
היו לנו הרבה פרידות, הרבה פעמים זה נראה כמו הסוף אבל לעולם זה לא קרה.
אומרים שהאהבה תמיד מנצחת, וגם היום היא לא הפסידה! היא פשוט דעכה...
"תמיד תתכונן לבלתי צפוי"
החיים עלולים להפתיע אותך!

אין לי מושג למה, אבל, אני פשוט לא יכולה לחשוב עליו בצורה רעה.. אני זוכרת אותו בתור הדבר הטהור ביותר שקיים. תמיד אף אחד לא הבין אותי, אבל, פשוט ראיתי אותו באמת,
את הלב שלו, את העיניים שלו.. אותו המבט הטוהר המושלם בגלל זה אהבתי אותו כל כך..
איך שתמיד לא הבנתי דברים פשוטים והוא היה צריך לשבת ולהסביר לי אותם.
הלוואי שיכולתי לומר לו שאני יהיה פה בשבילו תמיד, אבל, אני פשוט לא יכולה הוא הרחיק אותי ואני מעדיפה להישאר רחוקה. אני לא רוצה שהוא ייאמר אפילו לא מילה השתיקות שלו אמרו כבר הכל, אני לא רוצה שהוא ייאמר שהוא אוהב כי הוא הכאיב לי כל כך..

הוא אומנם לא ראה, הוא אומנם לא יידע אבל הפכתי בשבילו עולמות..
בחרתי בו וויתרתי על *****, הידיד הכי טוב שלי. ***** אמר שזו טעות, אבל, "על טעות כזו אני מוכנה לשוב עוד מיליון פעם בלי דיי" אבל כנראה שאחרי הכל זו הייתה הפעם האחרונה. היום אפשר לומר שאיבדתי את שניהם.
אני בחיים לא יישכח את אותו המבט המאוכזב של אבא שלי כשביקשתי לנסוע ל**, אני בחיים לא יישכח איך עמדתי עם דמעות בעיניים רק בגלל אותו המבט, איך עמדתי ולא היה לי מילים להסביר לו מה בדיוק הוא עושה בארץ. במבט לאחור אותו המבט היה מוצדק, נוצרה מין תמונה שבכל רגע נתון אני יירוץ חזרה ל**.
עד היום אף אחד לא מבין למה אני עומדת באותו המקום כשיכלתי לעשות אלפי צעדים קדימה, אבל, אחרי הכל הייתי צועדת בהרגשה של אכזבה. הרי האמנתי שזה יכל להסתדר ובכל מקרה המשכתי ללכת מבלי להביט לאחור?

וזו תמיד אותה ההרגשה של אני _____ יותר, אני _____ יותר.. שתמיד אני יותר!
הבנתי אותו כשהוא אמר שהוא אוהב, אבל, הוא לא יודע מה הוא רוצה לעצמו כרגע.
היחס שלו? שתקתי.
הזלזול מצידו? שתקתי.
אבל תמיד מחכה בסוף הקש שיישבור את גב הגמל, תמיד בסופו של דבר אני זו שירגיש רע עם עצמי כאילו ש.. אני לא _____ מספיק...."

במקרים אחרים לא הייתי כותבת לך מכתב, כי מבחנתי זו אובססיה לכתוב מכתב ל-אוויר שכביכול מיועד אלייך אבל לעולם לא תראה אותו.
אבל ממילא הסיפור ביננו היה תמיד משוגע, תמיד מוזר [תמצא לי עוד זוג שהתנשק אחרי שנה חח]
נכון לא נחזור עוד,
נכון האהבה נעלמה אבל תמיד תמיד אני ירגיש איזשהו עצב בלב.
דמעות כבר לא יורדות אבל הלב כבר מזמן מוצף כאב יבש כזה,
צביטה קטנה בלב ועוברים הלאה,
ממשיכים להתמודד, נזכרים מדי פעם, כל פעם פחות "פחות אבל עוד כואב".

אני רק מחכה ליום שבו אני אשכח אותך..
ליום שבו גם אני יוותר,
הכל עובר בחיים-מתישו הכל נגמר
*** [זו שתיהיה שלך לנצח, לפחות אצלך בלב]


תגובות התקבלו בברכה ;]