קמתי בבוקר,התארגנתי בשיא המהירות ,עשיתי את כל המאמצים שביכולתי כדי לא לאחר,ובסוף איחרתי!
כמו תמיד,ממש בכל בוקר המורה כועסת עליי ונוזפת בי בפניי כל הכיתה בגלל האיחור הקובע.
הלכתי במהירות לכיוון בית הספר וכאשר נכנסתי,ראיתי מרחוק את קרן,עומדת לבדה והיה נראה כאילו מחכה למישהו,מישהו ממש חשוב מכיוון שהייתה לבושה כל כך יפה,תמיד אהבתי את הסטייל של קרן,אבל קרן אף פעם לא אהבה אותי.
את האמת שאין לי מושג אפילו למה היא כל כך שונאת אותי,הרי לא עשיתי לה כלום בחיים.
בדיוק באותה הדקה שעברתי לידה "פרטושית!" סיננה.
כאילו היא הסתכלה עליי כל הדרך של המסדרון רק כדי להגיד לי את זה,והיא הרי יודעת מראש שאני אתעלם אז למה שוב ושוב היא מנסה להתגרות בי?
לא עניתי למה שאמרה לי,כי ידעתי שאם אני אענה לה היא תקרא לכל החברות שלה כדי שיגנו עלייה בגלל שהיא לא מסוגלת לעשות שום דבר לבד,אז המשכתי בדרכי ונכנסתי לכיתה.
ישבתי לבדי בשיעור תנ"ך,כי רוני ,חברתי היחידה בכיתה לא הגיעה ומקומה היה חסר.
קרן ישבה עם חברותיה :סיגי,ג'סי,עינב,גלית,אביטל ונטלי, בכיתה קוראים להן "הפרינססות" וקרן היא "הפרינסס הראשית" אבל אני ורוני בסתר קוראות להן "הסנוביות".וקרן היא הסנובבית הראשית.
הן צחקקו להן ,ריכלו ,עשו עיניים לבנים ,אבל מה שבטוח זה שהן לא למדו.
את האמת שגם אני לא הקשבתי , אני לא ממש מתחברת לתנ"ך,
רק ישבתי והסתכלתי עליהן..
עד שג'סי האמריקאית קראה "היי..ענבל,יא טום בוי מה את מסתכלת?!"
ישר העברתי מבטי לכיון המחברת והעמדתי פנים שלא הסתכלתי עליהן בכלל.
ואז חשבתי לעצמי..
אולי אני באמת טום בוי?
טוב, אולי אני חולה על כדורגל ,אני גם מסתכלת ספורט 5+ כל היום, ומתלבשת רק ספורטיבי..
אבל זה לא אומר כלום , או שזה כן אומר משהו , אני באמת טום בוי , לפי התנהגות שלי
גיבווווו להמשךךךךךךך..
התחלה יפה מאמי [:
את מוזמנת לקרוא את הסייפור שלי , הקנאה הורגת
מוווואה
התחלה יפהה =]
תמשיכיי
מוזמנת לקרוא תסיפור שלי "המבט אחר"
לילה טובב 😊
