לעולם לא חשבתי שאעמוד אל מול הקבר שלך,
את שם בפנים ואני איני יכולה לעשות דבר,
אני זוכרת את צחוקך המתגלגל
את חיוכך שתמיד דאג לגרום לי ללגלג
איני מאמינה חברתי, איני מאמינה שאני עומדת פה
משתדלת שלא לבכות, אני עוצרת את הדמעות בשבילך יפתי, כי אני יודעת
שאינך אוהבת לראות אנשים בוכים,
אני יודעת שאת מאמינה שתמיד צריכים להיות חזקים,
והחיוך[?!] כל כך אהבת לראות אותו כל הפנים של אחרים
אני נשבעת, שאני משדלת לחייך.. אבל איך?! איך אחזיק מעמד?! את הלכת
ולקחת את החיוך שלי איתך..
לעולם לא אשכח אותך
את יופייך, את צחוקייך
לא אשכח את הדיבורים עד השעות הקטנות של הלילה, את הסודות, את הבדיחות,
את כל אותן עצות,
אני לא אשכח עד כמה היית לי לאחות..
והנה... עכשיו הדמעות מתפרצות ואיתן אני נזכרת בכל אותן חוויות..
זה בלתי אפשרי שלא לזכור אותך
כמה מדהימה את, כמה מדהימה היית
כל כך קשה לי, אני רוצה אלייך חברתי,
אנא רדי וקחי אותי
אל תלכי, לא שוב, תני להגיד שאני אוהבת, כל כך אוהבת
אם היית עכשיו מולי
פשוט לא היו יוצאות לי המילים, כי אין, אין את המילים שיוכלים לתאר עד כמה את חשובה לי
פעם ביקשת שאבטיח לך שלאן שלא אלך אקח עימי את אהבתך
נשבעתי, ונשבעת גם את
אך האם שם למעלה את עדיין שומרת על אהבתי?!
האם את יודעת כמה יקרה את לליבי?!?!
לא,
לעולם לא חשבתי שאעמוד אל מול הקבר שלך,
את שם בפנים ואני איני יכולה לעשות דבר,
אני זוכרת את צחוקך המתגלגל
את חיוכך שתמיד דאג לגרום לי ללגלג...




