לעשות את זה? או לא?

כולם תוקעים בי מבטים מסביב... מה הם רוצים?
הם לא מורידים ממני את העיינים! ובוחנים כל תזוזה שלי...
זה מפחיד שככה מסתכלים עלי.. אבל מה אני אשמה? זאת לא אני!! זה הוא... הוא אשם..
משפילה את ראשי על הריצפה.. *שיפסיקו להביט עלי* חושבת לעצמי שוב ושוב...
אך זה לא נגמר...
מתקדמת לכיתה *עוד כמה צעדים והכל נגמר..או שלא...* ממשיכות המחשבות להתרוצץ במוחי...
*אני כל כך שונאת אותו! למה הוא עשה את זה? הוא לא יכול לחשוב עלי קצת? אגואיסט מגעיל שכמוהו* זלגה לי דמעה מהעין ומהר מאוד ניגבתי אותה כדי שלא יראו...
*תגידי רוצה שקל לקנות אוכל? או שאני יסדר לאבא שלך איזה שהי עבודה שיגנוב מהקפיטריה?!* ניגש אלי מאיר הערס השכבתי.. הבטתי לתוך עיניו מבט מלא שנאה הוא אפילו נבהל ממני וזז אחורה... ואז רצתי לי..
יצאתי מהבית ספר בריצה והתיישבתי לי על ספסל בגינה.. ודמעות בעייני... דמעה אחר דמעה אחר דמעה..
וכל הכאב הזה ממשיך להצטבר... הוצאתי לי דף מהתיק ועט והתחלתי לכתוב לי.. להוציא את הכל.. ופשוט לסיים עם זה!
"אבא.. אני יודעת שאתה לא האבא המושלם, אבל אני בכל זאת אוהבת אותך אתה יודע.. אבל למה? למה היית צריך ללכת ולשדוד את הבנק.. אם החבר ההוא שלך? מה לא הספיק לך הכסף שהיה לנו? היית צריך להיכנס לכל העסקים המלוכלכים האלה? אם אמא לא הייתה עוזבת אותנו.. אם היא לא הייתה חולה במחלה המסריחה הזאת... *הסרטן* ככה קוראים לה נכון? אולי אז לא היית נשבר... ולא היית צריך את כל הסמים והאלכוהול.. וכל החרא הזה! אבל רק אם הייתה פה..." כתבתי והדמעות המשיכו לזלוג מרטיבות את הדף והכתב נמחק במעט... ניגבתי את פני והמשכתי *אני צריכה לסיים אם זה!* חשבתי לי... והמשכתי לכתוב..
"ואתה יודע? פגעת בי.. ועכשיו כולם מביטים, כאילו אני אשמה.. ומה אני עשיתי? אתה זה שאשם!
דיי אבא אני לא יכולה לסבול יותר את האשפלה הזאת ואת כל העיניים שנזרקות אלי... והכאב מאז מות אמא... אבא שיקרתי! הוא לא נעלם עדיין... עדיין כואב לי. אני רוצה ללכת אליה שהיא תגן עלי ותשמור עלי כמו תמיד..
רוצה להתאחד איתה שם למעלה... אבא אני מצטערת! ואני מקווה שהמכתב הזה יגיע אליך..." כתבתי ולקחתי מספר נשימות...
"אני אוהבת אותך ותמיד יאהב.. ביתך היחידה שיר"
קיפלתי את הדף והכנסתי לתוך התיק.. זהו, זה נגמר... הבטתי לי פעם אחרונה מסביב.. הקשבתי לקולות הציפורים... ואז גור כלבים רץ אלי... הוא בא אלי בדיוק עכשיו בדיוק כשאני צריכה אותו... הרמתי אותו וחיבקתי אותו... הוא התחיל ללקק אותי בפנים.. עלה על פני חיוך בעצם החיוך האחרון שלי..
אין מי שיתגעגע אלי.. אפילו אבא.. אני בודדה כולם שונאים אותי.. הוצאתי קופסת כדורים שהייתה של אבא... כדורי השינה שלו.. אני צריכה אותם בזמן האחרון כדי להרדם..
הוצאתי 10 כדורים והחזקתי אותם בידי רועדת.. ואז.. התחלתי לבלוע, אחד אחרי השני.. ועוד אחד...
ואז הרגשתי סחרחורת קלה ו....

---------------------------------------------------------------------------------
"היא התעוררה, היא התעוררה!!!" נשמע קול שמח בחדר... אבל אני עדיין ראיתי מטושטש.. לא הבנתי בדיוק מה קרה? ואיפה אני...
"שיר, שיר דברי אלי.." נשמע לפתע קול רגוע כזה ומבוגר...
ואז התמונות התחילו להסתדר לי... ראיתי שלידי מחוברת אינפוזיה והאחות עמדה ממולי...
"כן.." אמרתי השבתי לה והפנתי את ראשי הצידה כדי לראות מי שמח כל כך שהתעוררתי... הרי מי כבר יכול לשמוח?
"אתה?" שאלתי מופתעת..
"כן..." הוא ענה משפיל את ראשו...
"אני, אני מצטער.." הוא אמר והביט לתוך עיני עם חרטה גדולה..
"מאיר? אבל?!" ניסיתי להגיד והוא עצר אותי..
"זה סתם היה.. אני מצטער אם פגעתי בך.. אני מאז ומתמיד אהבתי אותך ולא ידעתי איך להראות את זה..
רציתי קצת יחס ממך, הרי אני "ערס" ואת לא.. את עדינה ושברירית כזאת..." הוא אמר וקולו המגעיל השתנה.. הוא היה נראה ונשמע אחרת כאילו ליבו התרכך פתאום...
"אני רצתי אחריך אחר כך... חיפשתי אותך בכל מקום! ולא וויתרתי.. ותראי הצלתי את חייך!" הוא אמר גאה בעצמו..
"חבל.." אמרתי לי... עדיין רוצה למות.. הכאב היה גדול מדי...
"לא! אל תגידי ככה... אני יעזור לך להחלים! ואת תראי שהכל ישתנה.. רק תגידי כן?!" הוא אמר אלי..
"אני לא יודעת מאיר.. תראה הכל מוזר לי מדי.." אמרתי לו וחשבתי לעצמי בלב *מה אני רוצה בכלל? ואולי אני יסכים? אני זקוקה לאהבה הזו..."
"בבקשה..." הוא אמר והתקרב אלי.. ובינתיים שמתי לב שהאחות כבר ממזמן לא בחדר...
"אני מסכימה לנסות..." אמרתי אליו מחייכת והתרוממתי לי...
"תודהה" הוא אמר וחיבק אותי... את החיבוק הזה שכל כך הייתי זקוקה לו..







סתם עוד קטע שהחלטתי לכתוב חחחח תגיבווווווווווווווווווווו מקווה שאהבתם!!! 😊

-זוהר- 😊