"תקשיבי ההורים שלי כבר החליטו שנאל אני לא יכולה לעשות דבר!" נועה דיברה בכל שקט אל ברכייה של שנאל הן ישבו שם באמצע הפארק ובכו הן הביטו אחת לשנייה בעניים ואהבו הן אהבו אהבה שלא הייתה קיימת
"אני לא רוצה שתעזבי!,אני רוצה אותך כאן איתי נועה אני לא יתן לך ללכת.." שנאל צעקה המכונית כבר חיכתה לנועה לנסיעתה לצפון נועה עוזבת לתמיד את העיר ההורים של נועה שנאו את שנאל היא שינתה את הבת שלהם היא הפכה אותה ללסבית ולכן הם רצו כמה שיותר להסתלק מכאן להרחיק את נועה מנשאל
נועה הביטה בענייה ונשקה לה היא החזיקה לה את היד "שנאל אני יודעת שזה קשה ואני בטוחה שתתגברי אני לא רוצה לעזוב אבל ההורים שלי חייבים אני אוהבת אותך ואת יודעת נכון?" נועה הביטה לה בעניים עמוק עמוק שנאל הרגישה אבן גדולה על ליבה הן עמדו באמצע הגן ונתנו את הנשיקה האחרונה שלהן נועה הלכה למכונית והיא נסעה שנאל כבר הרגישה את הגעגוע שלה לנועה
היא חזרה הביתה בוכה כולה אבא שלה ישב בסלון ואמא שלה ישנה היה חושך בבית שמעו רק את הבכי של אמא שלה
"אמא מה קרה לך?"
"זה כלום שנאל בחיי שזה כלום שוב אבא.."
"אני נשבעת לך אני מתקשרת למשטרה אמא היד שלך מדממת!"
שנאל הרימה את הטלפון
"שלא תעזי אני מתכננת משהו אל תדאגי מחר הכל היה בסדר.."
שנאל הלכה לחדרה הקטן והתיישבה על המיטה והסתכלה בכל התמונות היא נסתה לזכור את נועה אבל היא לא נזכרה החיים שלה היו כאלה מסריחים היא נרדמה על המיטה והתעוררה בבוקר
היא לבשה ג'ינס וחולצת ביה"ס ויצאה אל ההסעה שם היו כל הילדים היא ישבה על הספסל והביטה אל השמש וחשבה לעצמה 'מעניין איפה נועה עכשיו'
ההסעה הגיעה והיא התיישבה ליד הנהג בכיסא מאחוריו לבד
ההסעה הגיעה אל ביה"ס תוך כמה דקות ושנאל נכנסה לכיתה
היא התחלה לבכות היא קמה מהכיסא וברחה מביה"ס היא הלכה לגן...
אייייייייייייייייייי
מהמהמםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
מותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתחחחחחח
שימיי המשךךךךךךךךךךך
בבקשה?????
ואאאאאי חן..
סיפור הכי יפה שלך!
פשוט מעלףףףף!
אנשושיםםםםםם...
נישאר רק עוד יום אחד להצבעההה לתחרות, נצלו אותו ותתחילו להזרים אלינו [אליי ואל חנו'ש] הודעותתת...!!!
Good Luck 😊
חנוששש תמשיכי דחוףף!
אהבתי ת'רעיוןןן!
סיפורר נדירררר!
אוהבת,
יפיתי=]
שנאל ישבה שם זמן ממשוך היא החזיקה את עצמה ולא בכתה
אבל הדמעות היו יותר חזקות ממנה היא נשכבה על הדשא ובכתה כמעט ולא נשארו לה דמעות לבכות
לפתע היא הרגישה יד של מישהו על כתפה היא הסתובבה וראתה איש לבוש בחליפה שחורה עם עניבה ונעליים יוקרתיות הוא נשע מזוודה "מה קרה לך ילדה?"
"מה דעתך לא להתערב?!"
"תקשיבי ילדה אני צריך את הפרטים שלך!"
"שנאל"
"פרטים מלאים בבקשה"
"למה שאני יתן לך אותם?,מי אתה בכלל?"
"את רוצה להישאר למעצר את אמורה להיות בבית הספר לא כך?"
"שנאל,שנאל אלון רח' שיקמה 1550/22"
"טוב ילדה מה הסיפור שלך למה את לא בבית הספר?"
"אני לא חייבת לך כלום!,אני לא צריכה לך כלום תעזוב אותי בשקט"
היא קמה והלכה משם היא פחדה שיקרה משהו היא ישבה במקלט של הבלוק שלה עד לסוף הלימודים
היא עלתה לפתח הדלת שלה ושמעה את ההורים שלה צועקים היא שמה את האוזן על הדלת
"אתה לא תעיז לעשות את זה שוב לשנאל"
"אני לא שואל אותך אני ירצח אותך את לא תגעי בה"
היא שמעה כול מתנפץ
"אתה משוגע תפסיק" אמא שלה בכתה
"את לא מכירה אותי כשאני מתעצבן באמת מיכל,אני אומר לך אם את לא תמצאי עבודה מחר אני רוצ אותך אני רוצה כסף לסיגריות!"
"אני לא יכולה אני צריכה לדאוג לשנאל"
"לעזעזאל איתה שתמות למה נכנסת להריון בשביל מה?"
"דוד תפסיק בבקשה ממך תפסיק"
שנאל פתחה את הדלת וראתה את אמה מדממת על הריצפה ואת אבא שלה מחזיק בברזל הוא יצא מהבית כשראה את שנאל
"אמא את בסדר?" היא התקרבה אלייה
"אני בסדר שנאל"
"בואי אני יקח אותך למקלחת" היא נשענה על כתפיה של שנאל
שנאל שתפה את פנייה של אמה ואת גופה החבול היא שנאה את אביה על כך שהוא מתעלל באמה
"תקשיבי לי.." מיכל נגעה בפנייה של שנאל
"כן אמא נאי מקשיבה לך.."
"תארגני את כל הדברים שאת חייבת וזקוקה להם"
"אנחנו בורחות? לאן נלך לאן?"
"יש לי מקום ללכת אליו"
באותו הלילה שנאל הכינה את הדברים שלה והלכה לישון
"תתעוררי!" מיכל תילתלה את שנאל והיא קמה
הן יצאו בשקט מהבית אף אחד לא היה ברחוב
הן הלכו לתוך מיקלט נשים והלכו לישון..
"מיכל אלון?"
אמא שלה התעוררה
"כן?"
"את לא יכולה להישאר אם הילדה פה או את או ששתיכן"
"אני לא יכולה לזרוק את הילדה שלי לזבל"
"אז נזרוק את שתיכן"
"אבל.."
"תקשיבי לי אני אומרת לך את מוצאת תוך יומיים את מי שהיה באחריות אלייה אני מצטערת בחיי"
האישה הלכה
עבר יום ושנאל הלכה ללבית הספר וחזרה למיקלט
היום האחרון להיות עם אמה הגיע
שנאל שוב ברחה לגן היא פחדה מהכל נועה עזבה אותה ועכשיו אמא שלה? איך היא תעמוד בזה שוב היא לא יכלה להחזיק את עצמה היא בכתה היא ידעה שנועה הייתה כועסת על זה שהיא בוכה הרי זה לא פתרון היא זכרה את פנייה הלבנות והחלקות
"שוב את ילדה"
היא ראתה את האיש העשיר שיהיה ליידה באותו היום שברחה מבית הספר
"כן שוב אני!"
"מה קרה הפעם?"
"מה אתה מתערב?"
"אבא שלך זה דוד אלון?"
"אל תדבר איתי על אבא שלי!!! אני שונאת אותו ואותך תעזוב אותי בגללו אני לבד בעולם הזה ואתה טוב לך לא? אז תשמור את זה! לעצמך ותפסיק למצוא פתרון לאחרים!"
היא ברחה משם אל מיקלט הנשים ובכתה תחת כתפייה של אמא שלה היא לא הרגישה מוגנת הייתה לה כתף לבכות אלייה
"אנחנו נמצא משהו.."
"אנחנו לא.. אני אלך לבית יתומים.. אל תשקרי לי"
הן ישבו ובכו שם על המזרון
"מיכל אלון יש לך אופטופרוס לילדה...מקום מגורים והכל תוציאי את כל הדברים שלך ילדה את נוסעת עכשיו"
מיכל הציצה חיוך קטן חיוך דיי מזויף
"אני לא שמחה כולם עוזבים אותי ואת עוד מחייכת" שנאל אמרה כשהיא אורזת את הדברים שלה
"ואני לא רוצה שום דבר ממך את לא אמא שלי" מיכל החלה לבכות
שנאל יצאה אל החנייה ושם עמד אוטו 4+4 עם נהג בה
והם נסעו
יאא סיפור יפה
המשךך
מוזמנת לקרוא ת'סיפור שלי "המבט אחר"
שבוע טוב
מעלללף.. אבל מתי את שמה המשך?
הנהג הציץ דרך הפתח שיהיה והיא לא ראתה את הפנים שלו אבל היא כעסה שלוקחים אותה מאמא שלה..
"ילדה יאאלה תרדי מהאוטו!"
"אני יורדת אני יורדת רגע מה הלחץ?"
"אל תתחצפי אבריינית..."
הוא דחף אותה מהאוטו היא לא ציפתה שיתייחסו אלייה אחרת הרי היא ענייה מי ירצה ילדה ענייה אצלו בבית?
היא נכנסה אל תוך הבית הגדול זאת הייתה שכונה עשירה היא נכנסה אל תוך הבית בשקט הוא היה חשוך
בסוף הסלון עמד איש גבוהה על כיסא קורא עיתון
"הנה את..."
היא זיהתה את הקול הזה זה האיש שכל הזמן בא לגן
"את רוצה בסוף הצלחתי להשיג אותך עכשיו אכפת לי אמור להיות אכפת לי לא? את הילדה שלי.."
"זה מה שרצית? אז הנה קיבלת שתדע לך שאני לא סולחת לך על זה שהרסת לי את החיים נמאס לי מכל העשירים שמנסים להציל לי את החיים אני לא צריכה עזרה ובטח לא ממך.."
"את מעדיפה ללכת לבית יתומים?"
"כן!"
"אבל יש בעיה אחת.. אני לא ייתן לך את באחריותי ואני מחליט עלייך חבל באמת שזה מה שאת רוצה ככה תסבלי יותר אה?"
"אני יסבול עד שאמא שלי תמצא מקום..."
"טוב חמודה" הוא קם מהכיסא "את תישני בחדר האורחים ומחר אנחנו כבר נדבר על חדר משלך" הוא התקדם לעברה "הנה חדר האורחים" הוא לקח אותה לחדר בעליית הגג היה שם מיטה ארון וטלוויזיה
"אז אתם לא ממש עשירים הא?" היא נסיתה להתגרות בו
"אנחנו מספיק עשירים ואל תדאגי יש לי מספיק כסף רק בעברנו דירה מחר תבוא מעצבת הפנים לילה טוב"
הוא ירד במדרגות וכיבה את האור
'אני לא מאמינה איך הוא הגיע אליי מאיפה יש לו גישה אליי? אני שונאת אותו!!'
היא נשכבה על המיטה ונרדמה
__________________________________________________________________
אור השמש האיר על פנייה והיא התעוררה
היא ירדה למטה וישבה שם אישה לבושה בורוד עם נעלים גבוההות והאיש לבוש בחליפה כחולה
"איך קוראים לך בכלל?" שנאל התפרצה לשיחה שלהם
"איתי ולך שנאל נכון?"
"או,הנה הילדה שלך כמה חיכינו לך ילדה איזה שם יפה יש לך.."
"מי את?"
"אני המעצבת פנים שלכם את כל החדרים עיצבתי כאן ואת כל הבתים הקודמים אפילו באמריקה שהיה להם עיצבתי הכל!"
"כן היא המעצבת הכי טובה בארץ אני אוהב את העיצוב שלה"
"כן טוב איתי מה שתגיד אני הולכת להביא את הדברים שלי תסיע אותי בחזרה הביתה"
"ממש לא.. את נשארת והיא תעלה אלייך לחדר או שאתן רוצות כאן?"
"אין לי בעיהעם זה איתי אני לא צריכה לעלות עם הילדה לחדר"
"אני לא רוצה חדר!!!"
"טוב בואי שבי כאן שנאל..."
שנאל הלכה וישבה על הכיסא המעצבת פנים בפתחה ספר ענקי והיה בו עיצובים לחדרי נערות ילדות וכל מיני
"הנה תסתכלי כאן... יש כאן משהו יפה בורוד ובאדום ובכחול"
"אני לא אוהבת את זה..."
"יש לי עוד וואי חדר פצצתי בצבע ירוק כתום וצהוב את תהיי הראשונה בארץ שזה היה לה את החדר הכי יפייפה אני שמחה בשבילך טוב מחר נתחיל בהכל כבר להתראות חמודה" היא אספה את הדברים ויצאה מהבית בשימחה שנאל עלתה לחדר של איתי ופתחה את הדלת
"כן מה?" הוא עמד מאחורייה
"כלום רציתי לבדוק איפה אתה..."
מהמממממממממממםםםםםםם
שימי המשךך מאמי
