היא נכנסה לכיתה באיחור של חמש דקות.
כרגיל..
שוב עמית אמר את אותו משפט שהוא אומר כל בוקר :"מה קרה הפעם הארוחת בוקר לא הספיקה??" בקול מגעיל ותוקפני..
שוב היא נכנסה לכיתה אך הפעם, בלי דמעות בעיניים כמו תמיד. כבר התרגלה.
שוב השיעורים עברו כמו גיהנום בשבילה וההפסקות .. אוו ההפסקות. איך היא אהבה את ההפסקות .. תמיד היא ורוני היו עושות משהו ביחד! צוחקות נהנות מרכלות אוכלות משהו מתוק.. זה היה ההנאה שלה.. היא ורוני..
היא ורוני היו החברות הכי טובות.. עוד מהשנה שעברה. רוני ילדה רזה כזאת צנומה וקטנה.. לעומתה , דיי מלאה . כל פעם מחדש ניסתה דיאטה אחרת, אפילו בולמיה אבל לבסוף הפסיקה עם הכל , אך לא עם האוכל הלא בריא.. היא ידעה שהיא צריכה לעשות משהו עם עצמה אך לא הייתה בטוחה מה.. כי לא ידעה איך.
בסוף היום היא הלכה לכיוון תחנת האוטובוס וחיכתה.. וחיכתה וחיכתה.. האוטובוס הגיע אחרי כחצי שעה . לה כבר לא היה אכפת. פעם הייתה מתעצבנת מדברים כאלו.. עכשיו כבר לא.. כאילו לא אכפת לה יותר מכלום. רק מהחברות שלה ושל רוני. כאילו אז היא יכלה לעשות הכל כל מה שהיא רק תרצה.
שוב הגיעה הבייתה סגרה את הדלת ונכנסה לעולם שלה. שם היא הכי אהבה להיות.. ליד המחשב או הטלוויזיה או סתם להקשיב למוזיקה שהיא אוהבת. ככה היה כל יום.. עד שיום אחד.. אמא שלה נכנסה ואמרה ...-
אם אתם רוצים אני אמשיך.. 😎
דבר ראשון--> ברוכה הבאהההההה והתמכרות נעימהההה...
אני הראשונה להגיב לךך😊😊..
התחלה יפה...אהבתתייי....תמשיכיי מאמיי..
אוהבתתת=]
=-לולי-=
יאא ברוכה הבאה מאמיי...
תתחדשי על הסיפור...=]
תתחדשי ובהצלחה...
הרוכעס והצלוחעסס...=]
חיחיחח
יאללה המשך מאמי..=]
לאביו
דקו'ש
